Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

מה יקרה אם מועדון המיליארדרים יוותר על 5% מההון?

בזמן שהבוחרים הזיעו השבוע בחורף הישראלי וקבעו את גורל המדינה, התכנסו בעיירה המושלגת דאבוס שבשוויץ קומץ עשירים ושועי עולם לדון בגורל הגלובוס. עם כוסות שמפניה ביד וסירי פונדו מהבילים על השולחן, התלבטו באי המפגש השנתי של הפורום הכלכלי העולמי כיצד לפתור את בעיית העוני. היו מטיבים לעשות לו התחבטו בשאלה כיצד להתמודד עם בעיית העושר, אבל אולי מוגזם לבקש זאת מהפלוטוקרטיה הגלובלית ומהפקידים והפוליטיקאים שמסייעים בשימורה.

לקראת הכינוס פרסם OXFAM, ארגון עולמי שנאבק בעוני, נתונים מאירי עיניים שמבהירים היטב שהעוני אינו מכה משמיים. איש הארגון דאנקן גרין חישב ומצא שבהון שצברו בשנה שעברה מאה עשירי תבל, אפשר היה לחסל את בעיית העוני בעולם ולקבל הרבה מאוד עודף. למעשה, הוא חישב שאפשר היה לחלץ מעוני אוכלוסייה הגדולה פי ארבעה מהאוכלוסייה הענייה שחיה כיום ברחבי כדור הארץ.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים מפורבס ישראל – עשו לנו לייק בפייסבוק

בבלוג בשם "מעוני לעוצמה" (שהוא גם שמו של ספר שכתב), פירט גרין כיצד הגיע למסקנה המדהימה: לפי מדד המיליארדרים של בלומברג, ב-2012 הוסיפו מאה האנשים העשירים בעולם 241 מיליארד דולר להונם. לפי ערך נכסיהם בבורסות העולם, כעת שולטת קבוצה זו על הון בשווי כולל של כמעט 2 טריליון דולר, שהם כ-20 מיליארד דולר לראש.

לפי חישוב של מכון ברוקינגס בוושינגטון, כדי להעלות אדם מעל לקו עוני קיצוני נדרשת הכנסה יומית של 1.25 דולר לנפש (כ-440 דולר בשנה). האוכלוסייה הענייה ביותר בעולם מונה כ-1.5 מיליארד בני אדם. אם יתנו לכל אחד מהם 440 דולר בשנה, תגיע ההוצאה ל-66 מיליארד דולר. זאת אומרת, ברבע מהעושר שצברה צמרת ההון העולמית במהלך השנה האחרונה, 241 מיליארד, אפשר היה להכחיד את העוני ב-2012.

עידן עופר. אחד מ-60 מיליארדרים בישראל | צילום: סיון פרג'

עכשיו בואו ננסה לבצע חישוב דומה לגבי העשירים והעניים בישראל: לפי המדד השנתי של מגזין "דה מרקר", ב-2012 חיו בישראל מספר שיא של 60 מיליארדרים. הונם המשותף הגיע ב-2012 לכ-80 מיליארד דולר (כ-300 מיליארד שקלים, כגובה תקציב המדינה). 

בחישוב מאוד גס, משום שקו העוני לנפש משתנה בהתאם לגודל המשפחה, קו העוני לאדם בישראל עמד ב-2011 על כ-2,000 שקלים בחודש. ההכנסה הממוצעת של כל אדם עני בישראל נפלה מקו העוני בכ-700 שקלים בחודש (שוב, בחישוב מאד גס). זאת אומרת, אם היינו נותנים לכל אדם עני 8,000 שקלים בשנה, הוא כבר לא היה עני.

לפי דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, בישראל חיים כיום מעט יותר מ-1.8 מיליון אנשים מתחת לקו העוני. אם נכפיל את מספרם ב-8,000 שקלים, נגיע לכ-15 מיליארד שקלים.
אז מה, אתם שואלים.

אז אם מועדון המיליארדרים היה מוותר רק על 5% מההון שלו, רק 5%, אפשר היה להוציא את העניים ממעגל העוני – לפחות למשך שנה. אפשר רק לשער עד כמה גלגל ההצלה הזה היה מציף את חלקם מעל למים למשך הרבה יותר משנה. יש גם להניח שלפחות חלק מהמיליארדרים יחזירו לעצמם את ההשקעה בתוך זמן קצר.

ההצעה שלי היא להקפיד שלא להזרים את הכסף סתם כך לקופת האוצר, על מנת שלא ינותב להתנחלויות או לפצצות. לכן, צריך להפקיד אותו בקרן מיוחדת שמטרתה אחת – הקלת סבלם של העניים.

ביניים: של מי הקרקעות?

אם אכן יקיים בנימין נתניהו את הבטחתו ערב הבחירות וימנה את משה כחלון כאחראי על קרקעות המדינה, תונח לפתחו של הסמן החברתי בליכוד החלטה שעלולה להציב אותו על מסלול התנגשות עם ראש הממשלה.

מדובר בהחלטה של מינהל מקרקעי ישראל להקצות בשלוש השנים הקרובות אדמות מדינה בירושלים, ללא מכרז, לצורך הקמת שכונה אקסקלוסיבית עבור אנשי קבע ומשטרה. השבוע עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ, בטענה שההחלטה מנוגדת לחוק חובת המכרזים ולזכות לשוויון.

הקצאת קרקעות לאנשי קבע בלבד היא צעד חריג, שמותר רק כאשר הוא קשור לצרכי תפקוד הצבא וכאשר הצבא הוא זה שיוזם את הקמת השכונה, כתב בעתירה עו"ד גיל גן-מור. במקרה זה, טען, היוזמה היא של העירייה ושל הממשלה, ועל כן היא מפלה לטובה קבוצה מסוימת רק משום שהעירייה חפצה ביקרה.

בעתירה נטען כי אין לייעד קרקע ציבורית לטובת קבוצה מקצועית מסוימת, משום שמצוקת הדיור ועליות המחירים בירושלים מחייבים את המדינה לפעול בצורה שוויונית.

נתניהו (מימין) וכחלון. "להקל על אנשי צבא כדי שיוכלו לגור בבירה" | צילום: רויטרס

החלטת המינהל התקבלה בישיבת ממשלה חגיגית שהתכנסה ביום ירושלים במאי 2012 בגבעת התחמושת. נתניהו הסביר אותה בכך שיש להקל על אנשי צבא ומשטרה כדי שיוכלו לגור בבירה. השאלה היא למה דווקא להעדיף את האוכלוסייה הזו על פני אחרות – מורים, למשל, או עובדים סוציאליים.

לפי הדו"ח האחרון של הממונה על השכר, סרן בצה"ל משתכר מעל 11 אלף שקלים בחודש, רב סרן קרוב ל-20 אלף וסגן אלוף כמעט 29 אלף שקלים בחודש. על כך יש להוסיף הטבות רבות נוספות, כמו גיל פרישה מוקדם ומימון לימודים.

האגודה מציינת בעתירתה ששירות קבע הוא תנאי "חשוד" שכן מטבעו הוא מדיר אנשים רבים מטעמי גיל, מוגבלות, לאום ודת, ואף יש חשש כי נבחר בדיוק בשל כך.

"בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר מקרים בהם ערים מנסות לקדם שכונות סגורות לתושבים אמידים מבחוץ, ובמקרה זה גם באמצעות הקצאת קרקע ציבורית שאמורה לשרת את כלל הציבור ושהיא משאב במחסור בירושלים. מחובתן של העירייה והממשלה לפעול למען כלל תושבי העיר, ואסור להן להקים פרויקטים אקסקלוסיביים ומדירים", אומר גן-מור.

של מי הילדים?

גם שר המשפטים הבא יצטרך להתמודד עם סוגיה חברתית טעונה: הצעת חוק שנויה במחלוקת שגובשה על ידי הממשלה היוצאת, המבטלת את זכותן האוטומטית של נשים למשמורת על ילדיהן הקטנים במקרה של גירושים.

החקיקה מבוססת על מסקנות ועדה בראשות פרופ' דן שניט, שהוגשו לפני כשנה לשר המשפטים יעקב נאמן ואומצו על ידו. בספטמבר פרסם נאמן טיוטה של חוק "הורים וילדים", אבל תהליך הגשתו לאישור הכנסת נבלם בשל הבחירות. סעיף מרכזי בחוק המוצע מבטל את מה שמכונה "חזקת גיל הרך", קרי זכותה האוטומטית של אם על ילדיה עד גיל 6.

הצעה לבטל את החזקה הזאת מתבססת על הנחה, המגובה במחקרים, שלילד זכות ששני הוריו יהיו אחראים לגידולו ולהתפתחותו, ושיהיה לו קשר אישי ורציף עם כל אחד מהם. החוק קובע קווים מנחים להורים ולבתי המשפט להסדרה ומימוש של הורות משותפת במקרים בהם לא ניתן להגיע להסכמה בין בני הזוג.


יחימוביץ'. מתנגדת לחוק "הורים וילדים" | צילום: רויטרס

שתיים מהמתנגדות החריפות ביותר לחוק עומדות בראש שתי מפלגות שצפויות להישאר באופוזיציה, יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' ויו"ר מרצ זהבה גלאון. בארגון "הורות משותפת=טובת הילד", המקדם את עקרון חלוקת האחריות ההורית, קראו השבוע לא להצביע לעבודה ולמרצ בשל עמדתן זו.

מתנגדי השינוי טוענים שהחוק ייתן חותמת רשמית להפיכתם של ילדים למכשיר ניגוח והתכתשות בין הורים גרושים. "במציאות שבה אמהות נמצאות בפועל יותר עם פעוטות וילדים, וכושר ההשתכרות של האבות גבוה יותר, תהפוך לעתים תביעה למשמורת משותפת למכשיר להפחתת מזונות לא מוצדקת, ותינתן עדיפות להורה העשיר שיוכל להשתמש בכספו למיצוי ההליך המשפטי", אמרה יחימוביץ' לפני חודשים אחדים. "יש אבות נפלאים רבים המטפלים בילדיהם באופן שוויוני, אולם במקרים אלה פוסק בית המשפט ממילא משמורת משותפת".

עם תומכי החקיקה נמנים כאלה שכנראה יהיו בקואליציה של נתניהו, לרבות ח"כ גילה גמליאל מהליכוד, ח"כ מאיר שטרית מהתנועה והח"כ המיועד של הבית היהודי הרב אלי בן דהן. גיא רווה, מראשי הורות משותפת, סבור שלחוק תומכים רבים נוספים, אלא שעד כה הם חששו להביע דעתם בפומבי בשל התנגדותם הנחרצת של ארגוני נשים וגופים אחרים.

של מי הוועדים?

בצדק זעמו האזרחים על ועד עובדי נמל אשדוד שנקט בשבועות האחרונים (ולמעשה, במשך כל השנה האחרונה) עיצומים ושיבש את התנועה בשער הימי הגדול של ישראל. נראה היה כי מדובר בשימוש לרעה של כוח, שנותן שם רע למטרות החשובות שלשמן קמה העבודה המאורגנת בעולם. באינסטינקט פבלובי, מיהרו רבים להאשים את יחימוביץ' על תמיכתה הבלתי מסויגת בוועדים החזקים במשק. הטוקבקים היו רוויי הערות בנוסח, "רק בגלל זה לא נצביע לה".

אלא שהטינה מכוונת למקום הלא נכון. הקשר ההיסטורי בין הוועדים הגדולים למפלגת העבודה מזמן נותק. האיש החזק של נמל אשדוד, למשל, אלון חסן, הוא בנו של קבלן קולות בליכוד, אמיל חסן. יחד עם מרבית חבריו בוועדי הנמל הוא נמנה עם מתפקדי הליכוד. הדבר נכון גם בוועדים במפעלי ים המלח, בחברת הדלק סונול, ברכבת ישראל, ברותם אמפרט, במפעלי הברום ובכימיקלים לישראל, שלא לדבר על התעשייה האווירית, כמובן. מרבית ראשי הוועדים, אם לא כולם, התגייסו במהלך הפריימריז בליכוד לטובת (או רעת) המועמדים.

גם בצמרת ההסתדרות השיג הליכוד בשנה האחרונה דריסת רגל משמעותית: רועי שרעבי, שהיה יועצו של ח"כ יריב לוין מהליכוד, נבחר ב-2012 לסגן יו"ר הארגון, מספר 2 של עיני. במסיבת הניצחון שלו חגגו בכירי הליכוד ובהם השרים יובל שטייניץ, משה כחלון, סילבן שלום וישראל כץ.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן