|
בשמונה השנים האחרונות זיווה מתגוררת בדיור מוגן בירושלים. היא מרוצה שם, בגלל המקום ובעיקר בזכות הליווי המסור והצמוד – שישה ימים בשבוע – שמעניקה לה ג'ני, המטפלת הפיליפינית. הרוך שבו זיווה מדברת על ג'ני חושף מערכת יחסים של כבוד והערכה הדדית.
לא מזמן זכו דיירי הבית המוגן לביקור לא שיגרתי: אנשי פיקוד העורף הגיעו כדי לחלק מסיכות אב"כ. כל הקשישים הסתדרו בתור וקיבלו מסיכה, גם זיווה, ורק לג'ני לא נשאר. אנשי פיקוד העורף הבהירו שעובדים זרים אינם זכאים לקבל מסיכות. עוד לפני הדיון העקרוני, הטיעונים המלומדים בעד ונגד, נסו לדמיין את הסיטואציה, את ההשפלה. כשזיוה תיארה את ההתרחשות בשיחה שערכנו איתה בגל"צ, היה ניתן לחוש את העלבון של ג'ני מדבר מגרונה.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
כמה צביעות גלומה בהחלטה הזו של ממשלת ישראל: לא רק שמדובר בעובדים שנמצאים כאן באופן חוקי לחלוטין, באישור ובהזמנת המדינה, הם גם מבצעים משימות שרובם המכריע של הישראלים לא מוכן לבצע, מחזיקים את המשק על הכתפיים: הם מאכילים את קשישינו ומגלגלים אותם לשאוף אוויר צח בגינה, בונים את בתינו, חורשים את שדותינו וקוטפים את פירותינו. לאות תודה, אנחנו מראים להם אצבע משולשת. בהישמע אזעקת אמת, תסתדרו לבד.
לא לכולם. ערכות מגן | צילום: רויטרס
כמו תמיד, מדובר בכסף. במשרד להגנת העורף אומרים שחלוקת המסיכות עולה למשק מיליארדים, ושמדובר בנטל כבד על התקציב. הבעיה מובנת, הפתרון לא מתקבל על הדעת. העובדים הזרים שנמצאים ברשיון בישראל מונים כ-75 אלף איש. על כל 100 אזרחים ישראלים יש עובד זר אחד – ועליו החליטו לבצע את החיסכון הגדול. עוד טוענים בממשלה שמבחינה לוגיסטית קשה לחלק מסיכות לעובדים שהיום הם כאן ובעוד שנתיים אולי לא. נו, באמת. הקושי הזה קיים גם באוכלוסיית הקבע: ילדים גדלים, אנשים מגדלים זקנים, מתים, נולדים, עוזבים את הארץ או חוזרים אליה. חלוקת מסיכות למדינה שלמה היא מבצע לוגיסטי אדיר, והעובדים הזרים הם רק עוד סעיף ברשימת המשימות, בוודאי לא כזה שמשנה את כללי המשחק.
לבסוף, הגורמים הרשמיים שולחים את העובדים הזרים לרכוש לעצמם מסיכה בעלות של כמה מאות שקלים. מן המפורסמות ששכרה של מטפלת פיליפינית מציב אותה עמוק בתוך העשירון העליון ומאפשר לה להוציא מאות שקלים בלי למצמץ.
מעבר לסוגיות המוסריות והאתיות, ולפרצופה של המדינה באופן כללי, יש כאן גם שאלה מעשית: הרי ברור שרובם המכריע של העובדים הזרים כלל לא יצטיידו במסיכות – בגלל מחסור במודעות או במזומנים. ביום פקודה, אם חלילה יגיע, יהיה לנו כאן עסק עם רבבות אנשים שיימצאו בינינו ללא אמצעי מיגון. בפיקוד העורף, אגב, אומרים ש"בשעת חירום תתבצע הערכת מצב ויוחלט אם לחלק מסיכות גם לעובדים הזרים". אין ספק: הרגע שבו האזעקה נשמעת והשיהאב 3 עושה את דרכו לעבר האוייב הציוני, הוא הרגע המתאים להערכות מצב ולקבלת החלטות מושכלות. אין ספק שאז גם יהיה די זמן לחלק את המסיכות בצורה מסודרת, והכי חשוב: בלי פאניקה.
[email protected]
טורים קודמים של הכותב:
מה הקשר בין הומוסקסואלים לבין תאונות דרכים?
העם דורש צדק חברתי – ומקבל אצבע משולשת
אופניים ביום כיפור? חבית מיותרת של חומר נפץ
|
