Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מבראשית: על הקשר בין הילדות שלנו לאופן בו נזדקן

אם מי שהיינו בתור ילדים אכן מכתיב את מי שנהיה כבוגרים, הרי שהגיוני לשאול: מדוע זה כך?זוהי אינה שאלה פשוטה. אולם מחקר מתוך Harvard Study of Adult Development מאפשר ...
מערכת פורבס
אם מי שהיינו בתור ילדים אכן מכתיב את מי שנהיה כבוגרים, הרי שהגיוני לשאול: מדוע זה כך?

זוהי אינה שאלה פשוטה. אולם מחקר מתוך Harvard Study of Adult Development מאפשר לקשר סביבות ילדות לחיי אנשים בגיל מבוגר. הפרויקט, המוכר בדרך כלל בשם Harvard Grant Study, הוא מחקר המקיף ביותר שנערך אי פעם על ההתפתחות האנושית. הוא החל ב-1938, ותיעד את ההתפתחות הרגשית והפיזית של יותר מ-200 גברים, החל מתקופת לימודיהם לתואר הראשון באוניברסיטת הרווארד.

עבור המחקר סקרו החוקרים את תקופת הילדות של 268 סטודנטים בשנה השנייה שלהם בהרווארד, ובנפרד גם 456 בני נוער מעוטי יכולת ממרכז העיר. שני מדרגים לפחות, בלתי תלויים ושזהות הנבדקים אינה ידועה להם, עברו על התשובות של כל נבדק לשאלות על ילדותו. בכל המקרים רואיינו גם ההורים. המדרגים גם לא ידעו מה עלה בגורלם של האנשים אחרי ההתבגרות. מהימנות המדרג הייתה מצוינת. המטרה הייתה להשתמש בהערכות כדי להשיב על השאלות הבאות:

האם האווירה בבית הייתה חמה ויציבה? האם יחסיו של הילד עם אמו (ובנפרד, עם אביו) היו חמים ומעודדים, מוליכים לעצמאות ותומכים ביוזמה ובהערכה עצמית? האם המדרג היה רוצה לגדול בסביבה ביתית זו? והאם הנער היה קרוב לאח אחד לפחות?

החוקרים גילו שעושר ומעמד – במידה שבה היה מתאם ביניהם לבין הזדקנות מוצלחת – לא נובאו על-ידי זכויות יתר חברתיות בילדות, אלא על-ידי חוויית ילדות חמה ואינטימית.

הציפיות מתהפכות

היו גם הפתעות נוספות. לדוגמה, מקרב הסטודנטים, השגת דרגה צבאית גבוהה במלחמת העולם השנייה תואמת יותר עם ילדות חמה מאשר עם מעמד חברתי, הישגים בספורט או אינטליגנציה. בקרב 456 הגברים ממרכז העיר, שההורים של איש מהם לא היו עשירים, חום וקשרי חברות בתקופת הילדות היו המנבאים הטובים ביותר של הכנסה גבוהה.

חשוב לא פחות, נקודות החוזק בילדות ניבאו את ההכנסה והמעמד החברתי העתידיים בעוצמה רבה יותר לעומת הדברים שהשתבשו בילדות.
הנחה שגויה אחרת, המבוססת על “הוכחה” רטרוספקטיבית, היא שאלכוהוליזם “נגרם” על-ידי ילדות אומללה. נתונים ממדגם הנבדקים ממרכז העיר מצביעים על כך שאלכוהוליזם נגרם יותר על-ידי תורשה מאשר סביבה. בילדותם של אלכוהוליסטים רבים נוכח הורה אלכוהוליסט, שמוביל לחינוך אומלל וכן לאלכוהוליזם עתידי. אולם ילדות אומללה ללא הורה ביולוגי אלכוהוליסט אינה מובילה לאלכוהוליזם.

אנשי האוניברסיטה בחמישית התחתונה ובחמישית העליונה בדירוג החום בילדות, הוגדרו כ”חסרי אהבה” וכ”מטופחים”. בגיל 50, מחצית מהמטופחים, לעומת רק שמינית מחסרי האהבה, גילו הסתגלות מצוינת לחיים הבוגרים. בזמן שהם הגיעו לגיל 70, רק שביעית מהמטופחים, אולם לא פחות ממחצית מחסרי האהבה, אובחנו פעם אחת כבעלי מחלת נפש, קטגוריה שבה נכללו דיכאון חמור, שימוש בסמים או באלכוהול או הזדקקות לטיפול פסיכיאטרי ממושך (יותר מ-100 ביקורים) או לאשפוז.

איזה ילדים היינו? חסרי אהבה או מטופחים? | צילום: Shutterstock

חסרי האהבה היו מועדים פי חמישה מהמטופחים לחוות חרדה יוצאת דופן. הם נטלו יותר תרופות מרשם מכל הסוגים, ונטו פי שניים לפנות לטיפול רפואי במקרים של תלונות פיזיות מינוריות. ילדות חמה קדמה לעיתים קרובות לעישון כבד, שימוש באלכוהול או נטילת כדורי הרגעה באופן קבוע, אולם ילדות עגומה קדמה לעיתים קרובות לכל השלושה.

ילדות אומללה ובדידות בזיקנה

ההיבט האכזרי ביותר בילדות אומללה היה המתאם שלה להיעדר חברויות בסוף החיים. המטופחים היו מועדים פי חמישה לחוות חברויות רבות ותמיכה חברתית נוספת בגיל 70, לעומת חסרי האהבה שלעיתים קרובות לא בטחו בעולם ולא ברגשות של עצמם, ונותרו למעשה חסרי ידידים במשך חלק גדול מחייהם.

חסרי האהבה נטו יותר מהמטופחים להיות פסימיים ובעלי ספקות עצמיים. אולי זו הסיבה לכך שרובם לא היו מסוגלים לקבל אהבה, אפילו כשזו הוצעה להם, או לכך שפחדו להציע אהבה בעצמם. ואולם – וזו נקודה חשובה – היו חסרי אהבה רבים שלמדו להסתגל לחיים בהצלחה, הרבה פעמים בעזרת נישואים מוצלחים.

המחקר גילה כמה היבטים של תקופת הבגרות שבהם יחסים טובים עם הורה אחד, אך לא עם האחר, גרמו להשפעה משמעותית. כשרק התחילו לנתח את השפעות הילדות על מבוגרים, נראה היה שסך הסביבה בילדות היה חשוב יותר מהיחסים עם האם בלבד. אולם כשהעשורים חלפו והנבדקים הזדקנו, התברר שהרושם הזה היה מוטעה.

יחסים חיוביים עם האם בילדות היו קשורים ליעילות בעבודה, הכנסה מרבית גבוהה, המשך עבודה עד גיל 70 ויכולת מנטלית טובה בגיל 80. יחסים גרועים עם האם בילדות הראו קשר מובהק לדמנציה (שיטיון). אולם אף לא אחת מהתוצאות הללו הראתה קשר – ולו מרומז – לאיכות היחסים של הסטודנט עם אביו.

יחסים חמים עם האב (אך לא עם האם) העלו את יכולת המשחק של הנבדק. למשל, נבדקים שאופיינו ביחסים חמים עם האב נהנו מהחופשות שלהם בצורה מובהקת יותר מאחרים, השתמשו יותר בהומור כמנגנון התמודדות והשיגו הסתגלות טובה יותר בצורה משמעותית – וגם שביעות רצון גדולה יותר – לחיים אחרי הפרישה.

נבדקים עם יחסים טובים עם האב גם ביטאו פחות חרדה – דופק נמוך יותר בצורה מובהקת במצב עמידה בקולג’, למשל – ופחות תסמינים פיזיים ומנטליים בזמן לחץ בתקופת הבגרות המוקדמת.

מי שאנחנו תלוי במי שהיינו בתור ילדים | צילום: Shutterstock

גברים עם יחסים גרועים עם האב נטו הרבה יותר לכנות עצמם פסימיים, לדווח על קשיים בלאפשר לאחרים להתקרב אליהם ולדווח על שביעות רצון נמוכה יותר מהחיים בגיל 75. אף לא אחד מהמשתנים הללו היה קשור ליחסים עם האם. ובניגוד לאינטואיציה, היו אלו הגברים עם יחסים גרועים עם האב, ולא עם האם, שנטו הרבה יותר לקיים חיי נישואים אומללים. כל חמשת הגברים שדיווחו כי נישואים ללא סקס מתאימים להם התאפיינו ביחסים גרועים עם האב, אולם אופן היחסים – הלקוי או הטוב – עם האם, התחלק בצורה שווה.

לבסוף, האופן שבו הנבדקים הסתגלו לילדות אוהבת או עגומה היה קשור להצלחה העתידית שלהם לא פחות מהילדות עצמה.
מתוך 26 תכונות האישיות שהוערכו כשהסטודנטים היו בני 21, התכונה הקרויה “פרקטי, מאורגן” ניבאה בצורה הטובה ביותר הסתגלות טובה בגילי 30 עד 50. בדומה לכך, מחקר טרמן בן 90 השנה, על התפתחות בבגרות, שכלל נשים, מצא כי זהירות, תכנון מראש, כוח רצון והתמדה בחטיבת הביניים היו המנבאים הטובים ביותר להצלחה תעסוקתית בגיל 50. קשה שלא להאמין כי אלו הן בדיוק התכונות שלהן זקוקים אנשים כדי למצוא דרכים להתגבר על כישלונות ולנצל הצלחות שנקרות על דרכם.

המחקר של הרווארד מבהיר כי לשיבושים גלובליים בילדות יש כוח ניבוי רב, שלעולם אינו טוב. ילדים שאינם לומדים בבית מהם אהבה ואמון בסיסיים, מוגבלים מאוחר יותר בשליטה שלהם באסרטיביות , ביוזמה ובעצמאות – שהן הבסיס לבגרות מוצלחת. מחלות נפש ואלכוהוליזם יוצרים תנאים שיכולים להחריב משפחות שלמות ולהרוס את עתיד הילדים במשך העשורים הבאים.