|
השבוע צולם מפקד כוח אל־קודס של משמרות המהפכה של איראן, גנרל קאסם סולימאני, בחברת לוחמים ממיליציה שיעית אפגנית שנקראת "פאטימיון". המיליציה היא אחד הכוחות, לצד חיזבאללה ומיליציות שיעיות עיראקיות, שגייס סולימאני כדי להגן על משטרו של בשאר אסד. לצד זאת יש לאיראן מטרה נוספת, אולי אף חשובה יותר. כפי שפורסם כאן לפני כשלושה חודשים, הרפובליקה האסלאמית חותרת זה שנים ליצור רצף יבשתי שיעבור משטחה דרך עיראק לסוריה ומשם ללבנון ולים התיכון. כשתשיג זאת, אפשר יהיה לומר שנוצר "סהר שיעי" יבשתי.
התמונה של גנרל סולימאני הכריזמטי, אחד האישים המשפיעים ביותר באיראן, צולמה בשטח סוריה, ככל הנראה מצפון לעיירה תנף, לא הרחק ממשולש הגבולות ירדן־עיראק־סוריה. זו יכולה להיות תמונת הניצחון של איראן, אם תצליח לייצב את שליטתה במעברי הגבול בין עיראק לסוריה. בכך היא תמחיש את השגת ההגמוניה האיראנית בחלק זה של המזרח התיכון. והתרחיש הזה מדיר שינה מעיניה של ישראל.
נכון, איראן יכולה להמשיך לקיים את הקשר שלה עם משטר אסד וחיזבאללה גם באמצעות האוויר, כפי שעשתה עד כה. אבל קשר יבשתי יקל עליה לשנע לוחמים וציוד ויקשה יותר על ישראל לפגוע באספקה זו, אם כי תקיפות מהאוויר על שיירות אספקה אינן בלתי ניתנות לביצוע. כבר במלחמת ששת הימים וביום הכיפורים תקף חיל האוויר שיירות של צבא עיראק שהיו בדרכן לחזיתות בירדן ובסוריה. לחיל האוויר מיוחסות בתקשורת הבינלאומית זה כמה שנים תקיפות של מחסנים ושיירות נשק בסוריה שהיו מיועדות לחיזבאללה בלבנון. הנשק שהותקף הגיע בדרך האוויר.
הדאגה של ישראל מפני התבססות איראנית בסוריה כפולה. היא עלולה לפתות את איראן לנסות להשיג דריסת רגל גם בקרבת הגבול עם ישראל – ניסיון שייתקל בהתנגדות עזה של ישראל, כפי שאמר מפורשות כבר ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אך גם אם איראן תתבסס "רק" בסוריה, בלי להתקרב לרמת הגולן, זה יעלה לישראל כסף רב. המשמעות היא החייאתה של החזית הצפונית־מזרחית, שחדלה למעשה להוות איום מאז קריסת משטרו של סדאם חוסיין בעיראק ומלחמת האזרחים בסוריה. צה"ל יצטרך להיערך בהתאם אל מול האיום החדש מצפון־מזרח, והיערכויות צה"ל הן יקרות.
סולימאני. אחד האישים המשפיעים ביותר באיראן | צילום מסך מיוטיוב
מהלך מסוכן
לא רק ישראל מודאגת מהמצב שעלול להתהוות בסוריה – גם ירדן וארה"ב הביעו את דאגתן מההתפתחות. אין זה מקרה שבחודש האחרון תקפו לראשונה מטוסי ארה"ב בדרום סוריה כוחות של צבא אסד או מיליציות הנאמנות לו. חלק מהתקיפות היו ליד תנף.
על רקע זה, ולפי גורמי מודיעין מערביים, ירדן שוקלת להתערב צבאית בסוריה. לפי המקורות, צבא ירדן מתכונן להקים אזורי חיץ וביטחון בתחום סוריה, בקרבת הגבול המשותף בין המדינות. למידע זה לא ניתן היה להשיג אישור מגורמים ישראליים.
על פי אותם מקורות ביון מערביים, את ההחלטה העקרונית בעניין קיבל המלך עבדאללה בעקבות ביקורו של טראמפ בערב הסעודית והמפגש שלו בריאד עם מנהיגים ערביים. באותה ועידה זכה עבדאללה לתמיכת ערב הסעודית וארה"ב למהלך. ירדן היא חלק מהקואליציה הבינלאומית הפועלת בסוריה. בעבר השתתפו מטוסי חיל האוויר שלה בתקיפות נגד דאע"ש, אך אלה פסקו לאחר שאנשי דאע"ש העלו על המוקד ושרפו למוות טייס ירדני, שצנח ממטוסו במהלך גיחה מבצעית ונפל בשבי. דאע"ש העלה לרשת את הסרטון המזוויע של ההוצאה להורג.
בנוסף לכך, על אדמת ירדן פועלים בחשאי כוחות מיוחדים של חלק מצבאות הקואליציה מארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, פולין ועוד. מעת לעת הם מבצעים משימות מיוחדות למטרות איסוף מודיעין וגם מבצעי התנקשות בסוריה, ובמקביל גם מאמנים קבוצות של מורדים סורים מתונים. לפי אותם מקורות מערביים, מי ששוקדים על גיבוש תוכנית הפעולה הם רמטכ"ל צבא ירדן גנרל מחמוד פריחאת, שנכנס לתפקידו לפני שמונה חודשים, וראש מנהלת המודיעין הכללי של הממלכה, גנרל עדנאן עיסאם אל־ג'ונדי, שמונה לתפקידו לפני כשלושה חודשים. הוא החליף בתפקיד את גנרל פייסל שובקי, שהנהיג את המודיעין הכללי במשך כשש שנים. החילופים בצמרת הביטחון של ירדן באו על רקע כמה פיגועי טרור שהצביעו על חדירה עמוקה של אנשי "המדינה האסלאמית" לממלכה, ועל יכולתם להקים בה רשתות טרור.
הצבא ושירות המודיעין נחשבים למשענת העיקרית של בית המלוכה. המודיעין הירדני נחשב לאחד הטובים באזור. בכירים לשעבר ב־CIA טענו בשנים האחרונות כי יכולותיו בתחום הכיסוי המודיעיני וגיוס סוכנים במזרח התיכון אף עולות על אלה של המוסד. המודיעין הירדני הוא אחד הארגונים העמיתים המקורבים ביותר ל־CIA ול־6־MI, ביון החוץ הבריטי, ומתקיימים ביניהם יחסים הדוקים של שיתוף פעולה ומבצעים משותפים של גיוס והפעלת סוכנים.
לפי פרסומים זרים, גם בין המוסד למודיעין הירדני מתקיימים קשרים הדוקים ביותר. בעקבות ניסיון החיסול הכושל של ח'אלד משעל על אדמת ירדן לפני כ־20 שנה, התברר כי בשגרירות ישראל בעמאן נמצא באותו זמן איש מוסד. אפשר להעריך, על סמך עקרון ההדדיות המקובל במערכות יחסים בין קהילות מודיעין עמיתות, כי למודיעין הירדני היה באותו זמן נציג משלו בשגרירות בתל אביב. בעבר פורסם כי ראשי המוסד נועדו לא מעט פעמים עם המלך חוסיין ובנו עבדאללה ועם מקביליהם במודיעין הירדני.
החשש ליציבות בית המלוכה הוא מקור לדאגה בארה"ב, במערב וגם בישראל, אף שבגלל רגישות הנושא, נמנעים בממשלה ובמערכת הביטחון, מלדון על כך בפומבי.
מעבר לבעיות הפנים שלה – הקצנה דתית ומעת לעת מהומות על רקע מצוקה כלכלית ועליות מחירים – החשש הגדול ביותר ליציבות המשטר הוא מחדירת גורמי אל־קאעידה ודאע"ש לממלכה. ירדן כורעת זה שנים תחת הנטל של שלושה מיליון פליטים, שמהווים כמעט 30% מכלל אוכלוסייתה, המונה תשעה וחצי מיליון. כמחצית הפליטים הגיעו לאחר מלחמת המפרץ בשנות ה־90, והמחצית השנייה (כמיליון וחצי) הם סורים שנמלטו אליה במהלך מלחמת האזרחים. נוכחות הפליטים מעיקה מאוד על כלכלת המדינה, החלשה גם כך, ומאיימת על ביטחונה. וזאת משום שאל חלק ממחנות הפליטים הסוריים שהוקמו בירדן, הסתננו אנשי דאע"ש וגורמים עוינים אחרים.
ברמה הטקטית, אם צבא ירדן יקים אזורי חיץ וביטחון בשטח סוריה, וכאמור אין בישראל אישור לכך, הרי תכלית המהלך תהיה בראש ובראשונה לאבטח את גבולות הממלכה מפני הסתננות גורמי הטרור. אך הוא גם יאפשר לשכן בהם קבוצות מורדים כמו "צבא סוריה החופשית", "גדודי עומרי" ו"צבא הקומנדו המהפכני", כולם מתנגדים למשטר אסד ולתומכיו – יחידות כוח אל־קודס של משמרות המהפכה, חיזבאללה ומיליציות שיעיות מפקיסטן ואפגניסטן. באזורי הביטחון של ירדן יוכלו כוחות המורדים האלה, שנהנים כבר מסיוע בנשק ומאימונים של צבא ירדן וארה"ב, להקים בסיסים קדמיים ולצאת לפעולות בעומק סוריה.
יודגש כי במשולש הגבולות בין ירדן, ישראל וסוריה פועלת מיליציה שבשנה האחרונה מכנה עצמה "צבא ח'אלד אל־וואליד" (לשעבר "שוהדא אל־ירמוכ"), שנשבעה אמונים לדאע"ש ולמנהיגה המסתתר אבו בכר אל־בגדדי. למעט תקרית בודדת, שבה הגיב צה"ל בעוצמה רבה, נמנעת המיליציה מלפעול נגד ישראל או ירדן ומתרכזת במלחמה באויביה – ארגון המורדים ג'בהת פתח א־שאם (לשעבר ג'בהת א־נוסרה – השלוחה של אל־קאעידה בסוריה) וכוחות המשטר. ובכל זאת, הנוכחות שלהם בקרבת הגבול מטרידה את צה"ל, שמתרגל מעת לעת תרחישי קרב מולם, ומחייבת אותו לפקוח עין מודיעינית. ולכן אם אכן ירדן תקים אזור חיץ, הוא יסייע בעקיפין לישראל מול אותה מיליציה דאע"שית.
לפי פרסומים זרים, לצה"ל יש קשרים טובים ויחסי תיאום עם צבא ירדן. בין השאר פורסם כי הרמטכ"ל גדי איזנקוט נפגש בירדן עם המלך עבדאללה ומפקדי צבאו. מטוסי תדלוק ישראליים תדלקו מטוסי קרב ירדניים לתרגיל רב־לאומי בארה"ב, שבו השתתף גם חיל האוויר הישראלי. אם המהלך הירדני ייצא אל הפועל, יהיו לו גם משמעויות אסטרטגיות רחבות, שיועילו לישראל. לפי אותם מקורות ביון מערביים, ירדן, בגיבוי אמריקאי ומימונו, יכולה גם לחמש את המיליציות בריכוז הדרוזי הגדול בהר הדרוזים, שבירתו סווידא. בהיותם מיעוט, הדרוזים בסוריה מזוהים לרוב עם משטרו של אסד, אך הם גם מרשים לעצמם לנקוט מעת לעת קו עצמאי ומקיימים קשרים עם גורמים ידידותיים מחוץ לסוריה.
בעבר טענו ראשי העדה הדרוזית בישראל, ובהם ח"כ איוב קרא (כיום שר התקשורת), כי דאע"ש ניסה במסגרת מאמציו להקים את "הח'ליפות" להתקדם מעיראק ולהשתלט על אזור הר הדרוזים. הם קראו אז לצה"ל להתערב כדי למנוע טבח באחיהם הדרוזים מעבר לגבול. בסופו של דבר, מאמצי דאע"ש נבלמו, ומצבם של הדרוזים בסוריה השתפר.
אם אכן תפעל ירדן צבאית בשטח סוריה ותיצור קשר כזה או אחר עם הר הדרוזים, יסייע הדבר להגברת הפיקוח על חלקים חשובים מגבול עיראק־סוריה. הדבר יקשה על איראן להגשים את שאיפתה להקמת הפרוזדור היבשתי, גם אם לא תמנע אותה לחלוטין. יחד עם שחרורה הצפוי של א־ראקה, "בירת הח'ליפות" של "המדינה האסלאמית", בידי הכוחות הכורדים ובני בריתם מקרב המורדים, המהלך הירדני יצמצם את מרחב התמרון האיראני.
פרשת "יאצה"
בשבוע שעבר כתבתי כאן על הגילויים בארה"ב, שמקורם בשיחות עם תא"ל יצחק ("יאצה") יעקב, כי לפני מלחמת ששת הימים שקלו בדרג ביטחוני (אם כי לא הממשלה) לפוצץ בסיני את פצצת הגרעין הראשונה של ישראל. החומרים שעליהם נסמכים הגילויים נמצאים במרכז "וודרו ווילסון" בוושינגטון, תחת הכותרת "אוסף אבנר כהן".
טענתי במאמר כי יאצה, שהורשע בבית משפט על מסירת מידע בלי שהוסמך לכך, ריצה עונש קל של שנה בבית מלון ליד בית החולים תל השומר ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן טענתי שפטפוטיו והסודות שגילה, בין היתר לד"ר אבנר כהן, לא נופלים בחומרתם מהעבירות שביצע מרדכי ואנונו, שישב בכלא 18 שנה וממשלת ישראל עדיין מסרבת לאפשר את יציאתו לחוץ לארץ. לפני פרסום הכתבה פניתי לד"ר כהן וביקשתי את תגובתו. עקב קצר בתקשורת הוא לא ראה את פנייתי. באיחור של שבוע, הנה תגובתו.
בתשובה לשאלתי איך הגיעו החומרים לגורמים אמריקאיים אף על פי שכל מי שהעיד או נחקר בזמנו במשטרה ובמלמ"ב בפרשת יאצה, טען כי החומרים אינם בידיו, ושאלו שהיו בידיו נמסרו לרשויות בישראל, ענה כהן: "אני שולל את הניסוח שלך, וגם את ההנחות העובדתיות שעומדות מאחוריו. בחקירתי הפורמלית על ידי משטרת ישראל והמלמ"ב בשנת 2001 בעניין ספרי, שמו של יאצה או ספרו כלל לא הוזכר על ידי חוקרי. זה קצת הפליא אותי, שכן הוא היה כבר עצור בחלק מהזמן שנחקרתי, ובכל זאת מעולם לא נשאלתי אז שום שאלה על יאצה (יאצה ואני נחקרנו אז בדיוק באותו המקום, משטרת פתח תקווה. אני מעולם לא נעצרתי). לו שמו של יאצה היה עולה, הייתי מסרב להשיב. אומר גם שיאצה לא היה אחד מהמקורות לספרי, שיצא לאור ב־1998. את יאצה הכרתי לאחר שספרי התפרסם, ב־1999. חקירתי התמקדה אז רק בספרי.
"באשר לחומרי המחקר שלי, מיאצה ומאחרים: לא התבקשתי אז, ב־2001, ולא בשום נקודת זמן אחרת, לתת אותם לשום גוף ישראלי. זה גם היה בלתי מעשי. כולם היו בביתי באמריקה. לו הייתי מתבקש להעבירם לגורמים ישראליים, הייתי משיב בשלילה ודוחה את הבקשה מכל וכל: לא יעלה על הדעת שאעביר חומרי מחקר היסטוריים שלי, שמשקפים מחקר של עשרות שנים לגופי ביטחון, ישראליים או אחרים. כמובן, גם לא הייתה שום עילה משפטית לבקשה כזו, מה גם שמקום מגורי הוא ארה"ב. הם כן העלו אפשרות לבקר בביתי דאז במרילנד, ואמרתי שלא יעלה על הדעת דבר כזה.
"אין שום חידה לגבי מעבר חומרי המחקריים ל'וודרו ווילסון' סנטר כמשמרת (אני נותרתי הבעלים החוקיים שלהם). שחררנו חומרים מהאוסף הזה ב־2013 לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, ואנחנו עובדים בחודשים האחרונים על השחרור הזה – תוך כדי כתיבת הקדמה וכו' – של החומר הרלוונטי ליובל מלחמת ששת הימים. אתה מדבר על 'וודרו ווילסון' סנטר כ'גורמים אמריקאיים'. זה מצחיק. אני חלק ממנו, ולכן אני חלק אינטגרלי ממה שאתה מכנה 'גורמים אמריקאיים'.
"במיזם של מרכז ווילסון מופקד האוסף שלי, והראיון שערכתי עם יאצה ב־1999 הוא פריט בו (יש בו אלפי פריטים). לכן אין שום חידה כיצד הגיע לשם הראיון שלי עם יאצה: הוא חלק מהאוסף שלי, והוא מופקד שם, ברשות ובסמכות. לידיעתך, ה'וודרו ווילסון', הנהלת המוסד שלי ואני, חתמנו על מסמך הבנה רשמי שמסדיר את מעמדו של 'אוסף אבנר כהן'".
כהן גם מתקומם על עצם ההשוואה בין מעשהו של יאצה למעשהו של ואנונו. לדבריו, בעוד שוואנונו חשף בזמנו (שנות ה־80) סודות של תקופתו מהכור הגרעיני שבו עבד, יאצה גילה סודות ישנים בני כרבע מאה, שלא פגעו ב"ביטחון מבצעי או מודיעיני".
לאתר מעריב
|
|
