מדוע חברות התרופות לא מאמצות שיטות מרפא מסורתיות?

בספטמבר 1991 מצאו שני מטיילים גרמנים שטיילו בהרי האלפים בגבול אוסטריה־איטליה גופת אדם בקרח. גיל הגופה, כ־5,300 שנה, היא הקדומה ביותר שהתגלה באירופה, וחניטתה בקרח הביאה לשימור יוצא דופן של הרקמות הרכות והלבוש שעטף אותה. מהממצאים שהתגלו סביב אצי (הכינוי שהוצמד לאיש החנוט על שם עמק אצטאל שבו נמצא) עלה, כי הוא נשא עליו גם ערכת עזרה ראשונה צנועה – שתי רצועות עור שחוברו לבגדיו, שעל כל אחת מהן הושחלה פטריית עץ לבנה (Birch polypore fungus). עד לתחילת המאה ה־20 עוד שימשה הפטרייה לשלל מטרות רפואיות בשל השפעותיה האנטיביוטיות וסגולותיה לעצירת דימום, ובשל שמנים רעילים האגורים בה, שידועים כיעילים נגד טפילי מעיים. ניתוח גופתו של אצי חשף, שהוא אכן סבל מטפיל כזה.

לרכישת גיליון הרופאים הטובים בישראל חייגו 077-4304645 או לחצו כאן

ממצאים אלו מעוררים מספר שאלות גדולות: האם ייתכן שכבר בתקופה הניאוליתית היו ידועות סגולותיה הרפואיות של הפטרייה? אם סגולות המרפא הטמונות בחומרים הטבעיים שהרכיבו את התרופות הקדומות הוכחו מדעית רק בעת המודרנית, אז אין לנו מה ללמוד מהן? וכיצד ייתכן שתובנות רפואיות ששרדו בחברה האנושית אלפי שנים, בלי תיאוריה מדעית מובהקת מאחוריהן, אך עם רזומה מרשים של הצלחה, לא מצאו את דרכן לארון התרופות של כולנו?

איזון אנרגיות

מאז ומעולם אנשים טיפלו במחלות באמצעות סוג מסוים של פרמקולוגיה, ויש להניח שבני האדם הראשונים, הפרה־היסטוריים, אינם יוצאים מן הכלל. אבל היות שהם לא השאירו אחריהם תיעוד כתוב כלשהו, קשה מאוד, אם בכלל אפשרי, לדלות מידע בנוגע לשיטות הרפואיות שלהם מתוך הארכיאולוגיה. קשה גם לקבוע אם האוכלוסיות הקדומות היו מודעות לסיבות שבגינן התרופות שלהן מועילות.

מתוך התבוננות באוכלוסיות מהעת המודרנית שלא פיתחו כתב, ניתן ללמוד כי הן עשו שימוש במגוון רחב של צמחי מרפא במסגרת טקסית או רוחנית כלשהי. אך בהיעדר כתבים נלווים, מספר חברות מסחריות שערכו בחינות ביולוגיות של תרופות מסורתיות כאלו, כשלו ולא מצאו רמזים לתרופה חדשה.

לעומת הפרה־היסטוריה, מתקופות כתובות השתמרו תיעוד וגם תרופות של ממש, ולאורך השנים הועלה מגוון רחב של הנמקות לעליונותה של התרופה המודרנית על קודמתה. ברמה הפרקטית, ניתן לטעון שבעת העתיקה הסיכוי להשיג מינון יעיל דיו כתרופה מצמחים בעלי מאפיינים אנטי־בקטריאליים היה נמוך ביותר, שכן הדבר היה תלוי במיקומם, בזמן בשנה ובבשלותם. במישור התיאורטי, יש לזכור שעד לשנות ה־70 של המאה ה־19, הרעיון של חיידקים כמחוללי מחלות כלל לא היה קיים. לכן, גם המחשבה על תרכובת אנטי־בקטריאלית לא היתה קיימת, ושיטות המרפא התמקדו בהחזרה של האיזון לאנרגיות מעורפלות ששלטו לדידן בגוף האדם, כמו מרות או צ'י. מעצם תפיסתן את עצמן, שיטות כאלו לא יכלו, או ניסו, לספק טיפול אפקטיבי למחלות.

ואכן, בעת העתיקה התאפיינו הערים הגדולות בשיעורים שליליים של ריבוי טבעי (יותר מיתות מלידות), כשזיהומים היו סיבת המוות העיקרית: 4%־2% מהאוכלוסייה העירונית נפטרו אז מזיהום מדי שנה. גם בארצות הברית של ראשית המאה ה־20, כשמזון ומים נקיים, חיסונים ואנטיביוטיקה החלו להיות זמינים, עדיין נפטרו מהם 0.8% מהאוכלוסייה מדי שנה. כיום הנתון עומד על 0.05% בשנה בלבד.

מאסתטיקה לגנטיקה

האם העובדה, שתרופות ופיתוחים רפואיים מוצלחים מהעת העתיקה לא לוו בהסברים תיאורטיים בשעתם, מצביעה על כך שמדובר באוכלוסיות חדשניות פחות מאיתנו?

נבחן לשם הדוגמה את המישור הטכנולוגי. על אף שאנו חיים כיום בעידן של טכנולוגיה מדהימה ומתקדמת, זה לא אומר בהכרח שרמת החדשנות שלנו היא חסרת תקדים. המידע ההולך ונצבר בארכיאולוגיה בנוגע לציוויליזציות קדומות, מלמד בין היתר כי טכנולוגיות עכשוויות רבות פותחו למעשה כבר מאות או אלפי שנים קודם לכן, ופשוט הלכו לאיבוד.

הטיפול מימי הביניים הוכח כיעיל בצורה יוצאת דופן | צילום: fotolia

לאחרונה התגלה גביע בן 1,600 שנה מתקופת רומא העתיקה הידוע בשם "הגביע של ליקורגוס". מעבר להיותו עבודת אמנות מרהיבה, הוא התברר גם כאחת הדוגמאות הראשונות ביותר של ננו־טכנולוגיה. קסמו של הגביע הוא שהוא נראה ירוק כאשר מאירים אותו מזווית מסוימת, ואדום כשהוא מואר מזווית אחרת. רק בשנות ה־90 של המאה הקודמת, לאחר עשורים של מחקר, הבינו החוקרים כיצד הוא נוצר – לזכוכית עצמה הוחדר עירוי של חלקיקי זהב וכסף, שקוטרם לא עלה על 50 ננומטר (מיליארדית המטר). היחס המסוים הזה של התערובת היה ללא ספק ידוע בקרב אנשי המקצוע בתקופה, היות שגביעים נוספים, זהים לזה שנחקר, נמצאו במרוצת השנים.

אמנים שפעלו על רקע המורשת ההלניסטית והרומאית השקיעו אם כן מאמץ אינטלקטואלי חדשני ונועז באסתטיקה, שעמדה במרכז תרבותם. כיום, את אותה חדשנות ממש רותמים חוקרים בני זמננו לצורכי מדע. בתחילת 2013 השתמשו חוקרים מאוניברסיטת Illinois בארה"ב באותה טכניקה רומאית, ופיתחו מכשיר שמאפשר להם לזהות DNA ופרוטאינים מבלי להזדקק לשינוי כימי שלהם קודם לכן. הדבר מוריד את העלויות הכוללות של תהליך מיפוי ה־DNA, ומסייע בהתמודדות עם תקלות שצצות בדרך. הצוות העריך כי המכשיר שלו "רגיש יותר מפי 100" מכל מוצר דומה אחר, והוא חוזה כי בעתיד הקרוב נראה בו "שימוש נרחב במחקרים על מערכי DNA, בעלות נמוכה וכמעט ללא משאבים, כחלופה למכשירי ה־SPR / LSPR הקיימים כיום".

אם כן, טכנולוגיה שהיום נחשבת כפורצת דרך בתחום המדעים, התבררה כמוכרת כבר יותר מ־1,600 שנה בתחום האסתטיקה. אותם המשאבים – מטרה שונה.

לפני כשנה התגלה על אדמת אירופה אוסף כתבי רפואה מהמאה ה־9, הכתוב באנגלית עתיקה. הספר הכיל בין היתר מתכון לתרופה בת 1,200 שנה, הנקראת "משחה לעין של באלד". לאחר שתורגם בידי מומחית, שיחזרו חוקרים מאוניברסיטת נוטינגהאם שבבריטניה את המתכון בצורה מדויקת ממרכיבים, כמו שום, בצל, יין ונוזל מרה של שור. להפתעתם, הטיפול מימי הביניים הוכח כיעיל בצורה יוצאת דופן בחיסול חיידקי סטאפילוקוקוס מסוג MRSA, העמידים לאנטיביוטיקה וגורמים למותם של 5,000 אנשים מדי שנה בארה"ב. בניסוי על עכברים ועל רקמות חיות הצליחה התרופה לחסל עד 90% מהבקטריות העמידות. "נדהמנו לחלוטין ממידת האפקטיביות שהיתה לתערובת", סיפרה אז המיקרוביולוגית פרייה הריסון.

אף שהן פותחו הרבה לפני שהתגלה הביסוס המדעי לפעילותן, תרופות מעין אלה נגזרו מתוך ניסוי וטעייה מקיפים, שהצליחו לבודד את התערובות שפעלו בצורה הטובה ביותר. ספרי רפואה נוספים מאותה תקופה השתמרו, וייתכן כי הם מכילים תרופות נוספות שיכולות להתגלות כאפקטיביות.

גשר צר מאוד

תרופות עתיקות לא היו רק במערב. כלת פרס נובל לרפואה לשנת 2015 טו יויו, הפכה באוקטובר האחרון לאזרחית הסינית הראשונה שזכתה בפרס היוקרתי, כמו גם למדענית הסינית הראשונה שעשתה זאת לאחר שרכשה את כל הכשרתה וניסיונה בסין. את הפרס היא קיבלה עבור התפקיד שמילאה בפיתוח תרופה נגד מלריה בשם ארטמיצינין, המצילה את חייהם של מיליונים באפריקה ובאסיה. יויו היא מומחית לרפואה סינית מסורתית (TCM) – אחת מהתורות הרפואיות העתיקות והמסתוריות ביותר בעולם, שעוברת בשנים האחרונות תהליך מהיר ועמוק של חדירה למיינסטרים המערבי.

מאז שנות ה־80 קידמה סין את פעילות המחקר והפיתוח שלה כחלק אינטגרלי ממדיניות מודרניזציה כללית. בין השנים 2015־2011 כבר השקיעה ממשלת סין במחקרים מדעיים רפואיים בלבד יותר מ־4.7 מיליארד דולר והיתה למשקיעה השנייה בגודלה בעולם בתחום. סין יכולה להיות גשר חשוב של גישות רפואיות מסורתיות ועתיקות אל המערכת הפרמקולוגית המודרנית, המתועשת ושואפת הרווח, במיוחד עם תרופות כמו הארטמיצינין, שניתן לרשום עליהן פטנט. אך בסין, שהחלה בשנות ה־70 לחוות מהפכה תרבותית ופוליטית רחבה וניסתה לחדור אל השוק הבינלאומי, מכרו את הזכויות על הארטמיצינין לחברה שוודית כבר בשנות ה־80, וכיום מגיע משם רק אחוז אחד מהתרופות המבוססות על החומר ונמכרות ברחבי העולם. חוקרים כמו טו יויו, המשלבים בעבודתם את שני העולמות, הישן והחדש, הם מופע נדיר בתנאים שכאלה, והגשר – נשמר צר מאוד.

החוקרים ממליצים על הטמעת רופאים עם הכשרה משולבת – פרמקולוגיה ורפואה עתיקה | צילום: fotolia

תרופה בת 2,500 לדנגי

סין אינה המדינה היחידה בעולם ששיטות רפואיות מסורתיות ניסו למצוא בהן את דרכן אל חיק הנורמה הרפואית, ובחלק מהמקרים הגשר אל העולם המודרני דווקא היה רחב מספיק. בצ'ילה, למשל, עוברת כיום תרופה עתיקה לטיפול בדלקות, הלקוחה מהפולקלור של העם הילידי מפוצ'ה, תהליך של מיסוד בדרך להפצה המונית. התרופה, העשויה מגרגירי היער מאקי ברי, מפותחת על ידי תאגיד שאינו למטרות רווח שהוקם בצ'ילה, במימון הממשלה.

גם הודו הצליחה לרשום הצלחה דומה, כשבשנת 2012 הגיעה קדחת הדנגי המועברת בעקיצת יתוש לממדים של מגפה באזורים הטרופיים שלאורך קו המשווה, ובמיוחד במדינת טאמיל נאדו בתת־היבשת. הקדחת אינה קטלנית על פי רוב, אך לרפואה המערבית אין תרופה עבורה, והיא מתמקדת רק בהקלת הסימפטומים העיקריים – חום גבוה וכאבי שרירים. בינואר של אותה שנה ביקש שר הבריאות ההודי מבתי החולים הממשלתיים לצייד חולים בדנגי בקוקטייל המורכב מעלי אזדרכת ופפאיה, סם כבן 2,500 שנה הלקוח מתורת הריפוי ההודית הקדומה איורוודה. חודש לאחר בקשת השר, השיק בית החולים King לרפואה מניעתית, ספינת הדגל של בתי החולים הממשלתיים בטאמיל נאדו, מחקר שבחן כמה אפקטיבית תרכובת האזדרכת והפפאיה כנגד דנגי. תוך מספר שבועות הודיעו מבית החולים כי תוצאות המחקר חיוביות, וכי התערובת – שזכתה כבר לשם (PLX (Papaya leaf extract – יכולה לשמש כתרופה לקדחת. כיום התרופה נמכרת ברחבי העולם.

אין פטנט = אין רווח

דוגמה נוספת ליעילותה ולפשטותה של האיורוודה ההודית העתיקה היא הכורכום. מעבר להיותו תבלין מבוקש במטבחים ברחבי העולם, הוא גם ניחן במגוון רחב של תכונות מרפא. רק השנה מיפה אתר Medline האמריקאי את מסקנותיהם של כ־5,000 מחקרים שנערכו על הצמח, ומצא בו יותר מ־600 יתרונות בריאותיים פוטנציאליים, ביניהם פגיעה בסרטן שעמיד בפני תרופות מורכבות, הרס תאי גזע סרטניים, הגנה מפני נזקי קרינה, הפחתת דלקות, הגנה מפני הרעלת מתכות כבדות ויצירת רגרסיה באלצהיימר.

אך על אף שהוכח בשורה ארוכה של מחקרים כי כורכום משפיע לטובה על יותר מ־160 מערכות פיזיולוגיות בגופם של יונקים, וחרף העובדה שהוא בטוח לשימוש לאין ערוך בהשוואה לתרופות, כמו הידרוקורטיזון, איבורופן וכימותרפיה, ושהרפואה האיורוודית עושה בו שימוש כבר יותר מ־6,000 שנה – הכורכום הוא צמח ולא כימיקל, ולכן לא ניתן לרשום עליו פטנט.

וכך, העובדה שחברות פרמקולוגיות לא יכולות להפיק רווח מחומרים טבעיים נפוצים כמו הכורכום (ולא אמרנו אף מילה על הקנאביס, אגב) יכולה להסביר, בין היתר, מדוע חומרים כאלו לא נמצאים בבתי המרקחת שלנו.

זה לא אומר שצריכה יומיומית של כורכום תעזור לנו לנצח את המוות. את החומרים הללו, כמו כל תרופה, יש לפתח, למצוא מינונים נכונים ולבודד מחומרים שעשויים לפגוע ביעילותם ואפילו מכאלו שהשילוב עמם הוא קטלני. מאמר שפורסם במגזין האמריקאי Cancer בחודש פברואר השנה, בחן 44 סוגים של צמחים שחולי סרטן נוטלים לעתים כהשלמה לטיפול הכימותרפי, ובדק האם הם מסכנים את בריאותם. התוצאות הראו כי 29 מהצמחים עוררו סוגיות בטיחות משמעותיות, כמו רעילות ותופעות לוואי, יחסי גומלין בין הצמח לתרופה שעשויים לפגוע בפעילותה, ואף העצמה של הפעילות הכימותרפית באופן שעלול לסכן את חיי החולה.

כחלק ממסקנותיהם ממליצים החוקרים על הטמעת רופאים בעלי הכשרה ברפואה משולבת כחלק מהצוותים האונקולוגיים, בדרך לשילוב מוצלח של פרמקולוגיה ורפואה עתיקה.

המלצה יפה, ובמצב העניינים הנוכחי, שבו התרופה הטבעית הולכת ומנסה לתפוס אחיזה בתפיסת הבריאות המודרנית, ייתכן שהיא גם הכרחית. אבל יש לזכור – אותם עקרונות של עלות ותועלת, כדאיות ויעילות, העומדים בבסיס השוק החופשי והמדע המודרני, היו אמורים לדחוף אותם במוקדם או במאוחר לנסות ולהחליף את התרופה הכימית, היקרה יותר ובעלת תופעות הלוואי הרבות יותר, בזו הטבעית – ולא לנסות ולשמר את מעמדה של התרופה המודרנית בכל מחיר.

הכתבה מופיעה בגיליון הרופאים הטובים בישראל של פורבס

לרכישת הגיליון חייגו 077-4304645 או לחצו כאן

לרכישת מנוי למגזין פורבס

לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק