מי בכלל צריך בנייה ירוקה? על ההחלטה המכוננת של שיכון ובינוי

מי אמר שארגוני סביבה וחברה נהנים לזלול טייקונים לארוחת בוקר? היום, יום כדור הארץ, מתברר שמערכת היחסים בין שתי הקבוצות הללו יכולה להיראות גם אחרת: בטקס הענקת פרסי הגלובוס הירוק בחיריה – פעם הר זבל מצחין, היום מרכז מקסים לחינוך סביבתי ובעתיד פארק מטרופוליני ענק – הוענק אחד הפרסים המחמיאים ל"שיכון ובינוי" של שרי אריסון, כנגד התפקיד החשוב שהיא ממלאת בקידום הבנייה הירוקה בישראל.

לא מומלץ לזלזל ברגע הזה, שבו החזון הירוק של ארגוני הסביבה פוגש את התכנית העיסקית של אחת מחברות הנדל"ן הגדולות בישראל. כבר שנים הבנייה הירוקה מנסה לפרוץ את דרכה אל הזרם המרכזי של שוק הבנייה ואל מרכז התודעה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

זה לא הולך בקלות. התדמית הנפוצה משייכת את הבנייה הירוקה לשני קצוות שבאופן אירוני מהווים דבר והיפוכו: יש כאלה הסבורים שבנייה ירוקה פירושה חזרה לחיים בבקתות בוץ או מערות קדומות, תוך ויתור סגפני על מנעמי הטכנולוגיה המודרנית; בקוטב השני, יש הרואים בבנייה הירוקה פריבילגיה של אלה שיכולים להרשות לעצמם. כשגברת ומר ישראלי נאנקים תחת נטל המשכנתא שלקחו כדי לממן דירת שלושה חדרים צפופה באשקלון, היומיום שלהם אפור ושוחק מכדי שיוכלו להתעניין ביתרונות הבנייה הירוקה.

המבנים שבהם אנחנו מתגוררים ועובדים משפיעים על הסביבה יותר מכל פעילות אנושית אחרת. הבנייה בעולם אחראית ל-40-50% מצריכת חומרי הגלם, ל-30-40% מצריכת האנרגיה, לשליש מפליטת גזי החממה ורבע מכריתת העצים. בנייה ירוקה – או בשמה המציאותי יותר "בנייה בעלת השפעה מופחתת על הסביבה" – יכולה לצמצם משמעותית את צריכת האנרגיה (באמצעות בידוד משופר, מערכות מיזוג חסכוניות, מאווררי תיקרה, תכנון המאפשר זרימת אוויר טבעי ומתחשב בכיווני החשיפה לשמש), להקטין את צריכת המים (באמצעות מערכות מים אפורים ואיסוף מי מזגנים ומרזבים) ולהקל את העומס על מחצבים טבעיים באמצעות שימוש בחומרים ממוחזרים.

פארק איילון ע"ש אריאל שרון  (חירייה) | צילום: אבישי טייכר, וויקיפדיה 

ומה שלא פחות חשוב: חיים בבית ירוק יהיו ברוב המקרים איכותיים יותר. הדיירים יוכלו ליהנות מכמויות גדולות של אור ואוורור טבעיים, ומחשיפה מופחתת לכימיקלים רעילים שנפלטים מהצבעים, הדבקים ושאר החומרים הסינתטיים שנמצאים בכל פינה בבית המודרני.

לכן ההחלטה שהתקבלה בשיכון ובינוי – לפיה מאז 2008 כל הפרוייקטים של שהחברה בונה ברחבי הארץ נבנים על פי התקן החדש לבנייה ירוקה של מכון התקנים (5281) – היא לא פחות ממהלך מכונן. כשחברה שבונה לציבורים רחבים ובמאסות גדולות (כיום מדובר בכ-2300 יחידות דיור) מחליטה להקפיד על סטנדרטים ירוקים בבנייה, זה משפיע לא רק על הסביבה, אלא גם מעביר מסר ברור לכל הענף, לפיו הבנייה הירוקה היא כבר בשר מבשרו של הזרם המרכזי.

אפשר לטעון, ובצדק, שתקן הבנייה הירוקה שבו מדובר אינו תובעני במיוחד. אין מקום לאשליות: גם לבניינים שעליהם חתומה שיכון ובינוי יש השפעה אדירה על הסביבה. זה כואב, אבל פחות. מי שרוצה לראות בנייה ירוקה באמת, מוזמן לסור בימים הקרובים לקניון חוצות המפרץ שבפאתי חיפה, שם מוצב לתצוגה הבית הירוק והמקסים שבקיץ הקרוב ייצג את ישראל באולימפיאדת הבנייה הירוקה בסין. צריך לקוות שהרעיונות פורצי הדרך שמיושמים בבית הזה – ושאולי יזכו את המשלחת הישראלית במדליה המיוחלת – יהפכו בעוד כמה שנים טובות לחלק מכל בית מודרני.

כאילו כדי להשלים את התמונה, פרסמה בימים אלה המועצה לבנייה ירוקה מחקר מאלף, ראשון מסוגו בארץ, על המשמעויות הכלכליות של בנייה ירוקה. בשנים האחרונות נזרקו לאוויר הערכות רבות על הפער בין העלות של בניין ירוק למקבילו הרגיל. היו הרבה הערכות, אבל מעט מאוד עובדות. בהיעדר בדיקה מסודרת, כל יזם וקבלן יכול לגבות תוספת תשלום כפי ראות עיניו. כך נוצר מצב ששוק הדירות הירוקות הופך במהירות לשוק יוקרה, וזה רע לציבור ורע לסביבה.

פרויקט חלומות הוד השרון של שיכון ובינוי | צילום: יח"צ

את המחקר שהזמינה המועצה לבנייה ירוקה כתבו הכלכלן ד"ר דוד כץ מאוניברסיטת חיפה וחגי קוט, כלכלן אקולוגי בוגר תואר שני בלונדון סקול אוף אקונומיקס. הם לקחו שני בניינים ירוקים (על פי התקן הישן) שנבנו בנס ציונה ונתניה, וניתחו את העלויות שלהם סעיף אחר סעיף. אחר כך השוו את העלויות הללו למיפרט של בניין רגיל שאינו עומד בתקן הירוק. התוצאות בהחלט מפתיעות על רקע ההערכות שרווחו עד כה בענף: על פי ממצאי המחקר, עלות בנייה של דירה בבניין ירוק גבוהה ב-2.1%-4.1% בלבד לעומת דירה מקבילה בבניין רגיל. תוספת זניחה יחסית, שהופכת את הדירה הירוקה לשווה כמעט לכל נפש, מה עוד שהחיסכון המתמשך בהוצאות על חשמל ומים אמור להחזיר את ההשקעה במהלך הזמן.

אם לרדת לפרטים, העלות הירוקה העודפת של דירה בפרוייקט של שיכון ובינוי בנתניה עמדה על 12,084 שקל בלבד, שהושקעו בעיקר בפיקוד מרכזי לתאורה ולמיזוג, קירות חיצוניים עבים ומאווררי תיקרה. בבניין של חברת חנן מור בנס ציונה העלות הירוקה העודפת של כל דירה עמדה על 26,384 שקל, שהושקעו בעיקר בקירות חיצוניים עבים וזיגוג כפול. כך או כך, מדובר בפערים זניחים יחסית לעומת ההוצאה הכוללת על רכישת דירה. מתברר שככל שחלום הדירה הולך ומתרחק מישראלים רבים, חלום הדירה הירוקה הולך ומתקרב.

[email protected]

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן