| ימים לא קלים עוברים על אחת הבריתות האסטרטגיות המשמעותיות ביותר בעולם (ולבטח אחת המשפיעות ביותר על ישראל). מערכת היחסים שבין ארה"ב לבין סעודיה כבר ידעה עליות ומורדות בעבר, אבל לאחרונה החלו מומחים שונים להצביע על התקררות ביחסים אשר הגיעה לשיאה בשבוע שעבר בלוב, כשמטוסי חיל האוויר הסעודי תקפו מטרות של מיליציות איסלאמיות הפועלות במדינה – ללא כל תיאום עם וושינגטון.
מצב בו סעודיה פועלת צבאית כנגד מדינה אחרת במזרח התיכון מבלי לעדכן את בת בריתה החשובה ביותר היה נראה בלתי אפשרי עד לאחרונה. אך תהליכים אסטרטגיים במגוון תחומים, ובמיוחד המהפכה האנרגטית השקטה אשר עוברת ארה"ב בשנים האחרונות, הביאו להתקררות מתמשכת ביחסים בין שתי המעצמות שנדרשות לשאול את עצמן: להיכן ממשיכים כעת?
לכל העדכונים, הדירוגים והפרשנויות: עשו לנו לייק בפייסבוק
בעבודת מחקר אשר כתבתי בתחילת 2014 בסיועו של ד"ר עמית מור, מומחה לכלכלת אנרגיה, תשתיות וסביבה מאוניברסיטת Pennsylvania State, בחנתי באמצעות ניתוח הפעילות הדיפלומטית, הצבאית, הכלכלית, והגיאו-פוליטית בין ארה"ב לסעודיה כיצד מציאת מרבצי הגז מסוג פצלי Shale בארה"ב והפקתם, שינתה עד כה (וצפויה להמשיך ולשנות) את יחסי המדינות – ואת המשך המעורבות האמריקאית במזרח התיכון כבר בעתיד הקרוב. המסקנות מרתקות: אם תימשך מגמת ההתרחקות הנוכחית, ייתכן כי כבר בקרוב נהיה עדים לסדר עולמי חדש.
ברית אסטרטגית בעלת חשיבות עולמית | צילום: shutterstock
מהם פצלי גז Shale, ומה בעצם האמריקאים מצאו?
פצלי גז (Shale gas) הוא גז טבעי הלכוד בתוך אבן ביטומנית הקרויה גם פצלי שמן. בעקבות התקדמות טכנולוגית, הפקתו של הגז הכלוא התאפשרה בשנים האחרונות – והביאה לעולם האנרגיה גז זול ונקי במיוחד, אשר בארה"ב מאמינים כי יוכל להחליף בקרוב את הנפט הגולמי כשליטה הבלעדי של תעשייתה אנרגיה העולמית. מאז, הלך ועלה מעמדם של פצלי הגז בארה"ב – ובשנת 2010 כבר סיפקו כ-20% מסך תפוקת הגז הטבעי במדינה. לפי תחזיות סוכנות המידע לאנרגיה של ארה"ב, עד שנת 2035 כ-46% מצריכת הגז הטבעי של ארה"ב תבוא מפצלי גז.
עתודות הגז המוכחות (עתודות המצויות בשדות גז ידועים וניתנות להפקה בעתיד) יחד עם העתודות הסבירות (Probable, כלומר אלה שקיימות בסבירות של 50%) יספיקו לצריכה מקומית ל-33 שנים. יחד עם זאת, אם העתודות שאינן מוכחות (אלה שאי-ודאות כלכלית, טכנית או משפטית מונעת את סיווגן כעתודות מוכחות) יתבררו לבסוף כמוכחות – הן יספיקו ל-93 שנים לצריכה מקומית בארה"ב, ולמעשה, לעצמאות אנרגטית לטווח הארוך.
האנרגיה של סעודיה
סעודיה היא כיום יצרנית ויצואנית הנפט הגדולה ביותר בעולם, ורזרבות הנפט בשטחה מבטיחות כי היא גם תישאר כזו בעתיד הנראה לעין. כיום שואבים במדינה כ-11.73 מיליון חביות פטרוליום מדי יום, אשר משמש כעמוד הטווח של כלכל המדינה: כ-90% מסך הייצוא הסעודי וכ-75% מהכנסות המדינה מבוססים בלעדית על הנפט הגולמי.
למרות שכ-54% מייצוא הנפט הגולמי של סעודיה בשנת 2012 יועד למזרח הרחוק, סעודיה עדיין מדורגת שניה (אחרי קנדה) כיצואנית נפט גולמי לארה"ב. סעודיה ייצאה בממוצע 1.4 מיליון חביות ביום מכלל הנפט הגולמי שלה לארה"ב במשך 10 החודשים הראשונים של 2012- כמות המהווה 16% מכלל יבוא הנפט הגולמי של ארה"ב.
בנוסף לאמריקאים, מספקת סעודיה כמויות אדירות של נפט גם ליפן, סין, דרום קוריאה והודו.
יצרנית הנפט הגדולה בעולם: אחד נשדות הנפט בסעודיה | צילום: רויטרס
השנים היפות
מערכת היחסים בין שתי המדינות ידעה, כאמור, שנים יפות לא מעטות. השתיים ניהלו שיתוף פעולה הדוק בתחום הצבאי, אשר התבטא בנוכחות צבאית אמריקנית בסעודיה ובמכירות נשק אמריקני לסעודים לאורך שנות ה-90 והעשור הראשון של שנות ה-2000. האמריקאים ביססו את יחידותיהן בסעודיה בתקופה המקדימה למלחמת המפרץ, ונשארו גם אחריה כאשר הם החזיקו במספר בסיסים צבאיים אוויריים בשטחה בערים דהרן, טאיף, חאמיס מושאייט, אסקן, ובריאד. בנוסף ארה"ב מכרה נשק רב לסעודים (ובעיקר כלי טיס), כאשר מכירות הנשק הגיעו לשיאן ב-2010 בעסקת מכירת הנשק האמריקנית הגדולה בהיסטוריה אשר הסתכמה ב-60.5 מיליארד דולר.
גם היחסים הדיפלומטיים בין המדינות פרחו והגיעו לשיאם (לפחות הגלוי) במסגרת "שיתוף הפעולה האמריקני-סעודי נגד טרור" אשר הפך את סעודיה לנכס בטחוני-אסטרטגי של ארה"ב במזה"ת. במשך העשור האחרון נפגשו נציגי המדינות פעמים רבות בפגישות דיפלומטיות רשמיות, והמלך עבדאללה אף הקצה משאבים כספיים כדי לממן מלגות לסטודנטים סעודים ללימודים בארה"ב – הכל בכדי לשמר ולחזק את הברית החשובה.
המשבר ביחסים
שאיפות ארה"ב לעצמאות אנרגטית גורמים לחששות רבים בקרב הסעודים, ובצדק. בשנים האחרונות ניתן לקבוע בוודאות כי ארה"ב מורידה מתלותה במזה"ת בעקבות תחילת הפקת הגז הטבעי והנפט מפצלי ה- Shale שבשטחה, בעוד היא מורידה משמעותית משנה לשנה במהלך 3 השנים האחרונות (2011-2013) את ייבוא הנפט הגולמי מסעודיה. הנסיך הסעודי אלווליד בן טלאל הזהיר כי הגידול בתפוקת האנרגיה של ארה"ב מאיים על כלכלת ארצו, וטען כי סעודיה חייבת לגוון את מקורות ההכנסה שלה כדי להימנע ממשבר תקציבי. מנכ"ל חברת הנפט הסעודית אראמקו, חאליד אל- פאליח, אמר בנאום אשר פורסם בעיתון אל-אהראם המצרי כי סעודיה רואה את מהפכת הפצלים האמריקאית כאיום על שליטתה על אספקת הנפט לעולם. זו הפעם הראשונה שבכיר סעודי בתעשיית האנרגיה טען כי הנפט הלא קונבנציונלי מיועד לשינוי מאזן הכוח הגלובלי בשוק האנרגיה, ובתוך כך להוריד מתלותה של ארה"ב בנפט מהמזה"ת ומסעודיה בראשו.
במימד הגיאו-פוליטי, השינויים אשר מביאה מהפכת הפצלים עשויים לשנות מן היסוד את יחסי הכוח ושיתופי הפעולה הבין לאומיים המוכרים לנו כיום, כשלא רק סעודיה וארה"ב יושפעו מהמהלך – אלא גם שחקנים בינ"ל מרכזיים נוספים דוגמת סין, איראן, ובאופן עקיף – גם ישראל.
ראשית, המעמד הכלכלי -גלובלי של שתי המדינות צפוי להשתנות. דוגמא אחת לתמיכה בטיעון זה היא הצפי של פירמת רואי החשבון הבינלאומית PwC במסגרת דו"ח שהוציאה, לפיו יצואניות הנפט מהמזה"ת, וביניהן סעודיה, עשויות להיות "המפסידות הגדולות בטווח הרחוק ממהפכת פצלי הגז Shale, אלא אם יפתחו מקורות אנרגיה מפצלי גז Shale משלהם בכמויות משמעותיות". הדו"ח מציין כי חלק מיצרני הנפט ראו את הכנסותיהם יורדות כתוצאה מירידה במחירי הנפט.
השנים היפות: נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש והנסיך עבדאללה בימים יפים יותר | צילום: רויטרס
שנית, יהיה מסקרן לעקוב אחרי יחסיהן של סעודיה וסין, אשר הולכים ומתחממים ככל שיחסי סעודיה וארה"ב מתקררים. הבסיס ליחסים בין המדינות החל כבר בשנות ה-90, ושיתוף הפעולה האסטרטגי התעמק עוד יותר כאשר סין הציעה למכור לסעודים טילים בליסטיים בין יבשתיים. ביקוריהם הרבים של מנהיגים סינים הגיעו לשיאם כאשר הנשיא ג'יאנג זמין הכריז על "שותפות נפט אסטרטגית" בין המדינות ב-99'. הקשר התהדק בעשור הראשון של המאה ה-21 עוד יותר על רקע מכירת נשק סיני לסעודים. וחשוב לזכור כי סין תצטרך לייבא בשנים הקרובות כמויות אדירות של נפט לטובת התעשייה המתפתחת במדינה, וכבר בשנת 2004 רובו של הנפט אשר ייבאו הסינים – הגיע מסעודיה. לסין אינטרס מובהק לשתף פעולה עם סעודיה, ולסעודיה אינטרס לשתף פעולה עם סין – מאחר ובשנים האחרונות גדלה תחושת האי-נוחות בסעודיה מהקשר הרופף עם ארה"ב.
הקשר בין הסעודים לסינים הוא גם צבאי וגם כלכלי, ולכן מסכן את הקשר הצבאי המבוסס בין ארה"ב לסעודיה. במידה וארה"ב תמשיך להפחית בחשיבותה המדינית והאסטרטגית של סעודיה, עלול להיווצר מצב בו דווקא הסעודים הם שיסיימו את שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות, ויפנו למערכת יחסים חדשה – עם סין. בשנים האחרונות סעודיה מרגישה זנוחה על ידי ארה"ב בגלל מדיניות חוץ אמריקאית שאינה עקבית או לויאלית במרחב המזרח תיכוני, עד כדי חשד סעודי כי ארה"ב נוטשת את הברית ביניהן כחלק ממדיניות מכוונת. התחושה בקרב השלטון הסעודי היא שעל הממלכה לדאוג לעצמה, ועל כן מפתחת קשר מיוחד עם סין גם בנושא הגרעיני. ביוני 2011 בפורום הסביבה במפרץ הפרסי, הודיעה סעודיה כי תשקיע 100$ מיליארד ב-20 השנים הבאות בתכנית גרעינית במסגרתה תשתף פעולה עם סין.
ומה עם האיראנים?
דבר נוסף אשר פוגע בסעודים הוא המדיניות הרפה אשר מציגים האמריקאים בכל הנוגע לאיראן. סעודיה התרחקה מממשל אובמה בשנת 2013 מאחר וממשלו לא עושה מספיק כדי לעצור את מלחמת האזרחים בסוריה ולא תוקף את משטרו של אסד אשר מגובה על ידי איראן ומשמרות המהפכה (שגם מאיימים על סעודיה) ואינו מתמודד כראוי עם תוכנית הגרעין האיראנית. הסעודים חשים כי עקב הפחתת התלות האמריקאית בנפט הסעודי, ארה"ב החלה לתמוך בכוחות שיעים על חשבון הסונים: בעיראק העלתה דה פקטו שיעים המחוברים לאיראן לשלטון, ובסוריה ארה"ב אינה מוכנה להילחם או לחמש את המורדים הסונים בנשקים משמעותיים. הסעודים חשים בשנתיים האחרונות שממשל אובמה זונח אותם במספר חזיתות, לרבות החזית האיראנית.
להתקררות מכוונת? ברק אובאמה | צילום: רויטרס
אך יש גם עניין כלכלי בצידו של האינטרס הפוליטי והביטחוני של סעודיה מול האיראנים. עניין אשר משפיע גם על ארה"ב, מאחר ומחיר הנפט הינו גלובאלי: סעודיה אינה מעוניינת בהפסקת או בהקלת הסנקציות על איראן וזאת מאחר ובמידה ויוסרו, איראן תוסיף להזרמת הנפט הגלובאלית נפט רב שיוכל להימכר לכל המעוניין, דבר שיוביל לעליה בהיצע שתגרום לירידה במחיר בעוד סעודיה מעוניינת להשאיר את המחיר גבוה ואף לקחת לקוחות לאיראן.
סיבה לאופטימיות
למרות כל זאת, ארה"ב וסעודיה חולקות עוד אינטרסים משותפים רבים אשר לא יפשרו לברית ביניהן להתפורר קליל. לשתיהן חשובה היציבות האזורית במזה"ת, המלחמה באל-קאעידה, סיום הסכסוך הערבי-ישראלי בצורה מפויסת, וחשוב מכל- אספקה אמינה של נפט במחיר יציב. כידוע, לסעודיה יש את העתודות הגדולות ביותר בעולם של נפט קונבנציונלי, וכן הכמות הגדולה ביותר של רזרבות שעדיין לא הופקו, והשפעתה על מחירי האנרגיה חשובה לאמריקאים בשנים הקרובות וגם בעתיד, באם אכן יהיו עצמאים אנרגטית. על כן, ניתן לשער כי היחסים בין המדינות ימשיכו להשתנות בשנים הקרובות, אך בשני הצדדים ישתדלו להימנע מ"שבירת כלים" מוחלטת. לפחות בעתיד הקרוב, ניתן להעריך כי ארה"ב תמשיך לשמר את מעמדה במזרח התיכון. אם מדובר בחדשות טובות או רעות, כל אחד ישפוט בעצמו.
מתן הוברמן הוא חוקר עצמאי לענייני הפוליטיקה של המזרח התיכון, טרור גלובלי, ואסלאם
|
