מישהו עדיין מאמין להבטחות המדינה?

כזכור, לשכת ראש הממשלה יצאה לא מזמן בקמפיין שהניחוח המתקתק שלו התפשט מדן ועד אילת. הורים ישראלים צעירים דקלמו שם טקסטים מלאכותיים מהסוג שבוודאי יאכלס לעייפה את תשדירי התעמולה הקרבים ובאים. הם סיפרו על החינוך החינמי שילדיהם בגילאי 3-4 מקבלים עתה, ושחוסך להם אלפי שקלים בשנה. בתשדיר כמובן לא הוזכרה העובדה שבלי המחאה החברתית זה לא היה קורה. המחאה כידוע הולידה את ועדת טרכטנברג, שדחפה למהלך שנתניהו ושטייניץ לא היו חולמים לעשות ביוזמתם.

בית שמש היא עיר בישראל (כ-85 אלף תושבים, ברוך השם), ומתגוררים בה אלפי הורים שכשהם נזכרים בתשדיר ההוא הם מתפוצצים מצחוק, או מכעס. לצד הרחבת החינוך החינמי לגילאים הצעירים, ועדת טרכטנברג המליצה גם שביישובי הפריפריה העניים יקבלו ילדים עד גיל 9 צהרון חינם, מה שיאפשר לשני ההורים לצאת לעבודה ולהתפרנס בכבוד. על הנייר, מהלך ראוי וחברתי. אלא שבין הנייר למציאות מפרידה בישראל יכולת הביצוע של משרדי הממשלה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

בתחילת הקיץ קיבלו ההורים בבית שמש הודעה רשמית מהעירייה, כי בשנת הלימודים הקרובה (זו שהתחילה לפני כחודש וחצי) הצהרונים יופעלו על ידי משרד החינוך. אי לכך, המערכת הקודמת של הצהרונים – שפעלה במתנ"סים ובמוסדות החינוך באמצעות גורמים פרטיים ובפיקוח התמ"ת – נמחקה מהעולם. רק שה-1 בספטמבר הגיע, וצהרונים אין. הקודמים נמחקו, והחדשים – שמשרד החינוך אמור להפעיל – לא קמו. התקציב לא עבר, המכרזים לא יצאו, וההורים נתקעו בלי יכולת לעבוד: איך אפשר לעבוד כשבכל יום בשעה 14:00 צריך לאסוף את הקטנים מהגן?

הניחוח המתקתק של קמפיין הממשלה נעלם | צילום: לפ"מ

החודש הראשון ללימודים היה רצוף חגים וקטוע, ואיכשהו רוב ההורים הצליחו להסתדר (לא כולם. יש כאלה שפרנסתם נפגעה אנושות בשל אובדן ימי עבודה או אפילו פיטורים). אלא שאחרי החגים הגיע, ועדיין אין פתרון. מדינת ישראל הבטיחה צהרונים – ולא קיימה. העסק תקוע אי שם בין משרד האוצר למשרד החינוך. בעיריית בית שמש לא יכולים להסתכל להורים בעיניים, אבל אין להם הרבה מה לעשות. הם קיבלו הבטחה שלטונית – רק שהבטחה כזו לא שווה הרבה בישראל.

נכון לעכשיו מדברים על דצמבר כתאריך היעד לתחילת פעולתם של הצהרונים בבית שמש. הגאולה החברתית שהובטחה לפריפריה תסתכם – במקרה הטוב – בשלושה חודשים של עצבים להורים, ובעיקר בפגיעה כלכלית בעיר שגם כך ממוקמת די קרוב לתחתית החבית של הכלכלה הישראלית (אשכול 3). הייתי רוצה לראות את שר החינוך מגיע לפני הבחירות לבית שמש ומבקש את קולם של ההורים.

הסיפור של הצהרונים בבית שמש חשוב מאוד בפני עצמו, אבל יש לו חשיבות נוספת, בהיותו משל מדויק עד כאב לשתי בעיות יסוד בניהול המדינה: חוסר היכולת של יד ימין ויד שמאל לתקשר ביניהן, מה שגורם לכך שכל פרויקט שבו מעורב יותר מגוף ממשלתי אחד נמרח כמו מסטיק בלי טעם; ובעיקר – חוסר האמינות השלטונית. לכאורה, מה צריך אדם יותר מהבטחה של ממשלת ישראל כדי להיות רגוע? למעשה, צריך להיות אופטימיסט מושבע כדי לסמוך על המילה של המדינה. שלא לדבר על כך שהמדינה לא מעלה בדעתה לפצות את ההורים שנפגעו מאי העמידה בלוחות הזמנים המובטחים.

לא חסרות דוגמאות לחוסר האמינות של המדינה: תשאלו את עובדי "פניציה", שחיבור במועד לצינור הגז הסמוך יכול היה למנוע את הצלילה הכלכלית של מפעלם. לפניהם זה קרה למפעלים במפרץ חיפה, שקיבלו הבטחה שלטונית על חיבור לגז ב-2006, השקיעו עשרות מליונים בהיערכות לוגיסטית ורק חיכו לגז שיגיע. הוא אכן הגיע, ב-2011. האיחור הזה לא רק עלה הון עתק, אלא גם גרם לכך שתושבי חיפה והסביבה ישאפו לריאות קוקטייל של זיהומים כמה שנים מיותרות.

חוסר האמינות השלטונית לא רק מסב נזק כלכלי למשק ופוגע באיכות חייהם של האזרחים; הוא גם תורם בעקיפין לערעור הדמוקרטיה, שאחד המרכיבים החשובים בה הוא האמון של האזרחים במוסדות השלטון (להבדיל מהשלטון המתחלף). ואיך אפשר להאמין למוסדות שכאשר הם אומרים "1 בספטמבר" הם מתכוונים בעצם ל-1 בדצמבר?

הנה עוד שאלה שתלווה את עם ישראל כשיילך בקרוב לקלפי: האם הפעם, לשם שינוי, יבחר במנהיג שלא רק מבטיח, אלא גם מבטיח לקיים.

[email protected]

טורים קודמים של הכותב:

מי יהיו הראשונים שייפגעו במלחמה?

מה הקשר בין הומוסקסואלים לבין תאונות דרכים?

העם דורש צדק חברתי – ומקבל אצבע משולשת