| בימים בהם האיחוד האירופאי נמצא בעין הסערה על רקע פרישתה האפשרית (ויש האומרים הצפויה) של יוון מן האיחוד, מסתבר כי דווקא בתחום האנרגיה הברית בין רוב מדינות היבשת חזקה מתמיד. וכך, בשעה שרבים נערכים ליום שלאחר פרישתה של יוון מן האיחוד וההשפעה הצפויה של המהלך, בשבוע החולף יצאה לדרך ברית חדשה ומסקרנת במיוחד: זהו "איחוד האנרגיה האירופאי" אשר הושק השבוע בבירת לטביה ריגה, ומאגד למעלה מ-20 מדינות – מאירלנד במערב ועד קפריסין במזרח, ובין מלטה הדרומית ועד לפינלנד בצפון, אשר ישתפו פעולה בתחום האנרגיה. כן, אפילו יוון נמצאת ברשימה.
האיחוד המסקרן אינו מקביל בחשיבותו, באופן טבעי, לברית הכלכלית של מדינות גוש היורו או לזו המדינית של האיחוד האירופאי, אך על רקע החשיבות הגוברת של תחום האנרגיה ברחבי העולם בעת הנוכחית, לא כדאי להקל בכך ראש. מומחים גם מעריכים כי שיתוף פעולה בין מדינות היבשת (אם אכן יהיה מוצלח ומועיל) יוכל לשמש כבסיס איתן להמשך שיתוף פעולה כלכלי ומדיני בדרכים "עוקפות" לבריתות המקובלות, ולאגד את מדינות מערב אירופה כמקשה אחת למול שותפויות הנפט (אופ"ק), רוסיה וארה"ב אשר מנהלות את שוק האנרגיה העולמי כיום.
על פי הודעתה של הנציבות האירופאית לקראת השקת הברית המדוברת, ראשי המדינות הסכימו על 3 "יעדי על" אשר לאורם יפעל הארגון הצעיר: הרחבה משמעותית של מגוון מקורות האנרגיה הזמינים כעת למדינות החברות, צמצום התלות של מדינות מערב אירופה באנרגיה מיובאת, והפיכת האיחוד למוביל עולמי בתחום האנרגיה המתחדשת. אך למרות היעדים המבטיחים והאופטימיות הרבה האוויר, האיחוד המדובר מעלה גם לא מעט שאלות. ושאלות אלו, מזהירים המומחים, עשויות להביא גם לקריסתה של הברית הנוכחית, ממש כמו זו הצפוי של "אחותה הגדולה" מתחום הכלכלה.
המטרה: הקמת "שוק אנרגיה" סגור – וחסכוני | צילום: thinkstockphotos
שאלת השאלות, כך נראה, נוגעת לאופן בו ישתלבו האינטרסים (המנוגדים) של המדינות החברות באיחוד. כך, למשל, מעניין יהיה לראות כיצד תפעל גרמניה, המתנגדת נחרצות לתחום האנרגיה הגרעינית, לכמויות החשמל האדירות (והלא מזהמות בעליל) אשר מספקת צרפת באמצעות הכורים הגרעיניים בשטחה? וכיצד תפעל אנגליה ביחס להתנגדות האירית להקמת תחנות רוח בשטחה? והאם מדינות האיחוד יחליטו להסתמך על הגז הטבעי מרוסיה (אשר נחשב זול ונקי באופן יחסי) או ששיקולים מדיניים יכריעו את הכף פעם נוספת?
בנוסף, חשוב לזכור כי (כמעט) כל מדינה משופעת במשאב מסוים – ואותו היא תנסה לקדם ככל יכולתה. כך למשל גרמניה, אשר מטיפה לשימוש באנרגיה ירוקה, נאלמת דום כשמדובר בשימוש בפחם, אשר מצוי בשפע בשטחה. אנגליה, מנגד, דוחפת לשימוש נרחב בגז טבעי (אשר מרבצים גדולים שלו קיימים מסביב לאי הבריטי), ומדינות הצפון דורשות להמשיך ולהסתמך גם על הנפט הזול בימים אלו, אשר מצוי בשפע בשטחן.
ואם כל זה לא מספיק, מעניין יהיה לבחון כיצד השפעות חיצוניות יכנסו גם הן למערך השיקולים של האיחוד החדש. לדוגמא, מעניין יהיה לבחון איזה יחס ירשמם מצדן של מדינות האיחוד הבכירות (דוגמת גרמניה, אנגליה וצרפת) ליוון, אם זו אכן תחליט לפרוש מגוש היורו ותזעזע את השווקים. בהצטרפותה לברית הנוכחית יוון למעשה מאותתת למדינות היבשת כי אין בכוונתה להתנתק משכנותיה באופן מוחלט, והמומחים מעריכים כי שיתוף פעולה הדוק בתחום האנרגיה עשוי, כאמור, להוות בסיס איתן לאמון ושת"פ גם בתחומים נוספים.
אין ספק כי יש הרבה היגיון בבסיס שיתוף פעולה שכזה. אם אכן יצליחו המדינות להקים שוק אנרגיה סגור ומאוחד הן יוכלו למנוע בזבוז אדיר של חשמל, פחם וגז, לחסוך עלויות אדירות בשינוע המשאבים, ולהצליח להוריד את מחירי המשאבים המיובאים למדינות האיחוד. וכמובן ששיתוף פעולה ממשי יוכל להוות צעד חשוב בדרך לקידום המאבק בהתחממות הגלובאלית ובצמצום התלות המוחלטת במשאבים המתכלים של כדור הארץ. אם המהלך יהווה בסיס לשיתוף פעולה אזורי ביבשת אשר עומדת על סף פירוק – הרי שיהיה מדובר גם בבונוס לא רע בכלל.
|
|
