Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מהי תרומתה של ישראל לסבסוד חשבון החשמל הפלסטיני?

בשבוע שעבר פרסם הבנק העולמי חוות דעת כלכלית, שעל פיה מפסידים הפלסטינים מאות מיליוני דולרים בשנה כתוצאה מהפיגור בתשתיות התקשורת שלהם. הדוח מאשים את ישראל באפליה בהקצאת תדרים לשתי ...
הדר חורש, סופהשבוע
בשבוע שעבר פרסם הבנק העולמי חוות דעת כלכלית, שעל פיה מפסידים הפלסטינים מאות מיליוני דולרים בשנה כתוצאה מהפיגור בתשתיות התקשורת שלהם. הדוח מאשים את ישראל באפליה בהקצאת תדרים לשתי חברות התקשורת הסלולרית הפועלות בשטחים, במניעת ייבוא של מערכות לעזה, ובהעלמת עין מפעילות בלתי חוקית של חברות תקשורת ישראליות.

הדוח צוטט בכמה אתרים מקצועיים, אך לא בעיתונות הכללית. הסיבה פשוטה: במרבית כלי התקשורת רווחת ההנחה שחיי היומיום בשטחים אינם מעניינים את הקורא הישראלי, שלא בהקשר הסכסוך והטרור. העיתון היחיד שבו ניתן לקרוא מעט על שגרת היומיום של שכנינו הוא “הארץ”, המפרסם את הכתבות משיקולים שאינם קשורים לרייטינג שלהן בציבור הרחב.

אין פלא לכן שגם ההודעה הדרמטית שפרסמה חברת החשמל על שיבושים יזומים באספקת החשמל לערים בשטחים לא עוררה תשומת לב מיוחדת. אלא שהפעם מדובר לא רק בשלוות החיים של הפלסטינים, אלא גם בסבסוד מתמשך של החשמל הפלסטיני באמצעות החשבון שמקבל צרכן החשמל הישראלי מדי חודש.

חברת החשמל אינה שולחת חשבונות ישירות לצרכנים בשטחי הרשות. הפלסטינים משלמים את חשבונות החשמל לרשות או לחברת החשמל המזרח ירושלמית, האמורות להעביר את מלוא עלות החשמל הפלסטינית לחברת החשמל הישראלית. הסידור הזה נחשב לרע במיעוטו: הפלסטינים טוענים שהוא חלק מההתעקשות הישראלית לשלוט בתשתיות בשטחים, ובדרך זו לשמר את הכיבוש. ואילו ישראל, המיוצגת על ידי חברת החשמל, סובלת מתשלומי החסר של הפלסטינים.


בחברת החשמל לא מצפים שהחוב יסולק בקרוב | צילום: fotolia

מתוך חשבונות בהיקף של כ־200 מיליון שקל בחודש, מעבירה הרשות לחברת החשמל כ־140־150 מיליון שקל בלבד. את הפער בסכומים, טוענים בישראל, אי אפשר להסביר בגביית חסר, והחשד הוא שחלק מהכסף הנגבה מהלקוחות פשוט נשאר ברשות ומקל על הגירעון הכרוני בתקציבה. החוסר הקבוע בחשבון נערם כבר לסך של 1.74 מיליארד שקל.

מדי אביב מפרסמת חברת החשמל את הדוח השנתי שלה, הכולל גם התייחסות מפורטת לחוב הפלסטיני ודרכי הגבייה שלו. מדי אביב מדווחת הנהלת החברה לדירקטוריון גם על ההיערכות לקראת הקיץ, שבו מזנקת צריכת החשמל, ועמה קופץ גם הפיגור בתשלומי הרשות וחברת החשמל המזרח־ירושלמית. בשנה שעברה הניב האיום בשיבושי האספקה פירות נאים: הממשלה מיהרה להעביר לחברת החשמל 300 מיליון שקל שקוזזו מהמסים שמעבירה ישראל לרשות. יש הטוענים שקיזוז כזה אינו תואם את ההסכם הכלכלי הנספח להסכמי אוסלו, אבל אין זו ההפרה הראשונה או האחרונה של ההסכמים הישנים.

גם הפעם גרמו הפסקות החשמל בבית לחם לתוצאות: הרשות מיהרה להעביר 20 מיליון שקל על החשבון, והחלה במו”מ מזורז על תנאי הפירעון. חברת החשמל חידשה את הזרם תוך אזהרה שאם לא יושג הסדר עד סוף השנה יחודשו ההפסקות. את המגעים מנהלים מתאם הפעולות בשטחים פולי מרדכי, ומהצד הפלסטיני ראש הממשלה ראמי חמדאללה. ישראל דורשת לוח זמנים לסילוק כל החוב, והתחייבות לתשלום חודשי מלא של החשבון השוטף. הפלסטינים טוענים שהחשבון הישראלי מנופח.

בחברת החשמל לא מצפים שהחוב יסולק בקרוב, אך גם צ’ק על 300 מיליון שקל, בדומה לשנה שעברה, יספק.

עם תקציב שנתי של 9 מיליארד שקל וגירעון של 5 מיליארד שקל, הרשות תתקשה לשלם ללא סיוע מיוחד מצד המדינות המממנות את גירעונותיה. אבל אם תכיר חברת החשמל בחוב כחוב אבוד, היא תצטרך למחוק אותו מהכנסותיה ולהציג הפסד עצום שיערער עוד יותר את יציבותה הפיננסית. על פי הנהלים תיאלץ רשות החשמל לבצע העלאת מחירים ולהעמיס אותה על מי שרגיל לשלם את הפסדיה – הצרכן הישראלי.

למעשה, כבר היום משלם הצרכן הישראלי חלק ממחיר החשמל של תושבי השטחים. ההלוואה מאונס שנותנת החברה לתושבי השטחים ממומנת באשראי שמשלמת החברה – בהיקף של כ־70 מיליון שקל בשנה – תרומתם הצנועה של לקוחות חברת החשמל לסבסוד החשמל הפלסטיני.

שרימפס במקום קזינו

עמותת צלול, הפועלת לשימור החופים ומי הים, מחדשת את המאבק במפרץ אילת: צלול מתריעה לאחרונה על מזימה כביכול של משרד החקלאות ומשרד הכלכלה לחזור ולזהם את מימי המפרץ בשפכים מתעשיית דגי המאכל.

“פרשת כלובי הדגים” הסתיימה לפני שמונה שנים בניצחון רבתי של צלול: היזמים שהציבו כלובים לגידול דגים במימי המפרץ אולצו בהוראת בית המשפט לפנותם, מכיוון שהפרשות הדגים פוגעות בחי ובצומח במימי המפרץ. בעקבות הפינוי הוחלט שהיזמים, בסיוע הממשלה, יערכו מחקר הבוחן את האפשרות לגדל את הדגים ביבשה. הפרשות הדגים היו אמורות לעבור טיהור ולחזור למימי הים. בצלול לא אהבו את החלק הזה של ההחלטה, וטענו בצדק שלא ניתן להגיע לטיהור מלא של השופכין שייצרו בריכות הדגים. בעמותה שמחו לשמוע שאחת החברות שאמורות היו לממן את הניסוי, ערדג, פרשה מהניסוי ועברה לגידול דגים במימי הים התיכון. אולם לאחרונה גויסו יזמים חדשים והניסוי התחדש.

בצלול נדהמו לגלות שמאחורי המאמץ לחידוש הניסוי עומדת תוכנית גדולה שיוזמים משרדי החקלאות והכלכלה להקמת “פארק חקלאות ימית” באילת. “הם טוענים שהם רוצים לגדל 100 טונות דגים בלבד”, אומרת מאיה יעקבס, מנכ”לית צלול, “אולם כעת, כשידועה התוכנית העתידית של משרד החקלאות, אנחנו דורשים שלא ימשיכו בפיילוט עד שידונו בתוכנית הגדולה, כי לא ניתן להפריד בין הדברים. ואילו הם מעדיפים ללכת בשיטת הסלמי הידועה, שבה גורמים שזקוקים לאישורים רשמיים מעדיפים לפצל את הפעילות שלהם להרבה פרויקטים קטנים, על מנת למנוע מהתמונה הגדולה להתגלות בשלב שלא מתאים להם”.

במשרד החקלאות מכחישים זאת ואומרים שהניסוי בוחן טכנולוגיה שתאפשר צמצום פליטת החנקן – החומר ההרסני בהפרשות הדגים – ב־90%, כלומר, לכמה עשרות קילוגרמים בשנה. מדובר בכמות זניחה לעומת כ־35 טונות חנקן שמזרימים יתר המתקנים בעיר לים. 3 טונות מתוכן מוזרמות על ידי המצפה התת־ימי. בעלי המצפה הוא המיליארדר בנג’י קאהן, היזם והמממן העיקרי של עמותת צלול.

פרטי התוכנית נשמרים בסוד, בנימוק שהתכנון יוצג לציבור רק לאחר שיושלם. מקורות במשרדים מדברים על פוטנציאל תעסוקה למאות מתושבי העיר, ותחליף ראוי למיזם הקזינו חסר התוחלת. התוכנית כוללת פיתוח תעשיית אצות למאכל, לצרכים קוסמטיים ורפואיים, גידול דגי מאכל וכן גידול שבלולים וסרטנים למאכל. הסעיף האחרון עשוי לרדת מסדר היום נוכח העובדה ששר החקלאות אורי אריאל חובש כיפה.