מועדון הטריליון: תשכחו מהעשירון או מהמאיון – מיהם האנשים שבאמת מנהלים את המדינה

רעידת אדמה לא הייתה, כללי המשחק לא השתנו, קבוצת אי.די.בי עדיין פרושה לאורכו ולרוחבו של המגזר העסקי, וגם המועדון – רשת הקשרים החברתיים והעסקיים המנווטת את שוק ההון הישראלי – עדיין עובד, כמו תמיד, כמו בכל מקום. נוחי דנקנר, חבר נוצץ ואחד מסמלי מועדון ההון, בסך הכל הוחלף באחרים.

זהו מועדון מצומצם המונה כ-300 אנשים, השולטים בסכום דמיוני של 1.5 טריליון שקל ומנווטים אותו בין אפיקי השקעה. הם יכולים לרומם ולמוטט חברות, פרויקטים ממשלתיים ואפילו ענפים שלמים. אלה כספי הפנסיה והחסכונות שאנחנו סומכים עליהם לעת פרישה, חסכונות בקרנות נאמנות וקרנות השתלמות, שעליהם אנחנו בונים כדי להחליף רכב, לשפץ בית או חלילה לממן טיפול רפואי יקר. אלה הז'יטונים שמגלגלים ביניהם חברי המועדון, חסכונות חיינו הם מבחינתם OPM – כספם של אנשים אחרים. רובם, בניגוד לדימוי הרווח, מתייחסים אל ההון המופקד בידיהם באחריות, אבל לא כולם. קלות הדעת גוברת כאשר הכסף מתגלגל הלאה, לידיהם של נוטלי הלוואות ללא ביטחונות וסרסורי משנה.

הקבוצה המשפיעה ביותר במועדון הטריליון אינה טייקונים עשירים, אלא אליטה מצומצמת של פקידי מדינה בהווה ובעבר: הם האנשים המנווטים באמת את המיליארדים מצד לצד, הם שולטים בבנקאות ומכוונים את הרגולציה. הם שהפכו יש מאין את "המוסדיים" וחוללו את רפורמת האשראי שהובילה לגל "התספורות" במשק.

זו האליטה שתמצאו בצמרת הבנקים, בוועדות הציבוריות המציעות רפורמות מרחיקות לכת בשוק ההון, בדירקטוריונים של חברות ההשקעה והפיננסים. הם מרוויחים סכומי עתק בסקטור הפרטי, אבל יכולים בטלפון אחד לשנות החלטה של רגולטור ממשלתי, או להסביר ליו"ר ועדת הכספים כיצד הוא אמור להצביע בדיון מכריע. 

את העובדות הפשוטות האלה אין צורך להסביר למוטי בן משה, החבר החדש במועדון הטריליון. מעידה על כך החלטתו למנות את אהרון פוגל ליו"ר החדש של אי.די.בי. פוגל היה מנכ"ל האוצר, לאחר מכן יו"ר ענקית המחשוב נס, ולאחרונה יו"ר חברת הביטוח מגדל. הוא מוברג היטב בצמרת המועדון, לצד יושבי הראש של הבנקים הגדולים, ויש לו שורשים עמוקים בממסד הכלכלי וכל המספרים הנכונים ברשימת החיוג המהיר. המינוי הוא שדרוג משמעותי לקבוצה כולה. היו"ר דנקנר היה אולי מפורסם ונוצץ, אך רחוק מלהיות משפיע גדול.

קורץ מהחומר הנכון לתפקיד. אהרון פוגל | צילום: אסף שילה

השנה שעברה הייתה קשה למועדון הטריליון: נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, המנהיג הבלתי
מעורער, פרש והותיר אחריו חלל שעדיין לא התמלא. השפעתה של הנגידה החדשה, קרנית פלוג, עדיין אינה מורגשת. רבים מחברי המועדון הסתייגו ממועמדותה לתפקיד ותמכו במועמדים מקורבים יותר, כמו המשנה לנגיד לשעבר צבי אקשטיין, או הכלכלן הראשי של בנק הפועלים ליאו ליידרמן.

פישר היה המשפיע ביותר במועדון הטריליון בשל שליטתו בשוק האשראי והדומיננטיות המפתיעה שגילה בניהול מערכת הבנקאות, הספקית העיקרית של האשראי לחברי המועדון.
הבנקאות מנוהלת על ידי היו"רים של הבנקים, ובעיקר שני הבנקים הגדולים: יאיר סרוסי מבנקהפועלים ודוד ברודט בלאומי. ראשי הבנקים עומדים בראש ועדות האשראי השולטות באשראי בהיקף דמיוני של 850 מיליארד שקל. בכל הקשור לעסקאות גדולות, ובוודאי במימון של אנשי עסקים ברמתו של דנקנר, משמשים מנכ"לי הבנקים דרג ממליץ בלבד, בעוד האחריות לאישור האשראי מוטלת על יו"ר הבנק. בבנק לאומי מאשרת ועדת האשראי כל הלוואה בהיקף 1.5 מיליון שקל ומעלה.

בבנק הפועלים הסכומים גבוהים יותר. מועדון הטריליון מתנהל על פי כללים קשוחים וברורים, הכוללים גם את הרכב צמרת הבנקים הגדולים. הבנקים מנוהלים על ידי קואליציה של שתי האליטות החזקות במועדון: בכירי משרד האוצר ובנק ישראל, ובכירי הבנקאות. בחלוקת התפקידים, לפחות בחמשת הבנקים הגדולים, מנכ"ל הבנק יהיה תמיד אדם שעבר מסלול הכשרה ארוך במערכת הבנקאית, והיו"ר יהיה חבר האליטה של פורשי האוצר ובנק ישראל.
מנהלי שני הבנקים הגדולים שולטים בתיקי אשראי בשווי של חצי טריליון (500 מיליארד שקל), ומשרדיהם, הנמצאים בצמרת המגדלים שברחובות יהודה הלוי ושד' רוטשילד בתל אביב, משמשים בכל יום עבודה מקום עלייה לרגל לכל חברי המועדון.

לכאורה יש מעל לראשי הבנקים בעלי שליטה, אבל במהלך כהונתו של פישר עברו הבנקים לשליטתו האפקטיבית של בנק ישראל. פישר המחיש לעין כל את המצב החדש כאשר החליט להחליף את הנהלת בנק הפועלים: ב- 2009 הורה על פיטוריו של מנכ"ל הבנק, צבי זיו. מאוחר יותר החליט בנק ישראל להדיח גם את יו"ר הבנק, דני דנקנר, מנימוקים של חוסר התאמה לתפקיד. במקומו של דנקנר מונה יאיר סרוסי, חבר האליטה של אנשי האוצר. סרוסי היה בעברו בכיר באגף התקציבים, ראש משלחת האוצר לארה"ב וחשב כללי במשרד האוצר. מאוחר יותר הפך לאיש עסקים פרטי כנציג בנק ההשקעות מורגן סטנלי בישראל.
חברים מרכזיים במועדון הכוח הם אנשי העסקים, המנהלים הבכירים ובכירי המערכת השלטונית.

המבחן העיקרי כאן הוא השפעה: היכולת של חברי המועדון לעצב את כללי המשחק, החוקים והתקנות, להציב את אנשי שלומם בעמדות מפתח, לסדר ג'ובים ומקומות בדירקטוריונים, לתגמל פקידי מדינה שהחליקו הדורים ועיגלו פינות, ולהשפיע על מעצבי המדיניות.

חמש המשפחות

מנהלי חברות הביטוח, קרנות הפנסיה והחיסכון וקרנות הנאמנות הם חברים חדשים יחסית במועדון הטריליון. מבחינת הבנקאים מדובר בחברים בעייתיים: הם הצטרפו בעקבות החלטות המדינה להוציא את ניהול החיסכון הפנסיוני מההסתדרות ולשחרר לסקטור הפרטי 60% מכספי החוסכים. מאוחר יותר החליטה הממשלה להעביר אליהם גם את ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות שהיו בידי הבנקים.

היום מגלגלים המוסדיים השקעות של כ- 600 מיליארד שקל. המשחק החדש פגע במקצת במונופול של הבנקאים על זרימת האשראי, אבל הצמיח מעמד חדש של פיננסיירים שנהו אחר הכסף הקל שזרם מהקופות הדשנות. נוחי דנקנר היה מהראשונים לקפוץ על העגלה: ועדות האשראי של המוסדיים חילקו הלוואות בקלות, לא דרשו ביטחונות של ממש, ותוספת הריבית הקטנה שנדרשו הטייקונים החדשים לשלם לא ממש הפריעה.

המנהיג הבלתי מעורער של המועדון, סטנלי פישר | צילום: רויטרס

גם "המוסדיים", המצטיירים בתקשורת כמו קבוצה גדולה מאוד של מלווים, היא בעצם קבוצה מצומצמת וריכוזית: בסך הכל מנוהלים כל כספי הפנסיה על ידי 13 חברות ביטוח וברוקרים, ומספר השחקנים מצטמצם בהתמדה בגלל תהליכי מיזוג ורכישות. 95% מכספי הפנסיה מנוהלים על ידי חמש חברות בלבד: כלל (שעברה לידי בן משה ואלשטיין במסגרת עסקת אי.די.בי), מגדל שבשליטת שלמה אליהו, הפניקס שבשליטת יצחק תשובה, מנורה שבשליטת משפחת גורביץ' והראל שבשליטת משפחת המבורגר.

קבוצה משפיעה נוספת היא אנשי הצללים: יועצים, יחצנים, מתווכים, שתדלנים, בנקאים, מעריכי שווי ופרקליטים, שהטייקונים אינם מסוגלים להתנהל בלעדיהם: עו"ד רם כספי, סוגר העסקאות שכיכב גם לצדו של דנקנר; רו"ח גד סומך, המבקר את דוחות כל הבנקים ויועץ הסתרים של רגולטורים רבים; רו"ח יצחק סוארי, המתמחה בעיקר בחוות דעת כלכליות; עו"ד פיני רובין, שהתמחותו בתחומי המסים שווה למעסיקיו מאות מיליונים; עו"ד יהודה רווה, המתמחה בעסקאות תשתיות ונדל"ן בין ממשלות ויזמים; בנקאי ההשקעות שמואל גורטלר, המתמחה בהובלת עסקאות ענק תחת מעטה חשאיות; הלוביסט בוריס קרסני, המקדם או בולם יוזמות חקיקה ותקנות במסדרונות השלטון ובכנסת; ואלה הם רק שמות אחדים מרשימה ארוכה של אישים, חלקם מוכרים יחסית בציבור.

מועדון הטריליון חזק ורב השפעה, אך השפעתו קטנה מכפי שנוטים לתאר בתקשורת. אנשי ההון לא הצליחו למנוע העלאות משמעותיות בתמלוגים על אוצרות טבע, שהחלו כבר לפני שנתיים, וגם לא את התרחבות התחרות בענף התקשורת, ושורה ארוכה של חוקים רגולטוריים המכבידים על הסקטור העסקי. מנגד נבלמות ומתמסמסות יוזמות לא מעטות, שנועדו להיטיב עם הציבור ולהחמיר עם בעלי ההון.

בקיץ 2011 נראה שחל כרסום בכוחו של המועדון: המחאה החברתית עוררה את המערכת הפוליטית להתנער מחקיקה התומכת בעסקים, ועדות ממשלתיות המליצו על דרכים להגביר את התחרותיות, להקטין את הריכוזיות ולהשטיח את פירמידות השליטה. אבל היום ברור שהמחאה נחלה כישלון חרוץ: מהדרישה להפחתת מחירים נותרה רק הפחתה שולית של מחיר השמנת המתוקה. התביעה להפחית את מחירי הדירות – מהלך שהיה מנחית מכה קשה על חברי המועדון – הביאה להם רק תועלת, בזכות המאמץ לזירוז הליכי התכנון. המהלך לא ישפיע על היצע הדיור ועל המחירים, אבל עשוי להפחית את עלויות היזמים.