מבט מבפנים: אינסייד אינטל

כשאומרים לכם אינטל, מהו הדבר הראשון שקופץ לכם לראש? מעבדים? אנשים עם חלוקים לבנים וכובעים מצחיקים בחדר נקי? מחשב עם חלונות XP ומעבד פנטיום?
אם כן, אתם יכולים להרגיש בנוח, כי אלו בדיוק האסוציאציות שעולות בראש ללא מעט אנשים. אבל האמת, מסתבר, רחוקה מהדימויים האלו. ביקרנו במרכזי הפיתוח של אינטל ישראל בחיפה ובפתח תקווה.

לשלוט במחשב עם תנועות אצבע באוויר

אינטל היא אחת מחברות הטכנולוגיה הבינלאומיות הראשונות שעשו עליה לישראל, אי שם בשנת 1974. מאז הספיקה החברה לפתוח 2 מפעלי ייצור בקריית גת ובירושלים ו-4 מרכזי פיתוח בחיפה, פתח תקווה, יקום וירושלים, בהם היא מעסיקה כיום כ-9,900 עובדים. הזרוע הישראלית של אינטל אחראית על כמה מהמעבדים המוכרים והפופולאריים של החברה ביניהם הפנטיום MMX, מעבד ה-Centrino, מעבד ה-Sandy Bridge ועוד כמה פיתוחים מעניינים שלא כולם ידועים, ונסקור בהמשך.

אנחנו מגיעים למרכז הפיתוח העמוס בחיפה ונכנסים לתוך אחד הבניינים. לאחר אינספור בידוקים, שלא היו מביישים חוקר שב"כ חמור סבר, ועם הרבה עזרה של דובר אינטל, אנחנו נכנסים ל"מעבדה". וכשאנחנו אומרים מעבדה, אנחנו מתכוונים לחנות צעצועים שתסחרר כל מי שכמונו חולה גאדג'טים. מדובר על קבוצת המיחשוב תפיסתי (Perceptual Computing) של אינטל, שעוסקת בכל מה שנוגע ליכולת של מכשירים שונים לנתח תמונות, לזהות מחוות תנועה, לשלוט באמצעות פקודות קוליות על מכשירים ולבחון דרכים נוספות שיהפכו ממדע הבדיוני למציאות.

צילום: דוברות אינטל

אנחנו פוגשים את גילה קמחי והצוות שלה, שמדגימים לנו את טכנולוגיית ה-RealSense שפיתחו. בין השאר אנחנו יכולים לראות (וגם אתם – בוידאו המצורף) כיצד מצלמת עומק מאפשרת זיהוי פנים ושליטה בעזרת מחוות במחשב. הטכנולוגיה הזו, שהוצגה בכנס המפתחים של החברה בספטמבר האחרון, תשולב בטאבלטים, לפטופים ומחשבים היברידיים של חברות שונות כמו Dell למשל. 

 קמחי מסבירה שהם נהנים משני העולמות. "מצד אחד, אנחנו חלק מחברה מאוד מאוד מכובדת שמוכרת בכל העולם; ומצד שני, אנחנו פורצים דרך ומפתחים POC (בדיקות היתכנות), בלי לעבור הרבה תהליכים ואישורים". ואם פיתוחים שלכם לא מתקבלים או ממשיכים הלאה אל הצרכן הסופי? קמחי מסבירה: "אנחנו יודעים שהקונספטים שאנחנו מפתחים כאן לא תמיד יתקבלו ויאומצו, ויש לנו דרך ארוכה לפנינו. אבל מרגע שהפנמנו את זה, אנחנו נהנים מכל דקה של עבודה ביום… ובלילה".

עם כל הכבוד לצעצועים, אנחנו עוברים לעסקי הליבה של אינטל – המעבדים. כאמור, בישראל פותח SkyLake, שם הקוד למעבד הדור הבא של החברה, שמבוסס על ארכיטקטורת 14 ננומטר (בדומה ל-Broadwell) והוכרז בספטמבר השנה. בזכות הביצועים, צריכת החשמל והעובדה שהמעבד לא צריך מאוורר, המעבד החדש אידיאלי למחשבים אישיים, לפטופים ומכשירים היברידיים (טאבלטים שהופכים ללפטופים בעזרת מקלדת).

עכשיו, כולנו מכירים את חוק מור, שקובע שכל שנתיים יכפיל את עצמו מספר הטרנזיסטורים בשבב המחשב, אבל איך בפועל מתרחש התהליך? מי קובע את האיפיון של המעבד הבא? איך משלבים בין הדרישות של הלקוחות לאילוצים הטכניים? אנחנו פוגשים את זיו האמר, אחראי על הקבוצה שמספקת Core ומוצרי ה-Client ו-Server שיסביר לנו קצת על התהליך.

האמר מסביר לנו שמדובר בתהליך מאוד מורכב מצד אחד, אבל מסודר מצד שני. בהגדרת המוצר משתתפים היחידות העסקיות של החברה, צוותי ארכיטקטורה ו-Design, שקובעים את ה-POR (מטרות ודרישות ממוצר) וסדר עדיפויות. בדיונים שמתקיימים לאחר מכן מנסים להבין מה היכולת לספק את הדרישות בהתחשב בלוחות זמנים, אילוצים טכניים, כוח אדם וגם השתלבות במפת הדרכים הכללית של משפחת המוצרים. לאחר מכן מתחיל תהליך הפיתוח בשני אפיקים: ב-Front End – כתיבת הלוגיקה ובדיקתה (בצד הפונקצינלי) וב-Back End.

אנחנו מתעניינים איך ההרגשה בסוף התהליך הארוך והמורכב הזה, כשהמעבד יוצא מהמפעל או מורכב במוצרים מסחריים והאמר מסביר: "אני עדיין מתפלא כל פעם מחדש שסיליקון חוזר מהמפעל ובעצם מבצע את מה שתכננו… בייחוד כשמעבד הוא אחד הצ'יפים הכי מסובכים שיש". ומה לגבי ההרגשה לראות מחשב חדש עם מדבקת Intel Inside ולדעת שאתם עומדים מאחורי הלב שלו? "כשאני נתקל במחשב חדש של חבר או בן משפחה עם מוצר שהקבוצה שלי עבדה עליו, אני מרגיש גאווה – בעיקר באנשים המצוינים שמשקיעים המון, והרבה סיפוק מקצועי".

מכירים את האנשים האלו שמחפשים מה לא בסדר בכל דבר?

עם כל הכבוד לתהליך הפיתוח של המעבד, הרי שלא ניתן להפריז בחשיבות של תהליך הבדיקות והבחינה של המעבד. כל תקלה, כל חישוב לא מדוייק, כל שורת קוד שגויה, בקיצור, כל פשלה בתהליך יכולה לגרום לעיכוב משמעותי בלוחות הזמנים שמתרגמים מהר מאוד להפסדים של מיליוני דולרים, כמו שראינו במקרה של מעבדי ה-Broadwell של החברה.

אנחנו תופסים לשיחה את נועה סובל, מנהלת צוות במחלקת בדיקות שבבים. המחלקה של סובל נכנסת לפעולה לאחר ששלב הפיתוח נגמר. אב הטיפוס מגיע למחלקת הבדיקות ולמחלקת הולידציה שם עוסקים המהנדסים בחיפוש אחר כל באג אפשרי. לאחר פיתוח תוכנית הבדיקה עבור הייצור ההמוני, עובר אותה כל שבב שמגיע מהמפעל ונקבע האם הוא תקין או לא. אגב, מעניין לגלות שרוב הבאגים כיום מתגלים בשלב הסימולציות, ולא בבדיקות פיזיות, כשהמגמה נוטה בבירור לקראת מעבר לבדיקות סימולציה. כמובן שכל תהליך הבדיקה נעשה בתיאום מול מרכזי אינטל האחרים בעולם, בעיקר בארצות הברית, ואנחנו מתעניינים איך מתנהלת העבודה מול האמריקאים שידועים כמי שעובדים לפי הספר ולפי כללים קשוחים וברורים, לעומתנו, הישראליים, ש… ובכן, אתם יודעים, מעגלים פינה פה, מגלים יצירתיות שם ולא מעט חוצפה שהביאה אותנו רחוק. סובל מסכימה עם האבחנה ואומרת שבעיניה זה מה שעושה את התהליך לכל כך מוצלח. "אנחנו צריכים שיהיו קצת קשוחים איתנו, וכן נלך על פי הספר מידי פעם, והם צריכים משהו קצת יותר מחוץ לקופסא".

אנחנו מתעניינים לגבי אפשרויות הקידום וההעסקה של נשים באינטל ישראל. על פי דוח האחריות התאגידית שפרסמה החברה בשנה שעברה כ-22% מכלל המועסקים בחברה הן נשים, כשאם בוחנים את צוות ההנהלה הבכירה של החברה מגיעים כבר ל-30% ייצוג (המפעל בקריית-גת מוביל עם כמעט 50% מנהלות). אנחנו שואלים את סובל מה חוסם לדעתה את דרכן של הנשים למקצועות הטכנולוגיים והיא עונה שהחסמים נובעים מסטיגמות: באוניברסיטאות קיימות סטיגמות שמקצועות ההנדסה הם גבריים ולא מתאימים לנשים; ובמקומות העבודה קיימות תפיסות מוטעות על כך שעבודה במקצועות הללו דורשת השקעה של שעות עבודה רבות והתמודדות עם אתגרים ולחצים שלא יתאימו לנשים. סובל מציינת את הגמישות שהיא חוותה לאורך הדרך באינטל – הן מבחינת שעות ועבודה מהבית והן כאשר עברה בין מרכזי אינטל השונים.

צוות "חותכי הכבלים" מפתח תקוה

אנחנו אומרים שלום יפה לחיפה ומדרימים לפתח תקווה. המטרה: קבוצת ה-Wireless. כאמור, אינטל מתקשרת להרבה מאוד אנשים בעיקר כחברה של CPU, מעבדים מרכזיים למחשבים, אולם לאורך השנים האחרונות פיתחה החברה מוצרים ויכולות בתחומים רבים, המשלימים את מוצרי המעבדים המסורתיים ובהם מעבדים גרפיים, Visual computing, מוצרי אבטחה, וכמובן תקשורת אלחוטית, שלשמה התכנסנו.

במרכזי הפיתוח של אינטל בישראל מפותחים מוצרי ה-Wi-Fi, ה-GPS וה-WiGig שישולבו בהמשך במחשבים, טאבלטים וסמארטפונים. החזון של אינטל ושל חברות טכנולוגיה רבות הוא ל"חתוך את הכבלים" של מוצרי הטכנולוגיה השונים. אם תביטו במחשב ממוצע תגלו כבל חשמל, כבל חשמל של המסך, כבל נתונים למסך, עוד כבל של עכבר, כבל של מקלדת, כבל לדיסק חיצוני או מפצל USB ועוד ועוד ועוד, אולם בזכות טכנולוגיית ה-WiGig, עתידם של הכבלים האלו צפוי להיות דומה לעתידם של כבלי הרשת, שפינו מקומם ל-Wi-Fi.

בפתח תקווה פגשנו את אלקנה בן סיני, מנהל בכיר בקבוצת ה-Wireless, והוא וצוותו סיפרו והדגימו לנו את הטכנולוגיה. הרעיון פשוט למדי: תחשבו על תחנת עגינה – רק בלי חוטים. התקרבנו עם לפטופ שתומך ב-WiGig והנחנו אותו על שולחן העבודה; תוך מספר שניות קיבלנו את התצוגה של הלפטופ על גבי 2 המסכים החיצוניים שהיו בסמוך.

הטכנולוגיה פעלה בצורה חלקה: הרצנו סרטי HD ושיחקנו במשחקים ללא לאגים, ללא דיליי, ממש כמו מסך סטנדרטי שמחובר בכבל רגיל. גם כונן פלאש חיצוני ("דיסק-און-קי") שחיברנו למסך הופיע תוך שנייה על הלפטופ ויכלנו להעתיק קבצים או לעבוד עליהם. לשם השוואה, תקן ה-WiGig מהיר פי עשרה מתקן העברת הנתונים 802.11n. כאשר מוסיפים לזה יכולות של טעינה אלחוטית, נראה שלא עוד הרבה זמן, חלל העבודה שלנו יהפוך לנטול חוטים. כמה זמן? על פי בן סיני, חוויית העולם ללא כבלים תתחיל כבר ב-2015. הקושי העיקרי, על פיו, הוא לא טכנולוגי אלא יותר מכירתי, ונובע מהזמן שלוקח לאקוסיסטם להיווצר. כדי ליהנות מיכולות האל-חוט המרשימות האלו, יש צורך גם לרכוש מחשב חדש (עם הצ'יפ הייעודי) וגם לרכוש מסך חדש ולכן, כצעד ביניים, מספר חברות יוציאו לשוק תחנות עגינה שיוסיפו למסכים את הקישוריות הנדרשת.

בניגוד למאבקים כמו תקני ה-WiMax למשל, עומד מאחורי הטכנולוגיה הזו הקונסורצסיום שכולל מובילות בינלאומיות רבות כמו AMD, אפל, סמסונג, סוני, קוולאקום, דל, מיקרוסופט, MediaTek ואינטל, מה שמבטיח שהתקן יאומץ במהירה. לנו מציקה סוגיית הקרינה. אחרי הכל, הטכנולוגיות הללו יוצרות קרינה מייננת. אולם בן סיני מסביר שהטכנולוגיות הללו פועלות בטווחים קצרים בהרבה מהטווח לו זקוק הסמארטפון שלנו, ולכן הן מיצרות הרבה פחות קרינה בהשוואה אליו. למרות זאת, כל הטכנולוגיות שמפותחות ונמכרות על ידי אינטל עומדות בתנאי תקינה מחמירים ביותר, כשכל מוצר עובר מספר חודשי בדיקה במעבדות חיצוניות ובלתי תלויות לפני שהוא מקבל אישור מכירה.

אחת ההתלבטויות של סטודנטים שמסיימים לימודים הוא האם להעדיף את היציבות יחסית של החברה הגדולה מול החופש והיצירתיות של סטארטאפ. בן סיני הגיע לאינטל לאחר שהסטארטאפ בו עבד נרכש על ידה. כשאנחנו שואלים אותו על היתרונות והחסרונות של כל חלופה הוא מספר לנו כיצד ביקר לפני שנתיים בכפר נידח בצפון תאילנד, שבו לא קיימים כבישים או תשתיות אחרות. למרבה הפתעתו, הוא ראה שם ילד בן 8, שיושב עם לפטופ וגולש באינטרנט בעזרת רכיב Wi-Fi שהוא וצוותו פיתחו, כשכל המשפחה יושבת סביבו ומתלהבת מהפלא.

לדבריו, מומלץ לכל מהנדס להתנסות גם בעבודה בסטארטאפ וגם בחברה גדולה במהלך הקריירה שלו. אבל אם אתם מאלו שמתרגשים לראות מוצר שהייתם שותפים בפיתוח שלו מגיע לשוק ונמכר במיליוני יחידות, לבן סיני אין ספק שאינטל היא החברה בשבילכם. לדבריו, בעקבות הגודל של אינטל והפיזור הגיאוגרפי שלה, תהליכים כמו תקציבים או שינויים במוצר אורכים זמן רב יותר מאשר בסטארטאפ קטן, שבו נפגשים בקומה ומקבלים החלטות מהירות. למרות זאת, הוא מספר שמנהלים רבים בחטיבה ה-Wireless בילו חלק מחייהם בסטארטאפים, ולכן הם מנסים לשלב בעבודה באינטל את הטוב שבשני העולמות.
אינטל עשתה דרך ארוכה מימי הפנטיום ושילוב ה-WIntel המיתולוגי עם מיקרוסופט.

הדעיכה שחלה במכירות מחשבי הדסקטופ, תפסה את החברה לא מוכנה, וגרמה לכך שבשוק הסמארטפונים והטאבלטים נחלה החברה הצלחה חלקית בלבד בלשון המעטה, כשמתחרות דוגמת קוואלקום זוכות בבכורה. עתה מסתערת אינטל על שווקי הטאבלטים, המחשבים ההיברידיים, תחום ה-IOT (שצפוי להיות שוק של 50 מיליארד מכשירים עד שנת 2020) וכמובן, ליבת העסקים שלה, המעבדים המתקדמים ביותר בעולם. לפחות מההתרשמות שלנו, מרכזי הפיתוח שלה בישראל יהיו חוד החנית שלה בקרב המעניין הזה.

כתבה בגיקטיים

עוד בגיקטיים:

Viber הדור הבא: נכנסת לתחום הגיימינג ומשיקה שלושה משחקים

הלימבו במנועי הצמיחה של Startup Nation