| אם יצליח שר האוצר משה כחלון לעשות לבנקאות את מה שעשה בשוק התקשורת הסלולרית? כשנכנס לתפקידו כשר התקשורת לפני שש שנים, מצא כחלון שוק קפוא. שלוש החברות הסלולריות שמרו על נתחי השוק שלהן ונמנעו מתחרות מחירים, שהיתה עשויה לגרום להפחתת ההכנסות של כל הצדדים בענף. הן הגבילו את התניידות הלקוחות באמצעות חוזים ארוכי טווח וקנסות יציאה, ושמרו על רמת מחירים גבוהה ותחרותיות נמוכה.
מצב ענף הבנקאות כיום דומה במידה רבה לענף התקשורת של 2009. השוק נשלט על ידי שני גופים גדולים – לאומי ופועלים, וגם לקוחות הבנקים נמנעים ממעבר, אם כי הבנקים אינם מחייבים התקשרות לטווח ארוך. העמלות הבנקאיות אינן גבוהות בדרך כלל, אבל חלק מהלקוחות משלמים ריבית גבוהה יחסית ללקוחות אחרים. הסובלים מכשלי התחרות הם לרוב משקי בית הנשענים על אשראי גבוה ולעתים חריג, ועסקים קטנים ובינוניים המשלמים ריבית גבוהה מהממוצע.
למרות הדמיון, קיימים הבדלים עצומים בין שני הענפים: לעומת שלוש חברות סלולר שפעלו ערב כניסת המתחרים החדשים לענף, קיימים בישראל לא פחות מ־15 בנקים, ועשרות חברות פיננסיות המתחרות בהם במגזרים שונים של שירותים, כגון אשראי, השקעות, מטבע ועוד. בתחומים מסוימים מתמודדים הבנקים עם תחרות אפקטיבית מאוד, לדוגמה באשראי לגופים גדולים, משכנתאות, ניהול השקעות ושירותי חלפנות.
בעוד שחברות התקשורת מספקות שירות פשוט יחסית (קול, תקשורת נתונים והודעות טקסט), השירותים הבנקאיים מורכבים ומגוונים הרבה יותר – דבר המקשה על הלקוחות להשוות בין הבנקים. מכשול נוסף הוא האפליה הלגיטימית בין לקוחות הבנקים (על בסיס כושר פירעון ערבויות וכדומה), לעומת השירות האחיד שבו מחויבות חברות התקשורת.
תחרות בריאה
חסמי המעבר המלאכותיים שיצרו חברות התקשורת (כמו קנסות יציאה) הוסרו בקלות יחסית באמצעות חקיקה ותקנות. חסמי המעבר בין הבנקים מורכבים ובירוקרטיים יותר. לקוח העובר מבנק לבנק צריך להתרגל למספרי חשבון חדשים, קודים חדשים, בעיות של מיקום סניפים ועוד. גם המדינה מציבה חומות משלה: רשויות המס אינן מאפשרות העברה שקופה של קיזוזים במקרה של החלפת מספר בחשבון ניירות ערך.
ד"ר אסף אילת, הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים, הצביע לאחרונה על תשתיות המערכות הפיננסיות כמגבלה משמעותית על ניידות הלקוחות, הייחודית לענף. הגופים הפיננסיים משתמשים בתשתיות נפרדות ושונות זו מזו, ללא פרוטוקולים לקישור ישיר ומהיר. כאשר העברת כסף מגוף אחד לגוף אחר אורכת מספר "ימי ערך", ולעתים שבועות, מעדיפים הלקוחות לרכז את פעילותם הפיננסית בגוף אחד, גם אם אינו ספק השירותים הטוב ביותר.
הבדל חשוב נוסף הוא גישת הממשלה לבנקים: כאשרמשרד התקשורת ומשרד האוצר דרבנו תחרות חריפה בענף התקשורת, הם לא הוטרדו מהאפשרות שאחת החברות הגדולות תקרוס. הבנקים, לעומת זאת, נהנים מפיקוח הדוק הדואג למנוע תחרות העלולה לסכן את יציבותם.
כחלון. ינסה לשחזר את ההצלחה מהסלולר על אף הקשיים הצפויים | צילום: ליאת מנדל
הסיכוי למלחמת מחירים טורפנית, כמו זו המתנהלת בענף הסלולר, הוא אפסי. כאשר הבחין המפקח על הבנקים שמלחמת המשכנתאות עלולה לסכן את יציבותם של הבנקים, הוא מיהר להורות על מגבלות אשראי חדשות שמיתנו את התחרות. כחלון עצמו נוהג לומר שאם היה בענף התקשורת פיקוח על יציבות החברות, לא היתה מתפתחת בו תחרות.
צאתכם לשלום
הבדל אחר הוא פוטנציאל התחרות: כדי לפתח תחרות בענף, לא די ליצור הזדמנויות ותנאים רגולטוריים המעודדים תחרות; יש צורך ביזמים חדשים שייכנסו לשוק עם חידושים טכנולוגיים ועסקיים. באמצעות החדשנות הם יכולים להציע ללקוחות אלטרנטיבה מפתה, ולכבוש נתחי שוק. סלקום שברה את המונופול של פלאפון באמצעות טכנולוגיה דיגיטלית מתקדמת ומחיר נמוך; פרטנר הביאה את האפשרות לנדוד עם המכשיר לחו"ל ומותג בינלאומי; גולן טלקום הציגה אסטרטגיית מחיר ושיטת ניהול חסכונית במיוחד.
בענף הבנקאות לא ניסה עד כה איש להציג טכנולוגיה או אסטרטגיה עסקית העשויה לאיים על הבנקים הגדולים. ניסיונות להקים בנק אינטרנטי לא הבשילו עד כה, בעוד הבנקים המסורתיים כבר מציעים שירותים מלאים כמעט וזולים באמצעות הרשת הניידת והנייחת.
נתוני הפתיחה האלה מוכרים היטב למשה כחלון, והוא יודע ש"מהפכת המחירים בסלולר" לא תגיע גם למערכת הבנקאית. אבל זה לא מונע ממנו לנסות ולקדם מספר מהלכים שישפרו את מצבו של הלקוח מול הבנקים. קידום החקיקה שתאפשר "תעודת זהות פיננסית" יאפשר ללקוחות לעבור בין בנקים מבלי לפגוע בדירוג האשראי האישי שלהם. זהו מהלך הדומה, מבחינת השפעתו, ליוזמה של כחלון בהיותו שר תקשורת לבטל את קנסות היציאה בענף.
מאמץ נוסף לקידום הגיוון בשוק עושה כחלון באמצעות הפרדה בין הבנקים לבין חברות כרטיסי האשראי. בישראל פועלות שלוש חברות: ישראכרט (של פועלים), לאומי קארד (של לאומי) וכאל (של דיסקונט). אבל ההנחה שהפרדת החברות מהבנקים תספק תחרות אפקטיבית לבנקים הגדולים בתחום האשראי הצרכני, עשויה להתבדות.
חברות האשראי הן מוסדות פיננסיים נחותים לעומת הבנקים, והן נשענות על הבנקים כמעט לחלוטין בתחום ההפצה ובחלק מתחומי התפעול. ההון העצמי שלהן קטן, אין להן סניפים ואין להן יתרון של ממש בשירות ללקוח. יתרה מכך: קיימת אפשרות ממשית ששירותי חברות האשראי יתייקרו כתוצאה מההפרדה מהמערכת הבנקאית – כפי שהחוסכים שילמו ביוקר על הפרדת קופות הגמל מהבנקים.
הוועדה שהקים כחלון בשיתוף עם בנק ישראל לבחינת ההפרדה, תצטרך גם להביא בחשבון את מצבו של בנק דיסקונט, המפגר בפער ניכר אחר מובילי השוק. הפרדתו מחברת כאל לא תסייע לשיפור יכולתו להתחרות בלאומי ובפועלים.
בשורה התחתונה, המערכת הפיננסית אינה סובלת ממחסור בגופים קטנים ובינוניים ובמוצרים מוכרים, ויש צורך בסוג חדש של מתחרים שיכולים להתמודד עם עוצמת הבנקים הגדולים. כמו כן, סביר להניח שהציבור לא ייצא נשכר מהפרדת חברות האשראי, אבל הפיצול לפחות יוכיח לציבור שכחלון שוב הצליח לעקוץ את "מלכי השוק". וזה לא מעט.
|
