|
זה לא צריך להיות דבר שממשלה תעשה, לבצע פעולה שבאופן מכוון וממוקד הופכת את אזרחיה שלה לעניים יותר, אבל זו דווקא פעולה נפוצה מאוד אצל ממשלות. כזה הוא כוחה של אי ההבנה במסחר, שלפיה הפרוטקציוניזם יצליח. הנקודה היסודית שיש להבין בנוגע למסחר היא שמוצרים מיובאים הם שהופכים אותנו לעשירים יותר. וככל שהסחורות הללו תהיינה זולות יותר, כך אנו נתעשר יותר. להטיל מכסי יבוא על דברים שהופכים אותנו לעשירים יותר זו, אם כך, פעולה שמקורה בין טיפשות לבין טירוף. ובכל זאת, זה בדיוק הדבר שעשו לאחרונה ממשלותיהן של ארצות הברית ושל הודו. הן הטילו מס על ייבוא של סוגי פלדה מסוימים, בנימוק שהיא זולה מדי והופכת את האזרחים שלהן לעשירים מדי. זה פשוט לא הגיוני:
"ניו יורק: מיסים סופיים כנגד היצף שוק הוטלו על יבוא של סלילי פלדה מגולוונת משבע מדינות על ידי מחלקת המסחר של ארצות הברית. תוצאות חקירות המס של דרום קוריאה מ-2015 קפצו ישר למסקנה הסופית מהפסיקה המקדמית שניתנה בינואר".
יצרני הפלדה של ארצות הברית הם כעת גם עשירים יותר וגם מוגנים מפני תחרות. צרכני הפלדה בארצות הברית לעומת זאת הם כעת עניים יותר ודרכם אל פלדה זולה יותר נחסמה.
"במטרה לחסן את תעשיית הפלדה המקומית מייבוא זול מהמדינות יפן, סין, קוריאה, רוסיה, ברזיל ואינדונזיה, החליטה הממשלה ביום שני האחרון להטיל מס יבוא על סלילי סחורות מגולוונים ממדינות אלו, אשר ימנע היצף שוק. ההיטל נקבע לתקופה של שישה חודשים החל מה-8 באוגוסט השנה. ההנהלה הכללית של הארגון DGAD למיסוי אחיד ומניעת היצף, אשר פועל תחת משרד המסחר והתעשייה האמריקאי, המליצה ב-1 באוגוסט על מס למניעת היצף של 557 דולר לכל טון של סחורות מסלילים מגולוונים, עשויי פלדה או סגסוגת פלדה, שייובאו מהמדינות שהוזכרו מעלה."
Fotolia :ייבוא הוא כלי להעשרת המדינה בסחורות, וזול ככל שיהיה – כך עדיף | צילום
אותו הדבר נכון גם לגבי הודו:
"ביום ג' השבוע הטיחה הודו מס למניעת היצף שוק על יבוא של מוצרים עשויי סלילי פלדה מגולוונת משש מדינות שונות, לרבות סין ודרום קוריאה, במטרה להגן על יצרנים מקומיים מפני משלוחים זולים יותר שיכנסו למדינה. מס כזה, בגובה 474-557 דולרים לכל טון הוטל על סחורות מסלילים מגולוונים, עשויי פלדה או סגסוגת פלדה, שייובאו מסין, יפן, דרום קוריאה, רוסיה, ברזיל ואינדונזיה, כפי שמסרה בהודעה מחלקת ההכנסות במשרד האוצר ההודי".
אנו גם יודעים שההפסד המצרפי של הצרכנים גבוה יותר מהרוויח המצרפי של היצרנים. כך שככלל, זה באמת הופך את המדינה לענייה יותר. אולם, אנו גם יודעים למה זה קורה. התהליך הפוליטי קשוב קשב רב יותר לאינטרסים של קבוצות מרוכזות ומאוגדות מאשר לאלו של האוכלוסייה הכללית. והקבוצות הריכוזיות הללו מתעניינות בנושא הרבה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית. אם אתה הבעלים של, או עובד במפעל פלדה אמריקני שולי, אתה כנראה מתעניין מאוד בתחרות זולה מחוץ לארץ ואתה תהפוך את העניין הזה לידוע ברבים. אם אתה אחד מ-320 מיליון אנשים ש-"רק" יפסידו כמה דולרים במרחק שנה מהיום בעקבות זאת – אז כנראה שיהיו לך דברים אחרים, חשובים יותר, לדאוג להם.
לכן הפוליטיקה מרכינה ראש בפני האינטרס המרוכז ולא בפני האינטרס המבוזר. זה עדיין נכון אבל שההפסד המצרפי גבוה יותר מהרווח. מכסי ייבוא כאלו באמת הופכים את כולנו לעניים יותר. וכך, כמובן, אנו לא צריכים להטיל אותם – היות שלהפוך את האוכלוסייה לענייה יותר היא לא אחת המטרות המוצהרות של הממשלה או של הפוליטיקה.
|
|
