|
הרי השוק היווני הוא קטן וכמעט שולי עבור חברות הרכב העולמיות, העצומות בממדיהן; ובכל זאת, ראשי החברות האלו העבירו את השבועות האחרונים בחרדה רבה לגבי הנעשה במדינה הזעירה והתוצאות האפשריות של הבחירות בה. מדוע? בשתי מילים: אפקט הגלישה. הבה ניזכר מה קרה בעשורים האחרונים, כאשר כלכלתן של מדינות בחלקים שונים של העולם נקלעו לקשיים. מקומות כמו תאילנד, מקסיקו, ברזיל בשנות ה-90 או יפן בנקודות שונות לאורך העשור האחרון. כל פעם שמדינה כזו נפלה לקרשים, מכירות הרכב בה ובשווקים הסמוכים לה פשוט נעצרו. השכרה הופכת קשה עד בלתי אפשרית. אין שום דבר שחברת רכב יכולה לעשות – ריביות נמוכות, הנחות, מבצעים – שממש ישנה את זה. יצרני הרכב פשוט צריכים לחכות שבעיות כלכליות חמורות יותר תיפתרנה בטרם יוכלו להמשיך להזרים את תוצרתם לאורך הצינור. למען הסר ספק: השוק היווני הוא ממש אינו אחד של להיות-או-לחדול, הגם שיש לו מקום בהיסטוריה של תעשיית הרכב. אך השוק חש בבירור את הנטל של אי- הוודאות הכלכלית. המכירות לחודש מאי צנחו במעט למעלה- 47%, והשוק כולו נחתך ב- 40% בשנה האחרונה. והינה מה שמוסיף עוד רובד של סיבוך עניינים למצב ביוון: השתתפותה בגוש היורו פירושה כי כל מדינה המכירה במטבע הזה תושפע מהמתרחש. זה שונה ממה שהתרחש באמריקה הצפונית והדרומית, או באסיה: באלו, הכלכלות נפרדות. באירופה הן משותפות.
בינתיים גם מרקיונה לא חוסך במילים: "אם יוון בורחת, אני חושב שכל ההימורים בטלים ומבוטלים", התבטא לאחרונה, "נצטרך לחכות ולראות כמה ממה שנשאר שם מצליח לעמוד על תילו. אפקט ההדבקה הוא בלתי נמנע". היום, מן הסתם, מחייכים בהנהלת החברות האלו עם היוודע תוצאות הבחירות – אבל האיום עדיין לא הוסר, מהן או מאירופה. |
