נתחיל מהשורה התחתונה: היום התייקרו מחירי המים ב-2.8%. ההתייקרות הזו היא רק עוד מכה בכיס הצרכנים. מאז שנת 2000 הוכפל מחיר המים לצרכן, ועל פי ממצאי מבקר המדינה בשנתיים האחרונות עלה מחיר המים ב-30 אחוזים. להתייקרות יש מספר סיבות אך את כולן מלווה העובדה שהאזרח שוב נדחק לסוף סדר העדיפויות.
נחזור ל-1 בינואר 2010, אז נכנסה הרפורמה במשק המים בישראל, והמשאב הציבורי הופרט לידי התאגידים. המים שעד אז היו בידי המדינה הועברו לידי תאגידי המים (יחד עם הרשויות המקומיות) ומאז הוקמו 52 תאגידים כאלה. הרעיון של ההפרטה לא היה רע: דובר על הפיכת משק המים למשק סגור, המתקיים מהכנסותיו בלבד, ושכל הכנסותיו מיועדות לצרכי קיום אספקת מים לצרכנים.. "מטרותיה העיקריות של הרפורמה הן הבטחת רמת שירות, איכות ואמינות נאותים לצרכנים ובמחירים סבירים", נכתב באתר של רשות המים. אך השאלה היא מה היא בדיוק אותה הגדרה אמורפית – "מחירים סבירים"?
מה היא הרפורמה? בסיס הרפורמה נשען על החוק שאומר כי על מחירי המים לשקף את עלותם. במילים אחרות משמעות החוק הייתה כי מעתה הממשלה מסירה את ידיה מסבסוד מחירי המים לצרכן והמחיר הזול במיוחד שנהנו ממנו האזרחים החל לטפס.
בנוסף, הרפורמה ביטלה את המדרגה האמצעית בתעריפי המים כך שנותרו רק שתי מדרגות: תעריף נמוך ותעריף גבוה. המחיר הנמוך נקבע תחילה על כמות של עד כ-2.5 קוב לנפש לחודש, אך כחצי שנה לאחר מכן, ביולי 2010, לאחר ביקורות חריפות על הכמות הנמוכה שמביאה את הצרכנים ישירות לשטחו של התעריף הגבוה עודכנה הכמות ל-3.5 קוב לנפש לחודש. על כל חריגה מעבר לכמות זו, והמחיר קופץ בעשרות אחוזים.
מתקני המים בחדרה | צילום: ingimage/A.S.A.P
גם כשהשלים את קפיצת הרפורמה וזינק ב-1 לינואר 2010 ל-8.11 שקל לקוב, תעריף המים לא הפסיק להעלות ומאז ועד מחר ישלים עלייה של 25% בתעריף הגבוה ושל כ-13% בתעריף הנמוך. ברשות המים מצביעים בתגובה גם על הסכמי התפלה שנעשו לטווח ארוך ועלותם הישירה בשנת 2013 תעמוד על 1.25 מיליארד שקל, דבר שחייב להביא להתייקרות, ועדיין, לא על ההתפלה לבד נעמדת ההתיקרות.
דו"ח מבקר המדינה שיצא באוקטובר האחרון הצביע על "ליקויים כבדי משקל באופן יישום הרפורמה על ידי משרד האוצר ורשות המים, תוך פגיעה בציבור הצרכנים הביתיים". בשורה התחתונה קבע המבקר שפירא כי "על משרד האוצר, משרד האנרגיה והמים ומועצת הרשות לבחון ללא דיחוי את האפשרות להפחית את התעריף לצרכנים הביתיים", אך היום כאמור עולה שוב המחיר. את חגיגת מחירי המים אי אפשר לתלות בגורם אחד בלבד ולכן ההוזלה אליה מייחל הצרכן עוד לא נראית באופק.
חוזרים למקורות אחד מהמקומות אליהם מפנים עתה את האצבע היא החברה הממשלתית – חברת מקורות -חברת המים הלאומית של מדינת ישראל שפועלת כמונופול טבעי בשוק המים. "עד היום לא בוצעה אסדרה לטווח ארוך המבוססת על בדיקה מעמיקה של כל ההיבטים במרכיב חברת מקורות בתעריף לצרכן". קבע המבקר בדו"ח. במילים אחרות הוא טען כי החלק שהולך למקורות מתוך התעריף שמשלמים הצרכנים מבוסס על "תחשיבים ואומדנים שנקבעו בהסכם העלויות שנחתם בין המדינה למקורות בשנת 1993".
החור השחור של "מחיר מקורות" שימש את המתנגדים להעלאת התעריפים האחרונה, שטענו כי הרשות אינה רשאית להחליט על העלאת תעריפים, בטרם התברר על מה מבוסס התעריף הקיים.
במכתב שניסחה המועצה לצרכנות היא משמיעה טון אף נוקב יותר: "קביעת תעריף שאינו מבוסס על תחשיב עלויות בפועל אינה עולה בקנה אחד עם החוק והיא קביעה שערורייתית ומקוממת. החשיבות הרבה שיש ל"עלויות מקורות" והשלכתן על התעריף בכלל ועל כיסם של הצרכנים בפרט, מחייבים ביסוס ראוי. קביעת תעריף על בסיס אומדן מעלה תהיה הכיצד ניתן לקבוע באופן קטגורי את הצורך לשנות את המחיר בעת הזו, כאשר העלויות האמיתיות של חברת מקורות לא נבדקו".
גם מנכ"ל פורום תאגידי המים, משה אשכנזי, תוקף בחריפות את החברה הממשלתית אותה הגדיר כ"מונופול המכתיב את כל הקשור לעולם המים בישראל". אשכנזי אף הוסיף במכתב שניסח כי "מקורות אינה מאפשרת תחרות של ממש ופועלת באגרסיביות לעליית מחירי המים".
צילום: רויטרס
תאגידי המים והרשויות כאמור, במסגרת הרפורמה הוקמו תאגידי מים כאשר לכל רשות מקומית משויך תאגיד שכזה. דו"ח ייעוץ חיצוני שהוגש לרשות המים מצביע כי כמות תאגידי המים האופטימלית היא 13. בפועל בישראל 2013, קיימים 52 תאגידים המאגדים כ-137 רשויות מקומיות. על פי הדוח, ריבוי התאגידים מנפח את העלויות בשל כפילויות במערכי ההנהלה והתפעול וצמצום התאגידים יביא להוזלה של עד כ-7%.
עוד עולה כי קרוב ל-40% מהתאגידים שהוקמו מסווגים על ידי רשות המים כחלשים והציגו בדוחות הכספיים שלהם הפסדים כך שסבסודם של אלה מוטל על התאגידים החזקים, דבר שכמובן מגולגל אל הצרכן.
להגנתה של רשות המים (ושל משרד האוצר, שיזם והוביל את הקמת התאגידים) ניתן לומר שהיא לא ביקשה להקים מספר כה רב של תאגידים. ריבוי התאגידים הוא תוצאה של לחץ הרשויות המקומיות, שהתנגדו לניסיון להוציא מידיהן את השליטה באספקת המים וסירבו, מסיבות ענייניות ואחרות, לשתף פעולה עם רשויות מקומיות אחרות בהקמת תאגידים משותפים. שלמה בוחבוט, דוחה את הטענות שראשי הרשויות אשמים במצב ומודיע כי "אם המדינה תגיע להסכם על הפחתת מחירי המים וביטול המע"מ, אפעל לצמצום מספר התאגידים".
סבסוד כפוי
בנוסף להכנסות החדשות נוצר לממשלה עוד רווח צדדי ולא קטן כלל: כאמור, מאז הרפורמה, הוכרז משק המים כ"משק סגור" המכסה בהכנסותיו את כל הוצאותיו. המשמעות היא שאם אחד הצרכנים זוכה להנחה כלשהי מהמדינה, חייבים יתר הצרכנים לשאת בעלות ההנחה במקום אוצר המדינה – שסבסד בעבר את מחיר המים כחלק ממדיניות לאומית כוללת של עידוד למגזרים.
גיוסם שלא מרצון של צרכני המים לעידוד החקלאות הלאומית, התעשייה והמלונאות, מסתכם בכ-10 אחוזים מחשבון המים לצרכן הפרטי, המשלם מחיר ממוצע של 10 שקלים למ"ק. בין הנהנים העיקריים הם החקלאים, הנהנים מסבסוד של 450 מיליון שקלים ומשלמים תעריף נמוך של כשני שקלים למטר מעוקב. הח"כ לשעבר אבשלום וילן, המכהן כמזכיר התאחדות החקלאים, לא רואה בכך בעיה מיוחדת, ואף טוען שהתעריף המסובסד מקפח את החקלאים ומותיר אותם בעמדת נחיתות. לטענתו, "מבדיקת ה-OECD עולה שרמת הסבסוד של החקלאים בישראל היא בין הנמוכות במדינות הארגון. אם יבטלו את סבסוד המים לא תהיה חקלאות בישראל".
בין המדינה לחקלאים נחתם הסכם להקטנת שיעור הסבסוד ולהעלאת מחיר המים לחקלאי בסך 12 אגורות למ"ק מדי שנה על פני שש שנים. אבל גם לאחר שתושלם העלאת המחיר ב-72 אגורות למ"ק, ימשיכו החקלאים ליהנות מסבסוד שבעלותו יצטרכו לשאת הצרכנים.
גורם נוסף הנהנה מסבסוד חשבון המים על חשבון הצרכנים הפרטיים הם התעשיינים, המשלמים תעריף הנמוך בכ-30 אחוזים מהצרכן הפרטי. אחד האבסורדים שבסבסוד המים לתעשייה הוא שמהתעריף המוזל נהנית גם תעשיית המים המינרליים והמשקאות הקלים, השבה ומוכרת לצרכן את המים המסובסדים במחיר הגבוה במאות אחוזים מהמחיר שבהם נרכשו. "תעשיית המשקאות הקלים היא חלק קטן מאד מהצריכה התעשייתית", אומר מנכ"ל ההתאחדות, אמיר חייק.
המשתמשות הכבדות במים הן תעשיות הטקסטיל, חומרי הבנייה והאלקטרוניקה. העלאת המחירים אינה פוסחת על התעשייה, שמחיר המים שתשלם יעלה בשיעור של 17.5 אחוז, במסגרת הסכם במסגרתו ייסגרו הפערים בין מחיר המים לתעשייה למחיר לצרכן.
צילום: ingimage/A.S.A.P
למרות ההסכם, פנתה התאחדות התעשיינים לרשות המים בבקשה להקפיא את עליית התעריפים, בנימוק שתחשיבי העלויות עליהם מתבססת הרשות מוטעים ו"על מנת למנוע התייקרות במחירי מוצרים ועל רקע אי הוודאות הכלכלית שהתעשייה נמצאת בה".
לתעשיינים, לחקלאים וליתר הצרכנים הנושאים במחיר הכבד והמוגזם של המים אין סיבה לאופטימיות: עליית המחירים הקרובה היא עובדה מוגמרת. הליכי המיזוג וההתייעלות של תאגידי המים, אם ייצאו לפועל אי פעם, יניבו פירות בעוד זמן רב. גם הבדיקה של תעריפי מקורות תארך, על פי הערכות ברשות המים, עוד שנה לפחות, ובינתיים ימשיכו התעריפים בזחילתם האיטית אך הבטוחה בכיוון אחד: למעלה. והמחאה נגד עליית המחירים של הנוזל החיוני תיבלע נוכח גל עליות המחירים והמסים המצפה לנו לאחר ה-22 בינואר 2013.
מרשות המים נמסר בתגובה: "מדי חצי שנה מתעדכנים התעריפים בהתאם, כשמדיניות הרשות היא הכרה בעלויות ההכרחיות בלבד הנדרשות לאספקת השירותים. עדכון התעריפים לתחילת שנת 2013 הינו מינימלי, אך הכרחי. הגורמים העיקריים לעדכון המחירים הם כ-100 מיליון מ"ק נוספים של מים מותפלים שהמדינה התחייבה לרכוש, הכרה בעלויות אנרגיה נוספות (משק המים הינו הצרכן החשמל הגדול במדינה), עלייה בעלויות הון ועלויות תפעול.
"החלטות מועצת רשות המים מוצאות לשימוע ציבורי. הדעות שמתקבלות מהמגזרים השונים והציבור הרחב נבחנות ונבדקות על ידי גורמי המקצוע וחברי המועצה, וההחלטות מתקבלות תוך לקיחה בחשבון של כלל הגורמים ומתוך ראייה כוללת של משק המים והביוב. "בקשר לטענות על חישובי עלות המים המסופקים על ידי מקורות: העלויות נבדקות על ידי רשות המים. מבקר המדינה בדק לעומק את הנושא, ולאחר בדיקתו לא הציע כל שינוי. בנוסף, מינהל רשות המים מינה ועדה מיוחדת בכדי להציע כללי רגולציה ארוכי טווח לחברת מקורות. הוועדה צפויה להגיש המלצותיה עד לסוף שנת 2013.
"רשות המים פועלת בנחישות לצמצום דרסטי של התאגידים מכ-52 כיום ל-13-15 תאגידים אזוריים. אולם גם במבנה הנוכחי נהנה מגידול ניכר בקצב ההשקעה בתשתיות ומשרות משופר, למען ייצוב משק המים והבטחת אמינות אספקת המים לכלל השימושים וללא תלות בחסדי שמיים".
ממקורות לא נמסרה תגובה.
|