|
התודעה הצרכנית בישראל התפתחה מאוד בשנים האחרונות: השוואה המבוססת על מחיר ואיכות ובחירה נבונה של שירותים ומוצרים הפכו זה מכבר לחלק בלתי נפרד מחיינו. מדוע אם כן, דווקא בתחום גורלי כמו הבריאות, אנו זוכים לכל כך מעט מידע ושקיפות בנוגע לאיכות השירות שאותו אנו מקבלים?
חוק זכויות החולה מחייב רופאים לספק למטופליהם את כל האינפורמציה הרלוונטית בנוגע לדרכי הטיפול השונות במחלה וסיכויי ההחלמה. הם גם מחויבים לתת מידע על הכשרתם ותפקידם – אך בפועל מסופק מידע זה רק ברמת המיקרו, לאחר שכבר נוצר קשר בין רופא למטופל. מי שינסה לברר מבעוד מועד פרטים כמו ותק ואחוז הצלחות בניתוחים, או אפילו האם הרופא שאליו הוא מעוניין לפנות היה מעורב בעברות אתיות בעבר, יגלה כי קשה מאוד לאתר מידע זה, על אחת כמה וכמה ממקור רשמי ואמין.
ניסיונות חקיקה שמועלים עם כל כניסה של מנכ"ל חדש למשרד הבריאות, אינם מוכיחים את עצמם. היעדר אינטרס מצד בתי החולים, התנגדות איגודי הרופאים ובעיות מתודולוגיות הביאו לכך שעד היום לא קיים מאגר רשמי המספק מידע סטטיסטי על רופאים ועל בתי חולים בישראל.
עד שיגיע היום בו נזכה לנתונים השוואתיים הניתנים על ידי הגורמים הרישמיים במדינה, מציע פרויקט מיוחד של פורבס את רשימת הרופאים הטובים בישראל בכל תחום, אשר נבחרו לפי אלפי המצלות של מאות רופאים.
לרכישת מגזין "הרופאים הטובים בישראל" חייגו 077-5273355
צילום שער: אלי דסה
שונאים סטטיסטיקה
חוסר השקיפות אינו ייחודי לישראל – מדובר בבעיה כלל עולמית. למעשה, רק בארצות הברית מתפרסמים סקרים ודירוגים שונים באופן קבוע, אך גם הם לרוב אינם מטעם גורם רשמי, אלא פרי יוזמות פרטיות כמו אלה של מגזין Consumer Reports הוותיק, המפרסם השוואות בין שירותים שונים ומתבסס על מכון מחקר פרטי.
ברור לכל כי דירוג רופאים המבוסס על איכותם המקצועית, שונה ומורכב לאין ערוך מכל השוואה המתבססת על מוצרים כמו מכונת כביסה, נעליים ואפילו חופשה בבית מלון, שיש להם מחיר ופרמטרים שונים שקל לעמוד עליהם ולהעמידם זה מול זה. קושי מתודולוגי מרכזי נוגע לאחוזי ההצלחה הטיפולית: לדוגמה, חישוב אחוזי תמותה בקרב מנותחים אינו מביא בחשבון את פרופיל האוכלוסייה המטופלת. כך עשוי מנתח מצוין המתמחה בפרוצדורות מורכבות ומסובכות במיוחד "לסחוב" סטטיסטיקה של אחוזי הצלחה נמוכים בהשוואה למנתח שעיקר מטופליו סובלים מבעיות שכיחות ופשוטות יחסית.
לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
יותר מכך: בכל הנוגע לדירוגים מסוג זה קיים גם גורם פסיכולוגי רב־השפעה – כאשר הדבר מגיע לבחירת רופא, ובמיוחד מנתח, נוטה הציבור לסמוך יותר על המלצות שקיבל ממכר קרוב, מאשר על טבלאות רשמיות המבוססות על מחקרים סטטיסטיים. ניסיון של עיריית ניו יורק למפות את רמת השירותים הרפואיים בבתי החולים בעיר ולדרגם על פי אחוזי הצלחה (בעיקר של ניתוחי לב), עורר אמנם הד תקשורתי נרחב – אך בשטח נרשמה השפעה מועטה בלבד.
"בתי החולים המוצלחים לא הוצפו בלקוחות, ובתי החולים הגרועים לא התרוקנו", אומר פרופ' אלכסנדר (אליק) אבירם מהמכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות. "אפילו חברות הביטוח לא הביאו בחשבון את תוצאות הדירוגים – לא ברמת הרופאים, ולא ברמת בתי החולים". כאן טמון יתרונו הגדול של הדירוג הנרחב שערך מגזין פורבס, המתבסס על המלצותיהם של מיטב הרופאים ומוגש לפניכם – כי אם כבר ללכת לרופא, אז לפחות ללכת לכזה שהקולגות שלו היו הולכים אליו.
|
