לתפוס קטר: עד כמה הציבור בישראל נהנה מרווחי ההייטק המקומי?

רוב הישראלים הקדישו את הכנסותיהם הפנויות לעוד טיול לואו קוסט לאירופה, החלפת המכונית, או במקרה הטוב השקיעו בקרן נאמנות כלשהי שדחף להם יועץ ההשקעות בבנק. ההצלחה המסחררת של ההייטק, מצביעים כל הנתונים, היא עדיין נחלתם של חלק קטן מאוד מהישראלים: כ־300 אלף עובדים בתעשייה נהנים משכר משודרג, ולצדם משקיעים מתוחכמים, רובם עשירים מאוד, המרבים את נכסיהם בזכות השקעות מוצלחות, שאינן נגישות לאזרחים מהשורה. למעשה, מרבית המשקיעים והמרוויחים בהשקעות בהייטק הם זרים: קרנות הון סיכון בינלאומיות, רובן אמריקאיות, המעבירות את מרבית הרווחים מהאקזיטים המפורסמים למשקיעים בחו"ל.

העובדה שמרבית המרוויחים מהתעשייה הם משקיעים זרים הייתה העילה העיקרית של אנשי משרד האוצר להכרזה על תוכנית תמיכה בהשקעות הציבור הישראלי בתעשיית ההייטק. על פי ההחלטה, תתמוך המדינה בארבע קרנות השקעה גדולות, כל אחת מהן בהיקף של 400 מיליון שקל לפחות, שיתחייבו להשקיע את מרבית הכסף בחברות טכנולוגיה ישראליות – חלקן אינן נסחרות כלל בבורסה – העוסקות במחקר ופיתוח טכנולוגי.

התמיכה הממשלתית אמורה להקטין את הסיכון בהשקעה, באמצעות פיצוי על הפסדים בהיקף של 50 מיליון שקל לכל היותר בכל אחת מארבע הקרנות שיוקמו. כמו כן, התחייבה המדינה לסייע לקרנות באמצעות ערבות להלוואות להשקעה, בהיקף כולל של 200 מיליון שקל.

מרבית מרוויחי התעשייה הם משקיעים זרים | צילום: Shutterstock

הסיוע הממשלתי הזניק חמש חברות השקעה לגיוס המינימום הנדרש לסיוע הממשלתי – 400 מיליון שקל. מכיוון שהמדינה הבטיחה את הסיוע רק לארבע קרנות, יזכו בו רק ארבע קרנות. בתשקיפים שפורסמו לצורך גיוס ההון, הודיעו כל היזמים שאם לא יצליחו לזכות בתמיכה הממשלתית – תבוטל הקרן.

מאחורי כל אחת מהקרנות עומדת חברה ותיקה ומוכרת בשוק ההון, שתגברה עצמה בנבחרת מרשימה של אנשי הייטק הידועים בהצלחות העבר שלהם, והציגה אסטרטגיית השקעות שאמורה להביא השקעות טובות ותשואה גבוהה ליזמים ולמשקיעים. מבחינת היזמים מדובר ברווחים גדולים וכמעט בטוחים. עוד לפני שהקרן תגייס את ההון, תשקיע ותרוויח, או לא, מבטיחים המשקיעים לעצמם הכנסות של עשרות מיליוני שקלים. בארבע מהקרנות יהיו דמי הניהול לפחות 2% לשנה. בהנחה שהקרן תגייס את סכום המינימום, 400 מיליון שקל, יסתכמו דמי הניהול בארבע מתוך חמש הקרנות ב־120 מיליון שקל, על פני 15 השנים המתוכננות לקיום הקרן. בקרן שהוקמה על ידי חברת אילון יהיו דמי הניהול 0.75% לפחות, והיא צפויה להתקיים שמונה שנים בלבד, לעומת 15 שנים בקרנות האחרות. דמי הניהול המובטחים במקרה זה יסתכמו ב־24 מיליון שקל בלבד, אבל זה עוד לא הכל: המנהלים יגבו גם 20% "דמי הצלחה" מהרווחים שיניבו השקעות הקרן. לדוגמה: אם הקרן תניב תשואה שנתית ממוצעת של 8% לשנה (תשואה צנועה מאוד במונחים של השקעות סיכון), יסתכמו דמי הניהול במשך 15 שנים ב־294 מיליון שקל, ובקרן אילון יזנקו הכנסות המנהלים ל־92 מיליון שקל.

סכומי העתק האלה ייגרעו כמובן מהרווחים הצפויים למשקיעים, וחלקם ישולם כמובן גם אם המשקיעים לא ירוויחו או אף יפסידו על השקעתם. אבל אם הרווחים יהיו נאים, קל יהיה לשכוח את דמי הניהול.

***

חודשיים מאז החלו המנהלים לשווק את קרנות ההייטק למשקיעים, נראה שההתלהבות בשוק אינה גדולה: ההשקעה בהייטק דורשת מומחיות גדולה, וכרוכה בסיכון לא מבוטל. כולם אוהבים לדבר על האקזיטים המסחררים של חברות כמו מובילאיי, שנמכרה תמורת 15.3 מיליארד דולר, אבל מרבית חברות הטכנולוגיה נסגרות לאחר שנה או שנתיים בקול ענות חלושה, כשהן מותירות מאחוריהן משקיעים שהפסידו מיליונים ועובדים מאוכזבים. קרנות ההון סיכון שהזרימו בעבר מיליארדי דולרים לתעשיית ההייטק, הציגו בעבר רווחיות נמוכה, ורובן חדלו לפעול או צמצמו את פעולתן.

אולם התעשייה לא נעצרה ובוודאי שאינה סובלת ממחסור בהשקעות. את מקום הקרנות הישנות תפסו חברות הייטק בינלאומיות שמשקיעות ביתר שאת בחברות סטארט־אפ המעניינות אותן ומתחברות לתחומי פעילותן, לצד משקיעים פרטיים מתוחכמים היודעים להעריך היטב את הסיכונים.

קרנות ההייטק החדשות התחברו לכמה מהמשקיעים המתוחכמים האלה, הפועלים כיועצים. אחת הקרנות, אילון, התחייבה לחבור לאחד המשקיעים האלה ולהשקיע בדיוק בחברות שבהן הוא משקיע. הבדל משמעותי נוסף בין הקרנות החדשות לקרנות ההון סיכון הוא בסוג ההשקעות: חלק גדול מהשקעות הקרנות החדשות מיועד להשקעות בחברות הייטק ציבוריות, שמניותיהן נסחרות בבורסה והן מציגות רווחים. חלק קטן יותר יהיה בחברות עתירות סיכון: חברות הייטק בתחילת דרכן, שדוחותיהן הכספיים לא מתפרסמים בציבור ולמשקיעים קשה לעקוב אחר מידת הצלחתן. רשות ניירות ערך חייבה את הקרנות להודיע על הסיכון המיוחד הכרוך בהשקעות אלה.

סיכויי ההצלחה של היזמים לגייס את הכסף הדרוש להפעלת הקרנות עדיין אינם ברורים. לפני כ־20 שנה ערכה הממשלה מהלך דומה של הקמת קרנות השקעה בערבות מדינה חלקית. כתוצאה מכך הוקמה קרן אחת בלבד, והצלחתה הייתה שנויה במחלוקת. גם הפעם מעריכים בשוק ההון שהניסיון לא יניב יותר משתי קרנות שיצלחו את המשוכות בדרך לציבור. הסיכון הגבוה הכרוך בהשקעה מרתיע משקיעים רבים, ומי שנענים לאתגר מסכימים להשקיע רק חלק קטן מתיק ההשקעות שלהם. מרבית המשקיעים המוסדיים, קרנות פנסיה וביטוח, מעדיפים השקעות סולידיות יותר. בענף ההייטק הישראלי איש לא עוצר את נשימתו בציפייה לקרנות החדשות: מרבית ההשקעות בענף ימשיכו להגיע מעבר לים.

הריצה של שרייבר

ראיית חשבון הייתה פעם אחד המקצועות המבוקשים באקדמיה: תלמידים בעלי כישורים מתמטיים הסכימו לעבור ארבע שנים של לימודים קשים, בתוספת שנת התמחות מפרכת, רק כדי לנבור בערימת דוחות ולעטר אותם בחתימה תמורת שכר גבוה. הזמנים השתנו: טכנולוגיות מתקדמות חסכו כוח אדם רב שנדרש בעבר לעריכה ולביקורת של דוחות, ושכר רואי החשבון נשחק. המשרדים הגדולים, שבעבר התמקדו בביקורת ספרים של חברות גדולות ובנקים, עוסקים יותר בעבודות ייעוץ ופחות בביקורת ספרים. רואי חשבון הופכים למנהלי חשבונות או למנהלי כספים ויועצים.

חן שרייבר | צילום: יח"צ

"רואה החשבון שיושב ובודק דוחות כספיים הולך ונעלם", מאשר חן שרייבר, רואה חשבון בהשכלתו ומנהל כספים במקצועו. שרייבר, דמות צבעונית המרבה לפרסם מאמרים כלכליים בעיתונות, מנהל בימים אלה מסע בחירות במטרה להתמנות לנשיא הבא של לשכת רואי החשבון. הוא נושא עיניים כלות לעבר הגילדה של עורכי הדין: לשכת עורכי הדין זוכה ליוקרה רבה בעיקר בזכות מעורבותה במינוי שופטים לבתי המשפט. ללשכת רואי החשבון אין מעורבות אפילו בהסמכת רואי החשבון.

"יש להחזיר למקצוע את המעמד והיוקרה שלו", אומר שרייבר, "הלשכה הנוכחית היא איגוד מקצועי הגובה מסים מחברים ושולח בתמורה שי לחגים והנחות בבתי מלון. אם היה ללשכה מעמד חוקי ונציגות בצמתים חשובים, היה מעמד רואי החשבון משתנה: למה שלא יהיה ללשכה משקיף קבוע בדיוני ועדת הכספים? מדוע לא מנצלים את המומחיות של רואי החשבון בענייני כספים לצורך אישורי תקציבים? בדירקטוריונים של חברות ציבוריות וממשלתיות? ללא מעמד חוקי במוסדות ציבוריים, ימשיכו מעמדם של רואי החשבון ושכרם להישחק!".

לאתר מעריב