מי אתה סטיוארט ראהר, המיליארדר הפרובוקטיבי שהטיס את חברי הכנסת לטקס יום השואה באושוויץ?

בשבוע שעבר התייצבו מחצית מחברי הכנסת יחד עם ניצולים ואנשי ציבור נוספים במחנה ההשמדה אושוויץ בפולין לציון יום השואה הבין לאומי ו-69 שנים לשחרור המחנה. יום לפני נחיתת המשלחת, הנחשבת לגדולה אי פעם, פרסם הניו יורק פוסט כי האחראי על הפרויקט הגרנדיוזי, שכלל גם טקס מרשים בעיר קרקוב בהשתתפות הזמר האיטלקי אנדראה בוצ'לי, הוא המיליארדר היהודי סטיוארט ראהר.

על פי הפרסום שילם ראהר כ-600 אלף דולר עבור שכירת שני מטוסי בויינג 737 להטסת המשתתפים, וכן מימן את הופעתו של בוצ'לי. "זה הולך להיות אירוע של פעם בחיים", צוטט ראהר על ידי העיתון, אמירה שאכן ממצה את אופיו יוצא הדופן והשנוי במחלוקת של המיליארדר הניו יורקי ההולל בן ה-67 שאוהב לעשות הכל ובגדול.

ראהר הוא האדם האחרון שהיה ניתן לצפות שיממן את הנסיעה. הוא מכנה את עצמו "המלך מספר אחת של כל הכיף" – איש עסקים רציני לשעבר שיום בהיר אחד ב-2010 החליט למכור את העסק המשגשג שלו להפצת תרופות ולפשוט לפרוק כל עול. "קמתי בוקר אחד, ובלי לומר מילה לאיש מכרתי את העסק. פשוט אמרתי, 'וואט דה פ…?אני כבר 42 שנה בתוך זה. רציתי להיות אני – לעשות את הדברים שלי", הוא מספר.

מאז הספיק להיות מעורב באין ספור שערוריות, ולצבור מוניטין כאחד הבליינים הגדולים בניו יורק המוכר בכל המועדונים החשובים ומוקף דרך קבע בידוענים ונשים. ראהר אוהב לבלות אך יותר מכך הוא אוהב שכולם ידעו את זה. הוא מחזיק רשימה המתארכת ללא הפסקה, של סלבריטאים, עיתונאים ופוליטיקאים שאותם הוא מעדכן בהרפתקאותיו באמצעות הפצצות מסיביות של מיילים.

המשקיע מרק קיובן מספר לפורבס שהמיילים הללו הם כנראה הטובים ביותר שהוא ראה מעודו. ההודעות כמעט תמיד מגיעות עם קבצים מצורפים: "צפו בתמונות של ראהר יחד עם מייקל מילקן, לאונרדו דיקפריו, פריס הילטון", "צפו בקליפ של הקונצרט הפרטי עבורו של כוכב האופרה אנדראה בוצ'לי", "צפו בראהר מקבל פרס עבור 10 מיליון דולר שנתן במתנה לקרן מייק א וויש", "תסתכלו על הצעירות היפהפיות האלו בביקיני". בסוף יולי שלח ראהר מייל עם הכותרת "אז אתה בא איתי לקאפרי, איטליה ואיביזה", שכלל תמונה של שתי נשים עירומות, שעל ישבניהן החשופים המילים "תאהבו את החיים, תעשו חיים, רא רא (כינויו של ראהר)".

400 האנשים ברשימת המיילים המוסתרת של ראהר (את השמות וכתובות המייל של המפורסמים יותר, מג'יי לנו ועד אופרה וינפרי, הוא דווקא חושף ומבליט, ועורך בהם סבבי רוטציה כמו שאיכר חורש את האדמה) כבר מורגלים בתעלולים האלה. אלו שאינם ברשימת המיילים של ראהר זוכים אף הם להצצה על הסנסציות הללו. הוא הפך לסחורה חמה בעמודי הרכילות, במיוחד "עמוד שש" של הניו יורק פוסט.

ראהר עם רונלד ומלניה טראמפ | צילום: מתוך אתר קרן ראהר

בנובמבר הוא הורחק מסניף המידטאון של Nobu, רשת מסעדות הסושי לסלבריטאים של רוברט דה-נירו. כעבור עשרה ימים הוא הוחזק במעצר על כך ששלף לכאורה אקדח על איש מעלית. והדבר הידוע ביותר לשמצה, ביוני האחרון נחשף כי הוא שלח לחברים עותקים של קלטת סקס בהשתתפות שלוש נשים שאותן הסריט במושב האחורי של לימוזינה. "זה היה בצרפת; הייתי רווק", מושך ראהר בכתפיו. "הסתובבתי וראיתי שהבחורות היו בקטע של 'היי-היי-היי, הו-הו-הו', זאת מסיבה".

כל הפעילות הזו מתחברת, במקרה או שלא במקרה, להסדר גירושין בהיקף 250 מיליון דולר שנערך במאי עם קרול, אשתו במשך 43 שנה. לדברי ראהר אין קשר בין זה להתגברות התעלולים שלו, והוא והאקסית שלו עדיין סועדים יחד צהריים אחת לשבוע". "הגירושים שלי מקרול היו תופעה", אומר ראהר. "אני אוהב את הבחורה הזו".

סטיוארט ראהר גדל בפאר רוקאוויי, קווינס, השני מבין שני בנים. אביו ג'וזף, שבקושי היה בבית, היה וורקהוליק שניהל בית מרקחת קטן ותוך כדי כך גם ניסה לסירוגין להיכנס לתחום ההפצה. ראהר מתאר את אמו, גרטרוד, כעקרת בית דומיננטית שהחזיקה קצר את אבא, השקט יותר.

כילד, הוא חלה בפוליו. הוא זוכר את הבדידות הרבה הכרוכה בשכיבה על הרצפה בסלון הבית, נתון במייצבי רגליים, בעודו מקשיב כיצד חבריו משחקים סטיקבול ברחוב. עם זאת, בתיכון הפך ראהר קשוח יותר. הוא היה שחקן בייסבול והקלע המוביל בנבחרת הכדורסל – עובדה שאותה הוא מוכיח באמצעות ספר הניקוד הרשמי. בספר המחזור שלו כתוב עליו "המלך ראהר" ו"המועמד המוביל להתעללות במורים".

לאחר שלמד לתואר ראשון באוניברסיטת ניו יורק, הוא נרשם לביה"ס למשפטים, שאותו שנא. כשאביו הכריז על תוכניותיו למכור את קינריי, חברת הפצת התרופות שלו, ב-1969, עזב ראהר את הלימודים ושכנע את אביו לתת לו לנהל את החברה. "לא נולדתי עם כפית כסף בפה כמו רבים אחרים", אומר ראהר, ומתעלם מהעובדה שירש חברה מבוססת, אם כי קטנה. "לא יכולתי לקנות את דרכי בכסף – הייתי צריך לעבוד כדי ללכת בדרך שלי".

בערך באותה תקופה הוא החל לחזר אחר קרול. חבר הראה לראהר תמונה שלה, ואיש-המכירות הפנימי שבו לקח את העניינים לידיים. בלי שערכו ביניהם היכרות מוקדמת הוא טלפן עליה מיד לאחר ראש השנה, ואמר "שנה טובה, זו הולכת להיות השנה הטובה ביותר של חייך". הם יצאו לקפה, וקרול זוכרת שני דברים במיוחד: ראהר מדבר באריכות על השאיפות שלו לגבי קינריי, והנהיגה שלו, שנעה בין אלימה לפזיזה.

ראהר עם ג'ר ניקולסון | צילום: מתוך אתר קרן ראהר

הפצת תרופות היא עסק אלים, במיוחד עבור שחקנים קטנים יותר. חברות ענק כמו מקסון וקרדינל הלת' מסתפקות במרווחי תזרים מזומנים של פחות 3%. כדי להתבלט דחה ראהר את רשתות בתי המרקחת הגדולות, והתמקד בחנויות שכונתיות קטנות, כשהוא משווק את קינריי כ"אנדרדוג" של תחום ההפצה. ראהר עמל קשות כדי לפתח מערכות יחסים עמוקות עם בעלי עסקים קטנים באזורים של ניו יורק ושל ניו ג'רזי, ולעתים קרובות הלווה להם כסף כדי שיוכלו להתרחב או לצלוח תקופות קשות. "תקשיב, אני לא מוכר כאן למתחרים שלך – דוויין ריד או CVS. אבל אני רואה שאתה עושה עסקים עם מקסון", כך הוא היה אומר לבעלי בתי המרקחת הקטנים. "הם מוכרים להם, ותומכים בהם, והם תומכים בחברות שמבצעות משלוחים בדואר". רגשי האשמה שעורר אצלם בדרך כלל השתלמו.

כשראהר התרחב הוא חיפש כל אפשרות של יתרון שיאפשר לו להפחית עליות. מערכת אוטומטית לאריזת הזמנות, שהותקנה ב-1993 לאחר שראהר פגש במקרה את ממציא המערכת במטוס, קיצרה את זמן השלמת התהליך וסייעה למכירות לזנק בשנה שלאחר מכן ב-40%, לסביבות 200 מיליון דולר. ראהר השקיע את הכסף בחזרה בקינריי ועבר ממטה חברה בשטח של 2,300 מ"ר למחסן בשטח של 37 אלף מ"ר בקווינס, ליד ווייטסטון ברידג'. המשכן החדש הצליח להתמודד עם נפחי פעילות בהיקפים גדולים, ועד מהרה הביס אלוף הקטנים את המפיצים הקטנים.

ראהר על שער מגזין פורבס

עד 2010 הפכה קינריי לסיטונאית הפארמה הגדולה ביותר בבעלות פרטית במדינה, עם הכנסות של 4 מיליארד דולר בשנה, ואספקה ל-80% מבתי המרקחת העצמאיים בתחומי העיר ניו יורק. אולם לדברי ראהר, הוא היה מותש מ"המלחמה", והוא חש שהוביל את הצבאות שלו זמן רב מדי מבלי ליהנות מהשלל. "כל חיי שמעתי הכול על כל מיני מקומות מחבריי האחרים. רווקים, או בחורים שהיו להם רק קצת עסקים, או שלא היו להם עסקים בכלל. מעולם לא יכולתי לנסוע לסן טרופה, איביזה, מונקו, קאן. אף פעם. שמעתי על זה, אבל אף פעם לא יכולתי לנסוע לשם.

כשראהר מכר את קינריי הוא מיד הכניס 100 מיליון דולר לתוך קרן. מדובר בסכום פעוט יחסית – פורבס מעריך שראהר שווה כעת 1.7 מיליארד דולר, והכול בהון נזיל. תיק השקעות ממוצע היה מניב לו סכום כזה בכל שנה. אבל במונחים ריאליים, זה מספיק כדי לפתוח לרווחה כל דלת שהוא רוצה בחוג הצדקה האמריקאי, וכנראה שגם מספיק בשבילך להטיס לאושוויץ חצי מהפרלמנט הישראלי לאירוע יום השואה הגדול ביותר בהיסטוריה.