מה עושים כשעבודת חלומותינו לא מכניסה מספיק כסף? שני סיפורים עם מוסר השכל - Forbes Israel

Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מה עושים כשעבודת חלומותינו לא מכניסה מספיק כסף? שני סיפורים עם מוסר השכל

כולנו שמענו את הביטוי "אם תעסוק במה שאתה אוהב, בעצם לא תעבוד יום אחד בחייך" - זה נכון. אך לפעמים זה גם אומר שלא נרוויח גרוש. זו מחשבה נוראית, ...
דולרס דיאקומו

כולנו שמענו את הביטוי "אם תעסוק במה שאתה אוהב, בעצם לא תעבוד יום אחד בחייך" – זה נכון. אך לפעמים זה גם אומר שלא נרוויח גרוש. זו מחשבה נוראית, אך אמיתית. אז מה לעשות אם מה שאתה אוהב לעסוק בו לא יעזור לך לשים אוכל על השולחן או לשמור על קורת גג מעל ראשך? זו שאלה מסובכת.

רוב האנשים עובדים בעבודה שבחרו בה ובתעשייה שהם רוצים להיות חלק ממנה. הרוב המכריע של הלחץ הנגרם על ידי עבודה הוא בשל מנהיגות או קונפליקטים בין-אישיים. לאלו פתרונות פשוטים יותר מאשר הלחץ בו חיים היזמים. יזמים, פשוטו כמשמעו, עושים מה שהם אוהבים באופן רב-פנים. וזה נכון עבור בעל חנות מקומית, יועץ עסקי, רואי חשבון, מאמנים אישיים והרשימה עוד ארוכה. כולנו מכירים מישהו שהוא יזם, עושה מה שהוא אוהב ונאבק. אין זה נובע בהכרח מהכלכלה, אשר כן משחקת תפקיד בדבר. אך הבעיה הגדולה יותר מגיעה מכך שרובינו לא מוכנים לשנות את הפרספקטיבות שלנו ולהתאים עצמנו למצב.

קשיחות בהקשר הזה, היא להתעקש שלא להסתגל והיא יכולה להיות הרסנית במיוחד. כמובן שישנם הרבה יזמים מצליחים שהצליחו בדרכם אך גמישות היא מילת המפתח. אל תתפשרו על הרעיון המקורי אך היו גמישים מספיק בכדי למצוא את ההצלחה באשר היא. הנה שני סיפורים, האחד של לקוח והשני של חברה קרובה, לשניהם היה עסק משלהם ושניהם היו צריכים לבצע התאמה – אבל רק אחד עשה זאת.

הקשוח

אחד המרכיבים החשובים ביותר להצלחה כבעל עסק ויזם הוא לדעת בבירור מה אינך יכול לעשות. לפני שנים רבות היה לי חבר ושכן שכולנו כינינו אותו "קרמיין". קרמיין היה מתקן גגות ומשפץ בתים. לרוב היה עושה זאת כעבודה צדדית, אך מעת לעת כשלא הייתה לא מספיק עבודה זו הפכה להיות הכנסתו העיקרית. יום אחד קרמיין החליט שהגיע הזמן להפוך את המקצוע לעסק חוקי וקריירה – הוא הלך יחד עם בן משפחתו לקבל רישיון קבלנות. מאחר והוא היה בעסק זה זמן רב היו לו המון מכרים מהתחום והבטחה לכך שתמיד תהיה לו עבודה – עד כה, הכל מצוין.

צילום: thinkstock

אך לקרמיין למרבה הצער, לא היה מושג איך לנהל עסק אדמיניסטרטיבית. הוא קיבל הצעות מבני משפחתו וחברים שיעזרו לו בכך, אני הצעתי כחבר לכתוב עבורו את התכנית העסקית שלו בכדי שיוכל לקחת הלוואה קטנה לריכוך הוצאותיו. אך הוא סרב בתוקף והתעקש כי הוא יודע מה הוא עושה. ואכן הוא ידע, אך עד מידה מסוימת – הוא ידע ליצור קשרים נכונים, לסגור עסקאות, להשיג כלים וציוד, לשכור עובדים ולהשלים את העבודה – והוא האמין שזה כל מה שהוא צריך לדעת.

המסתגל

ללקוחה הזו היה מספיק היגיון בכדי להכיר בכך שמשהו במודל העסקי שלה חייב להשתנות. העסק שלה היה מצליח למדי, אך לעיתים הייתה עוברת תקופות יובש ארוכות בהן לא היו לה לקוחות כלל או רק לקוחות קטנים במיוחד. כצלמת ידועה זה היה נראה מוזר שלא היה יותר דרישה לכישרון המדהים שלה. אך זה לא הייתה הבעיה של מרתה.

מרתה יכלה לצלם כל דבר ולספר בעזרת צילומיה סיפורים בדרך מיוחדת מאוד. היא אהבה במיוחד לצלם משפחות בסביבתם הטבעית ועסקה גם בצילומי חתונות. לעיתים קרובות היא צילמה אירועים עבור שני ערוצי חדשות מקומיים, כמו גם פרויקטים של צילומים מסחריים, והכל מפה לאוזן. אך איכשהו העסק שלה לא הרוויח מספיק כסף. היא עשתה כל מה שמקצוענים אחרים אמרו לה לעשות: כתבה בלוג, הצטרפה לקבוצות ברשת בתשלום וחיפשה הפניות. אך לשום דבר לא היה השפעה משמעותית. מרתה הייתה זקוקה לאבחון רציני של העסק שלה.

אז מה באמת קרה?

לסיפור של קרמיין סוף עצוב, הוא סרב לקבל עזרה בניהול העסק שלו ועשה את הטעות הקטלנית של השכרת שירותיו של חבר לעבודה. החבר הזה עלה לו מחיר של פרויקט שלם, שכן היה עליו לתקן את הבעיות ולעשות כמעט את כל העבודה מההתחלה מכספו האישי. הוא לעולם לא כתב תוכנית עסקית עבור ההלוואה ולכן לא הייתה לו כרית ביטחון. כמה שנים מאוחר יותר קרמיין היה מעורב בתאונה קשה שגרמה לו לנכות קבועה ומאז הוא לא עבד יותר.

לסיפור של מרתה סוף ורוד בהרבה – מרתה ואני עבדנו יחד בכדי להביט היטב במודל העסקי והשיווקי של העסק שלה. מרתה רצתה נואשות לעסוק במה שאהבה באמת, צילום המשפחות. אך עולם צילום זה השתנה וכך גם היה על מרתה לעשות. היא הייתה מפוזרת מדי ולא מספיק ספציפית – לא היה ברור מספיק מה מוקד העניין של מרתה. מאחר והיא עבדה תמיד בצילום מסחרי הבחירה הטובה ביותר עבור העסק שלה היה להתמקד בכך. בחנו את ההחזר על ההשקעה שלה בכל הקשור לרשת ולקבוצות ששילמה בכדי להצטרף אליהן והגענו גם לפתרון בנושא זה. היא שינתה את אתר האינטרנט שלה ושלחה מיילים בכדי לעדכן את העוקבים אחריה – ומידית היא קיבלה מספר הצעות עבודה. בנוסף, לקוחותיה המסחריים החלו לשכור את שירותיה גם לאירועים אישיים, תצלומים של בני המשפה וכו'

מרתה הייתה גמישה והתאימה את עצמה למציאות של העסק שלה והשוק – היא עדיין עושה את מה שהיא אוהבת, זוכה בחוזים ומקבלת תשלום עבור אהבתה. מוסר ההשכל עבור כולנו הוא לעשות את מה שאנחנו אוהבים, אך להתאים עצמנו ולהסתגל כך שנעשה גם את מה שאנחנו הכי טובים בו.