|
תחום מניעת המחלות ותחום המיפוי חוו הצטלבות דרכים ב-1854, כאשר רופא אנגלי בשם ג'ון סנוו, שרטט התפרצות כולרה על גבי מפה על מנת לאתר ולסגור משאבת מים מזוהמת שגרמה לה. כך הוא המציא למעשה את המדע המודרני של אפידמיולוגיה.
ב-2010, הגנטיקאי אריק שאט, שהיה אז בכיר בחברת ריצוף ה-DNA, פסיפיק ביוסיינס, ניסה לחשוב כיצד לעדכן את ההישג של סנוו ולהתאים אותו לעידן המודרני. כל גורמים המזיקים שמשפיעים עלינו -החל משפעת, דרך חצבת ועד דבר, מגיעים בסופו של דבר לאשפה שלנו. למה לא לחפש אותם על ידי ריצוף ה-DNA הנמצא בביוב?
מקטעי DNA מהביוב יכולים להיות מושווים לגנום ידוע של פתוגנים – שירותי הבריאות לא יאלצו עוד לחכות שמישהו יתחיל לקדוח מחום על מנת לדעת שנגיף אבולה מסתובב במנהטן. תהיה התרעה על ידי ריצוף DNA מהביוב ויוכלו לדעת בדיוק מאיזה בלוק הגיע הנגיף.
קרדיט: Patrick Welsh
שאט ניסה את הפרויקט עם דגימות ממערכת הביוב של סן פרנסיסקו, אך העברת הדגימות אל ציוד הריצוף הכבד והיקר במעבדות, היה לא פרקטי. כריסטופר מייסון, פרופסור לרפואה מאוניברסיטת קורנל, מציע גרסה פשוטה יותר של הרעיון: פיזור משטחי בדים בכל רחובות ניו יורק על מנת ליצור מפת פטוגנים.
שאט, שכיום עומד בראש פרויקט גנומי שממומן על ידי קרל אייקן בבית הספר לרפואה "הר סיני" במנהטן עדיין שואף להשיג מיפוי מדויק יותר שמופק באופן אוטומטי מהביוב. אחת התקוות לכך הוא דור חדש של מרצפים ניידים שיוכלו לדגום דגימות ישירות מהביוב. "זה מתסכל", אומר מייסון, "אבל לא בלתי אפשרי".
|
