מדוע המערכת הפוליטית זקוקה לשפה חדשה ונקייה מאידאולוגיה

עוד קמפיין פוליטי מתיש הגיע לסיומו. כמו בכל מערכת בחירות השמיעו הפוליטיקאים שוב ושוב את מיטב הסיסמאות והמסרים שנועדו לחדד ככל האפשר את מיתוגם המדויק ולהשפיע על כמה שיותר בוחרים. אך בניגוד לעבר, נראה שבמערכות הבחירות האחרונות הקרב האמיתי התחולל לא על אידיאולוגיה, אלא על הטרמינולוגיה.

הקרב על השפה, על כיבוש המושגים הנכונים והטמעתם, הפך משמעותי מכיוון שבשפה גלום כוח עצום, שביכולתו להשפיע על הצורה בה אנו חושבים – לבלבל, להסיט ולפגוע ביכולת השיפוט האובייקטיבית. את העובדה הפשוטה הזו הבינו הפילוסופים הגדולים כבר בראשית ההיסטוריה, אך רק לפני 400 שנה, נלמד לקח חשוב שתקף עד ימינו.

המלומד הבריטי, פרנסיס בייקון, עסק במהלך המאה ה-17 בניתוח החוקים הבסיסיים לפיהם יש "לעשות מדע נכון" ופיתח את הגישה המעמידה את עדות החושים במרכז החקירה המדעית. בייקון בודד 4 טעויות נפוצות (או "אלילים" כפי שהוא מכנה אותן) שמסיטות אותנו מחקר האמת. כולן עוסקות בצורה זו או אחרת בשפה, אך המעניינת ביותר בעיני היא זו שבייקון מכנה "אלילי השוק".

הרעיון הוא שאנחנו חיים תחת הרושם המוטעה לפיו ראשית מתגבש במוחנו רעיון ורק אז נעשה שימוש בשפה על מנת להביע אותו. אך למעשה, ההיפך הוא הנכון: חשיבה היא לא יותר מדיבור מופנם. אי אפשר לחשוב ללא שפה.


מגדל בבל. הוכחה לכוחה של השפה 

התובנה העמוקה הזו היא מכשול לחשיבה אובייקטיבית, מכיוון שכל מילה וכל ביטוי סוחבים איתם שובל שלם של קונוטציות. למילים ולשפות יש היסטוריה והן צוברות לתוכן הררים של משמעויות נסתרות, אמונות תפלות ושגיאות. מכיוון שכך, פעמים רבות השפה בה אנו משתמשים, מכתיבה צורת חשיבה מסוימת ומגבילה את יכולתנו לפתח רעיונות שונים.

רגע לאחר סיום מערכת הבחירות רוויית השנאה, שהתנהלה כשיח חרשים מוחלט בין המחנות השונים, נדמה לי שהגיע הזמן שנאמץ את המלצותיו של בייקון גם בשיח הפוליטי שלנו. כל ממשלה שתקום תאלץ להתמודד יום לאחר הקמתה "עם החיים עצמם" ועם אותן סוגיות מוכרות, שהוויכוח הפוליטי סובב סביבן כבר שנים. בוויכוחים האינסופיים שעוד צפויים לנו, ישתמשו גם בימין וגם בשמאל בז'רגון המונחים ספוג האידיאולוגיה שפיתחו עם הזמן – כזה המאלץ את המשתמשים בו ללכת בדרך רעיונית אחת בלבד שנקבעה מראש, עוד בטרם יכול אדם לשקול את הטיעונים השונים.

מילים כמו "כיבוש", "גירוש", "חבלי מולדת" ואפילו "שלום", לא מאפשרות בחינה רציונאלית, מעמיקה וחסרת פניות בנושאים המהותיים שעל הפרק. הן מלאות באידאולוגיה ומדכאות שיח מן אפקטיבי אמיתי. על מנת שיוכל להתפתח שיח כזה, יש לאמץ לקסיקון חדש – לקסיקון של "מילים מטפלון", מושגים שלא נדבק בהם דבר ומאפשרים חשיבה צלולה ועצמאית, ללא ההטיה המובנית.

הרבה משימות דחופות עומדות בפתחה של הממשלה החדשה, אך עוד לפני הטיפול במשבר הדיור, גיבוש התקציב, הורדת יוקר המחייה וההתמודדות עם הפלסטינים ועם הגרעין האיראני, כדאי שנבחרינו יעצרו לרגע ויקדישו מחשבה לשפה בה הם משתמשים. העם אומנם דורש מעשים (או כך לפחות נדמה), אך אולי הפעם כדאי להתעכב לרגע דווקא על הדיבורים.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן