Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

מאחורי הכותרות: מה באמת קרה בין שר האוצר לקודמו בתפקיד

מערכת היחסים הפנימית בממשלת נתניהו השלישית אינה נחשבת לאחת ממעלותיה. מדי ראש השנה מתקיים גיבושון לשרים, שהוא מעין טיפול קבוצתי. הגיבושון בוטל השנה, ככל הנראה, בהתערבות הבוסית. הרצון להימנע ממפגש עם שר הכלכלה נפתלי בנט הוא שהכריע.

גם הקשר בין השרים בחודשים הספורים לקיומה מזכיר אחוות לוחמים – האחד בשני. בנט היה קורה לזה ירי מתוך הנגמ"ש. יובל שטייניץ, השר לענייני אסטרטגיה ומודיעין ששאף להתמנות לשר האנרגיה, הפסיד ברגע האחרון לסילבן שלום. האחרון יזכה כנראה גם בתחום התשתיות, שיילקח משר התחבורה ישראל כץ על רקע מערכת יחסיו עם נתניהו.
אבל תשכחו מכל זה. השיא במערכת היחסים העכורה הגיע דווקא משר האוצר יאיר לפיד וקודמו יובל שטייניץ. השניים המשיכו גם השבוע בתחזוק המתיחות. לפיד בירך "על המגמה המסתמנת של צמצום הגרעון וטיפול "בירושה הקשה שקיבל".

שטייניץ לא נותר חייב והגיב בפייסבוק: "אני מברך את השר לפיד על המגמה המסתמנת של צמצום הגרעון והירידה ביחס חוב-תוצר ב-2012. זה כנראה המקרה הראשון בהיסטוריה העולמית שבו שר אוצר חדש אחראי לשיפור הנתונים בתקופת הממשלה הקודמת". קודם להצטרפותו לממשלה, הקשר בין לפיד-שטייניץ היה רופף. לפיד לא התעניין בכלכלה, ושטייניץ לא בפייסבוק. אבל התחלת הקשר הייתה מבטיחה.

כשנודע שלפיד יהיה שר האוצר, הוא נפגש עם שטייניץ לחפיפה. חלק מהפגישות נוהלו בבתי קפה ברמת אביב ובמבשרת ציון. שטייניץ תידרך את לפיד, הזהיר מהחלטות פופוליסטיות וטען שסדרי העדיפויות החשובים במשק הם הצמיחה, ההשקעות והתעסוקה.

בטקס חילופי שרי האוצר קשה היה ללמוד ולו ברמז על העתיד להתרחש בהמשך. שטייניץ שיגר נאום פילוסופי מתיש, כפי שרק הוא יודע, והזכיר את היתרון היחסי של לפיד בתקשורת. מודיעין בזמן אמת היה מסייע לו להבין עד כמה צדק. לפיד שרבב משהו ורץ עם יועצו דני וסלי ללשכתו החדשה.

אז מה קרה בין השניים מאז? מה פשר הנתק ביניהם? הרי שטייניץ המנומס ידוע כמי שנזהר אפילו בכבודו של זבוב. לפיד השרמנטי ידוע כאדם לבבי, ללא מחיצות והנזהר בכבודו של הזולת. רבים היו מייחלים להוסיף לרזומה האישי שני חברים כאלה.

לפיד חף באמת ממטען אישי נגד שטייניץ. בסיטואציה אחרת יתכן שהם היו שמחים לעלות לבמה להופעה משותפת עם פסנתר וגיטרה. העובדה שלפיד משתף פעולה עם שרי ליכוד כמו סילבן שלום וישראל כץ (עם גדעון סער פחות), רק מוכיחה את עוצמת התקלה מול שטייניץ.

נתק. שטייניץ (מימין) ולפיד | צילומים: מרק ישראל סלם

אבל תופעת לפיד מטעה. יש לו נחמדות, חלקה מקצועית, שמחזיקה מעמד עד שקופץ לו הפיוז ההונגרי. שר האוצר מבין בתקשורת יותר משר התקשורת עצמו. הוא קולע לדעת ההמונים כמו שדורון ג'מצ'י קלע סל מאמצע המגרש שנייה לפני שריקת הסיום. מרגע שלפיד הסכים לקבל את התפקיד כפוי הטובה באוצר, הוא חשש שכישלון המדיניות הכלכלית הקודמת – ששיאה גרעון עתק של 35-40 מיליארד שקל (תלוי איך סופרים) – ידבק בו.

עקב כך, ובעצת יועציו, הוא קיבל החלטה פוליטית, מקיאבליסטית באופייה, להתנתק לחלוטין מהמדיניות הכלכליות הקודמת. הוא פעל במרץ להציף את הבעיות הכלכליות שעד אז הוסתרו יפה מתחת לשטיח ושבגינם הוקדמו הבחירות לכנסת. בכל הזדמנות טרח השר הטרי להשחיר את המצב ולהזכיר את הירושה הקשה שקיבל, כולל הגרעון העצום והצורך בנקיטת צעדים קשים כדי שלא להידרדר למצב הכלכלות הבעייתיות באירופה. העובדה שבדרך דרס את קודמו, לא הטרידה אותו.

המלחמה הקרה בין השניים הגיעה לשיאה, כשלפיד השפיל את שטייניץ ודרש מנתניהו להוציאו מישיבת הקבינט הביטחוני, בנימוק של הפרת האיזון הקואליציוני. למרבה התדהמה, נתניהו נענה בחיוב, ושר האוצר לשעבר המושפל נאלץ לעזוב תוך כדי שהוא מוחה ומסנן: "זה לא מקובל עלי אבל אני לא אעצור את הישיבה".

אגב, כל זה לא עזר ללפיד: למרות ניתוח ההפרדה, הוא שילם מחיר יקר על הגזירות ובראשן העלאת המסים והקיצוץ בקצבאות. אין ספק שבהזדמנות הראשונה יכפר לפיד על עוונותיו, יבטל חלק מהמסים וינסה ככל יכולתו להקל על שכבות הביניים (כמו ביצוע חישוב נפרד של מס הכנסה לבני זוג העובדים באותו העסק). כששטייניץ ניסה לצייץ ולמחות (כולל מעל דפים אלה), הוא ספג מכה אחת אפיים. שטייניץ לא אהב את מהלכי לפיד במיוחד בתחום הפרסונלי, אבל למרות החבטות שספג, שמר על שתיקה רועמת עד לאישור התקציב, שבו אגב תמך למרות הסתייגותו מחלקים ממנו.

כשלפיד העלה את המס על האלכוהול בטענה שזאת התחייבות שנתן שטייניץ לארגון ה-OECD, רתח האחרון. שטייניץ הבהיר שלפיד לא היה חייב להעלות את המסים ועקרונית יכול היה אפילו להורידם לאפס.

בנוסף, כשלפיד הגיב בזחיחות על שאלת רענן שקד מ"ידיעות אחרונות" שכינה את שטייניץ "שמוק" ("אנחנו יושבים באותה הממשלה", כך הגיב), שטייניץ זעם. למעשה, הנתק בין השניים מוחלט ולמעט שלום קר, הם אינם מחליפים מילה.

וכיצד מגיב נתניהו לכל המהומה? בישיבות הממשלה הוא מקפיד להושיב לימינו את שטייניץ שנאלץ לראות את לפיד מולו. נתניהו ממשיך להתנדנד בערסל, ואינו עושה דבר לאחות את הקרע בין השנים. האם ערב יום הכיפורים יש סיכוי לאיחוי הקרע? האם יימצא האובמה שימצא ברגע האחרון את הפתרון? 

לפיד מצדו מסר בתגובה: "השר שטייניץ ואני מכהנים באותה ממשלה, ולפחות ככל שזה נוגע אלי אין בינינו שום בעיה". שטייניץ בחר שלא להגיב.

הסיפור של מוץ מטלון

חודשים ספורים לפני מלחמת יום הכיפורים ישב משה (מוץ) מטלון בתא המטען של משאית צבאית ברמת הגולן עם ארגזי תחמושת. הנהג פספס את הסיבוב, המשאית התהפכה והארגזים הכבדים שנפלו על מטלון הפכו אותו לנכה. לא בטוח שיש קשר, אבל מאז הקריירה שלו בנסיקה.

מטלון, 60, הוא פוליטיקאי בדימוס (ישראל ביתנו) מזן אחר: דעתן, איש עקרונות, אומר את אשר על לבו גם במישרין למנהיג המפלגה אביגדור ליברמן. ביחסי ציבור הוא חלש, ולא שאין לו על מה לספר. בתחילת 2013 הוא נפרד מהכנסת. לארגון נכי צה"ל, שבראשו עמד, לא רצה לחזור.

מטלון ארז את הניסיון הניהולי מארגון נכי צה"ל, הכולל ניהול תקציבים של מאות מיליוני שקלים והחליט לטעום את עולם העסקי. תחילה הצטרף לדירקטוריון דיסקונט השקעות מקבוצת אי.די.בי. זה קרה כשההתקפה על בעל השליטה נוחי דנקנר הייתה בשיאה.

"בהתחלה חששתי מאוד, כי דיסקונט השקעות קיבלה כל הזמן כותרות שליליות, אבל אני אוהב אתגרים והערכתי מאוד את הצד הלוחמני של נוחי. ראיתי שהוא ניצב כמעט בפני משימה בלתי אפשרית והחלטתי לתת לו כתף", מספר מטלון.

"אני מבין את הכעס נגדו, אבל לא מוכן לקבל את 'העליהום' עליו. אנחנו חיים בתקופה שבה אוהבים לשנוא. תראה מה עשו למי שהעז להגיש את מועמדותו לנגיד. האווירה הציבורית השלילית מרתיעה אנשים מלהתגייס לתפקידים ציבוריים, והם מעדיפים לעשות לביתם".


משה ("מוץ") מטלון | צילום: מתוך ויקיפדיה

-נטען שהגעת לדירקטוריון בזכות זה שקידמת בכנסת את ענייני שופרסל.

"לא תמכתי בשופרסל. בסך הכול הגשתי את הצעת חוק הקמעונאות שתסייע לקביעת מחירים באופן דיגיטלי וללא מדבקות. הביקורת הגיעה מגורמים אינטרסנטים".

לדבריו, "הקפאתי את החוק מכיוון שאני רגיש לעמדות הציבור, שאולי יתקשה בהשוואת המחירים. לדעתי ההצעה בסופו של דבר תאושר מחדש. אני יכול לומר לך שלא הכרתי את דנקנר וגם ההצעה לכהונת דירקטור לא הגיעה ממנו. אנשים ניסו ללכלך ופנו בעניין למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה – אך העלו חרס".

-ספר לי על עבודתך בדירקטוריון.

"אני דירקטור חיצוני. הייתי חבר בוועדה, שבראשה עמד פרופ' ניב אחיטוב שאישרה את מיזוג כור ודיסקונט השקעות. אני חבר בוועדת התגמול. האווירה בדיונים טובה, ואנחנו מגלים רגישות רבה ואפילו רגישות יתר להלכי הרוח בציבור. זה ניכר באופן ההתבטאות של דירקטורים. אנשים נזהרים בלשונם ויש החוששים שהתבטאות כזאת או אחרת תצוטט בתקשורת. הצוות הניהולי בחברה הוא מקצועי לחלוטין".

-האם אתם מרגישים במהלך העבודה את תוצאות הרגולציה?

"תתפלא אבל אני לא מתנגד עקרונית לרגולציה, אבל כמו כל דבר היא הפכה לקיצונית. אני יכול לומר באחריות שבגללה דיסקונט השקעות מתקשה לקדם השקעות ופרויקטים שונים.
"רגולציית היתר תוקעת את הכלכלה ומונעת מאנשים בעמדות מפתח להחליט. ישראל יכלה להפוך לאימפריה אנרגטית, אבל תראה בעצמך כמה מכשולים תוקעים בדרך. אני באופן פרטי מנסה לקדם מיזמים בנושאי אנרגיה, אבל אני תקוע".

-אבל לא ניסית לשנות כח"כ.

"אספר לך סיפור. לפני כשנתיים פניתי לאחד משרי הממשלה עם רעיון חדשני. בפגישה השתתפה יועצת משפטית שבמשך כל השיחה הסבירה למה אי אפשר לקדם את הפרויקט, למרות שהשר אמר לי שהרעיון מצוין וצריך לקדם אותו. להפתעתי, היא פנתה לשר ואמרה: 'אני לא כפופה אליך, אלא ליועץ המשפטי לממשלה'. נו אז אתה מבין עכשיו איפה אנחנו נמצאים?".

-אז מה היום, ערב יום הכיפורים, התוכניות שלך לעתיד?

"אתה מכיר את השיר 'הוא עוד ישוב'? אז זה נכתב עלי. יתכן שאחזור לפוליטיקה, והדבר תלוי בהתפתחויות. החיידק הפוליטי עוד זורם בעורקיי, למרות שהמגזר הפרטי מתגמל יותר. בכנסת עשיתי דברים יפים כמו הכפלת מענקי השחרור לחיילים, הכפלת הענישה בתאונות פגע וברח וחוק הפדופילים. עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה".

הספר של ד"ר חיים שיין

ד"ר חיים שיין ממכללת שערי משפט נמצא בשלבים האחרונים של כתיבת ספר המקבל משמעות מיוחדת ערב יום הכיפורים. כותרת הספר "המקורות ההיסטוריים של השחיתות הישראלית". כותרת המשנה: "כתב אישום: מדינת ישראל נגד הגלות".

הספר, הסוקר את תולדות השחיתות ביהדות מהמאה ה-18 ועד ימינו, מהווה כתב אישום לא פשוט. על פי מדדי השחיתות הבינלאומיים, מדינת ישראל נמצאת במקום לא מחמיא. המדד נקבע על פי תחושת האזרחים שבעצמם חיים במציאות המושחתת.

חלק מהנשאלים מודים שהם עצמם השתמשו בשוחד וטובות הנאה כדי לקדם את העניינים שלהם. המחקר מגלה שקיים קשר הדוק בין התרבות החברתית לעוצמת השחיתות. יש מדינות הנחשבות למושחתות פחות כמו סקנדינביה. אלה הנמצאות באגן המזרחי של הים התיכון נמצאות בסקאלה הלא מחמיאה.

על פי ד"ר שיין, השוחד ביהדות היה צורך קיומי לאורך כל שנות הגלות. קהילה שלא הצליחה לגייס את השוחד, הנדרש במערכת יחסיה עם הגויים שבסביבתה, לא הצליחה להתקיים. בספרי ההלכה קיימים למעלה מ-1,500 אזכורים לנושאי השוחד. פסקי ההלכה מתייחסים לשוחד כהכרח קיומי ואפילו מסדירים את השימוש בו כולל את הצדקת השימוש.

ד"ר שיין כותב שבתחילת המאה ה-18 השוחד, שהיה מקובל תחילה ביחסים שבין יהודים לגויים, אבל בהמשך התרחב לחיי הקהילה היהודית עצמה. התופעה הייתה עד כדי כך מקובלת שאפילו משרות רבניות נקנו בכסף. זה שולם לשלטון הזר וגם לוועדה הבוחרת את הרבנים.

ד"ר חיים שיין | צילום: מתוך ויקיפדיה

בשל ההוצאה הכספית הנכבדת שהייתה כרוכה במינוי, נאלצו הרבנים והדיינים "להחזיר את ההשקעה" גם הם בדרכי שחיתות. במילים אחרות, השחיתות והשוחד הפכו לתופעה מקובלת בחצרות הרבנים הגבוהים ביותר.

במהלך השיחה עם ד"ר שיין אני נתקף בתחושת הדה-ז'ה-וו. לפני מספר חודשים פורסם על מעשה שחיתות לכאורה בצמרת העליונה של הרבנות בישראל ובכלל זה הרב הראשי יונה מצגר. שלשום נחשפה תרבות התשלומים שמתחת לשולחן בעולם הרפואה.

אז בעצם אין חדש תחת השמש? אני שואל, אך ד"ר שיין אינו מקבל זאת. "נכון שבממסד הדתי יש לצערי התנהלות מושחתת, אז זה מגיע לא רק משם. ישראל נמצאת במדד גבוה בשחיתות העולמית לא רק בגלל הדתיים, אלא באופן כללי. כשהגענו מהגלות לישראל, ייבאנו משם גם את נורמות השחיתות. השוחד היה בגלות נורמה מקובלת לצרכי הישרדות, ולצערי עדיין לא נגמלנו מכך".

-אתה ער לכך שאתה עלול להיות מואשם בהצדקת טיעוני האנטישמים כנגד היהודים?
"בדיוק להיפך. האנטישמיות היא שאילצה את היהודים להפוך לכאלה ומשיקולי הישרדות לקנות בכסף את עתידם. על כך כבר כתבו הרצל ובורוכוב. זאת הטרגדיה הגדולה של העם היהודי. אבות הציוניות קיוו שהחזרה לישראל תשים קץ לדפוס ההתנהגות הזה, אבל זה עדיין לא קרה".

-אז נגזר עלינו לחיות בתרבות השוחד והשחיתות עד אין קץ? האם אין לך משהו אופטימי לקראת הכיפורים?

"כדי לשנות נורמות אלה צריך להשקיע הרבה מאוד בחינוך ובהקניית ערכים. חייבים להילחם באי השוויון ולהפנים את האחריות הקולקטיבית בכל תחום. צריך להבין שמעלימי המס פוגעים במדינה ובאזרחיה. עדין לא השתחררנו והפנמנו שאנחנו במדינה עצמאית. יש אחריות קולקטיבית של כולם לכולם".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן