|
לפי "משמר מאכלי הים" (Seafood Watch) יותר מ-85% משטחי הדיג "מוצו לחלוטין, מנוצלים יתר על המידה או קרסו לגמרי", עקב זיהום מתמשך של שטחי הים על ידי בני האדם: זליגת הדשן, ערימות הזבל ושפיכת הנפט הם רק חלק מהגורמים שמזהמים את הימים שלנו. אך שלא כמו רשתות המזון, אשר מודאגות מבעיות עתידיות בתחום, הסיוט של תעשיית המאכלים הימיים כבר כאן.
כעת, מחקר חדש שביצעה חברת EKO מציע כי דווקא המצב הנוכחי מהווה הזדמנות להשקעה – ואפילו לרווח בשיקום שטחי הדיג. המחקר נערך בתמיכת קרן רוקפלר, נדבני בלומברג ובשיתוף פעולה עם קבוצות סביבתיות Oceana ו-Rare.
"במצב הדברים כיום ישנה הכרה הולכת וגוברת של התעשייה בקריסה המדאיגה של שטחי הדיג", אומר פרד בולז, מנהל נושא המערכות האקולוגיות בקרן רוקפלר. "יש רצון בתעשיה לעבור למקורות ברי קיימא, והמרדף הזה אחר הקיימות הוא טרנד שנמשך ונמשך. שלא כמו מערכות אקולוגיות יבשתיות ומינים יבשתיים, מערכות הדגה והמרינות הם בעלי יכולת התאוששות מהירה יחסית, כך שגם אלו שממש על סף קריסה יכולים להתאושש – אם רק נניח להן לזמן מה".
חלק מהבעיה של דיג יתר היא כי רובו מתרחש בחלקים העניים יותר של העולם, היכן שהתושבים תלויים בסחר לפרנסתם. בולז אומר שכמחצית מכלל הדיג העולמי מתבצע על ידי דייגים בקנה מידה קטן באזורים מתפתחים בעולם.
מרבית דיג היתר נמצא באזורי עוני ומתבצע על ידי דייגים פשוטים | צילום: רויטרס
"אותם דייגים קטנים לא חושבים על קיימות", מוסיף בולז. דייגים פשוטים מאינדונזיה או פיג'י הם דוגמא לכאלה שיש להם קושי בנגישות לשווקים שללקוחות בהם אכפת מקיימות בדיג, מה שעשוי היה לתת להם תמריץ לעשות כן. בנוסף, יצירה של דיג בר-קיימא משמעו לרוב סגירה של אזורים שלמים לדיג, וזאת כאשר לאוכלוסיה המקומית יש קושי למצוא מקום פרנסה אחר.
"דגים הם מקור חשוב לפרוטאין עבור כלל האנושות", אומר בולז, "וזו תעשיה שעומדת בפני משבר חמור בזמן שהדרישה הולכת וגדלה מאוכלוסיית העולם אשר הולכת וגדלה גם היא. מכל הסיבות הללו, הדייגים הפשוטים צריכים או להיות חלק מהפיתרון ארוך הטווח – או שכולנו נפסיד".
3 גורמים מבדלים את תעשיית מאכלי הים מסקטורים אחרים של תעשיית המזון, ולכן דורשים השקעה מיוחדת. הראשון הוא כי דגים הם המזון היחיד שאנו עדיין אוכלים ישירות מהטבע ותלויים בו. כיום התפתחו גם חוות גידול לדגים ברחבי העולם, אך כ-60% ממאכלי הים שלנו עדיין מגיעים מדיג בים הפתוח.
שלא כמו בקטגוריית ה"בשרים", שם ישנו מספר מצומצם של בעלי חיים (כמו פרות, תרנגולות ועוד), מאכלי הים כוללים אלפי מינים שנתפסים באזורים שונים ברחבי העולם, השונים גם מבחינת המיקום אך גם מבחינת התנאים. ובעוד שתעשיית הבשר נשלטת כיום בידי מספר שחקנים מרכזיים, תעשיית מאכלי הים עודנה מבוזרת בין אלפי דייגים קטנים, קניינים, מעבדים וסיטונאים.
דרוש פיתרון ארוך טווח, וכזה שגם ישתלם לדייגים הקטנים | צילום: רויטרס
ישנן דרכים שונות בהן ניתן להשקיע ולהשפיע על דייגים ברחבי העולם שיעברו לקיימות. על פי הדו"ח, שני מנגנוני השקעה עיקריים יוכלו לשפר את מצבה הרעוע הדגה הנעלמת בעולם: ראשית, בעזרת Microfinancing. הכוונה היא לסיוע פיננסי לאותם דייגים, שלרוב אין להם גישה לבנק או למקורות מימון. ניתן לעשות זאת באמצעות קרנות שיתנו הלוואות לדייגים המקומיים, שיוכלו להתפתח, לספק גם שרותי עיבוד והפצה, ובכך להפוך את הקיימות לאינטרס שלהם.
שנית, שותפות אזרחית-ציבורית שתדאג לצרכים שמאחורי הקלעים כמו מחקר, הסדרה רגולטורית וניהול מידע. עמדה כזו יכולה לתרום למשרות שאינן קשורות בדיג באותם אזורים ולספק לקהילה ידע על ניהול משאבים נכון.
דו"ח של Nature Conservancy (הרשות לשימור הטבע) מצא ראיות חד משמעיות לכך שאזורי דגה מוגנים אכן תורמים להקל על העוני. המחקר – שבוצע בפיג'י, אינדונזיה, איי סולומון והפיליפינים – בחן יותר מ-950 אלף משקי בית ומצא שאכיפת הרגולציה על משאבי הים שיפרה את כמות התפיסות של הדייגים, סיפקה משרות חדשות ומגוונות, והובילה לשיפור במערכת הבריאות הקהילתית.
בעוד הדו"ח של EKO מצא שזה "מוקדם מדי לומר האם השקעות ממוקדות בשטחי דיג יניבו רווחים בסופו של דבר", יש בנמצא מספיק פרויקטים מגוונים כדי לקבוע מספר נתיבים עדיפים להשקעה. בנוסף, הדו"ח מצא ששיקום אזורי דיג יכול להביא לגידול במספר התפיסות בשיעור שבין 8 ל-40 אחוזים, כשהתשואה הגדולה ביותר מגיעה מכאלו שכמעט מרוקנים מדגה.
מכל זאת עולה תמונה ברורה, לפיה מה שטוב לסביבה ועבור אותן קהילות עניות, עשוי להיות טוב גם לעסקים.
|
