Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מלאכת מרכבה: הצבא מתכונן לקרב המסורתי על התקציב

בתום חופשת הפסח מתפנים פקידי אגף התקציבים להכין את תקציב השנה הבאה. לשם שינוי יהיה זה תקציב חד־שנתי, לאחר שרעיון התקציב הדו־שנתי, שאותו הגה השר יובל שטייניץ, נחל כישלון ...
הדר חורש, סופהשבוע
בתום חופשת הפסח מתפנים פקידי אגף התקציבים להכין את תקציב השנה הבאה. לשם שינוי יהיה זה תקציב חד־שנתי, לאחר שרעיון התקציב הדו־שנתי, שאותו הגה השר יובל שטייניץ, נחל כישלון צורב. מבחינת שר האוצר יאיר לפיד, אמור התקציב הבא להקל על הציבור, ובעיקר על מעמד הביניים הקרוב ללבו.

לאחר הגזירות וההבטחות של התקציב הקודם, לפיד לא יכול להרשות לעצמו גזירות נוספות. הוא כבר מיהר להבטיח שלא יהיו מסים חדשים (תוך שהוא מסייג עצמו ואומר שלשר האוצר אסור להתחייב על כך), ובינתיים אין סיבה. נגידת בנק ישראל מתריעה אומנם על פער רחב למדי בין התחייבויות הממשלה להוצאות בשנים הקרובות לבין תחזית ההכנסות, אבל בינתיים, נכון לרבעון האחרון, קצב גביית המסים עולה על ההערכות המוקדמות, ויש סיכוי לאיזון או להרחבה קטנה יחסית של הגירעון, גם ללא הכבדת נטל המיסוי.

מאידך ללפיד גם לא יהיה מרחב תמרון לצד השני: שינוי של ממש במדיניות הכלכלית ייתכן רק אם יעמדו לרשות הממשלה מקורות חדשים. במילים פשוטות: קיצוץ בתקציב הביטחון. לצה”ל אין שום תוכניות כאלה. קריסתה של סוריה והיעלמותו של הצבא הסורי – האויב העיקרי על גבולות המדינה, לא שינו מבחינת צה”ל את התמונה התקציבית.

בשנתיים האחרונות ערך הצבא שינויים נרחבים, השבית מערכות נשק ויחידות שאיבדו את חשיבותן מול השינויים במערך האיומים, אבל מדובר בעיקר בהסטת תקציבים ואף בהגדלתם, ולא בקיצוץ. במילים אחרות: פחות טנקים, תותחים ונגמ”שים לטובת יותר לוויינים, נשק מדויק לפגיעה מרחוק, גייסות גדולים של מודיעין וסייבר, מטוסים ללא טייס ויחידות מיוחדות.

כל זה לא אומר שצה”ל עומד לוותר על הצטיידות בטנקים ונגמ”שים חדשים. פרויקט “מרכבה סימן 4” עמד בעבר במרכז הדיונים על הקיצוצים בצבא. לכל ברור שבשדה הקרב העתידי לא יסתערו אוגדות של מאות ואלפי טנקים. מנגד ממשיך הצבא לשלב טנקים במשימות הביטחון השוטף ובתוכניות הקרב שלו.

פרויקט “מרכבה 4” יקר מאוד ופרטיו אינם גלויים לציבור, אולי לא רק מסיבות ביטחוניות. מערכת הביטחון מסתירה אפילו את תחשיבי העלות של הטנק. על פי הערכות, מדובר בתקציב שנתי לא מבוטל של 1.2 מיליארד שקל, ומחירו של כל טנק נאמד ב־18 מיליון שקל. אפשר וצריך לקבל את עמדת אנשי המקצוע שהטנק הגדול והיקר עדיין הכרחי עבור צה”ל. אבל ההגנה ההיקפית שמעניק צה”ל לפרטים הכספיים של הפרויקט מונעים דיון בצורך ובאפשרות להפחית בעלויות הייצור שלו.

צה”ל הוא ככל הנראה הצבא היחיד בעולם המערבי העוסק בייצור טנקים. העובדה שמפעל מרכבה הוא חלק מהצבא ואינו פועל כחברה ממשלתית או מופרטת, כמו חברות אחרות, היא תוצאה של היסטוריה ופוליטיקה ארגונית לקויה. הקשר האינטימי של הצבא עם המפעל נוח אולי למפקדים, אבל לדעת גורמים בתעשייה הביטחונית הוא מהווה מקור לבזבוז ולהעסקה מיותרת של מאות עובדים.

אין סיבה שמפעל מרכבה לא יועבר לידי בעלים פרטיים או לחברה חיצונית לצבא, באופן שיגביר את הלחץ להתייעלות. חיסכון של 10% בלבד בעלויות הייצור של הטנק יכול להניב למדינה יותר מ־100 מיליון שקל.

על פי הערכות, מחירו של כל טנק “מרכבה סימן 4” נאמד ב־18 מיליון שקל | צילום: רויטרס

קיצוץ במספר הטנקים המיוצרים אינו נשקל בשלב זה, ולא רק בגלל התחייבויות ארוכות טווח שנתנה הממשלה לצבא ולתעשיות הביטחוניות. פרויקט המרכבה מעסיק כ־200 מפעלים וספקים פרטיים, חלק גדול מהם בצפון, ואלפי משפחות תלויות בו לפרנסתן. ממשלות ישראל נתונות ללחץ מתמיד להמשיך בביצוע הפרויקט, ושר הביטחון חזר והבטיח לראשי היישובים בצפון שאין לו כוונה לצמצמו.

במסגרת כללי הטקס של התקציב יתייצבו בקרוב אנשי התקציבים של משרד הביטחון, בראשות ראם עמינח, מול אגף התקציבים של האוצר, ויציגו להם את תוכניות ההתעצמות בכוח ובתקציב. פקידי האוצר ימלמלו את המנטרות הרגילות על הפנסיות הצבאיות, המשכורות וכוח האדם העודף, עמינח ינפיק שיחות רקע ומצגות על האיומים החמורים, התקציבים הזעומים, ההבטחות להגדלת תקציבים וההתייעלות בצבא. אבל את תקציב הביטחון לא קובעת התקשורת וגם לא שר האוצר, שאינו מחזיק אפילו בסמכות מייעצת.

לאחר אישור תקציב הביטחון המשודרג ותשלום חובות לא יישאר ללפיד מרחב לשיקול דעת של ממש. במקרה הטוב יספיקו שאריות התקציב החופשי למימון הירידה בהכנסות כתוצאה מהקלות המע”מ על הדיור והוזלת קרקעות. אם מחירי הנדל”ן באמת יתחילו לרדת בשנה הבאה, לפיד וראש הממשלה בנימין נתניהו לא יצטרכו להתנצל על העדר הבשורה בתקציב.

הקסם מתפוגג

בשקט וללא כותרות רועשות שיגרה חברת ההייטק מארוול הודעות פיטורים ל־200 מעובדיה. עסקי החברה לא נקלעו למשבר חמור המחייב פיטורי אין־ברירה: מארוול מייצרת מיקרו־מעבדים למערכות תקשורת ואחסון. יש לה מרכז פיתוח גדול בצפון הארץ, שהוקם לאחר שמארוול רכשה את חברת ההייטק הישראלית גליליאו.

כמו חברות רבות מסוגה, מארוול, חברת הייטק גלובלית שבסיסה בעמק הסיליקון, הגיעה לישראל במאמץ לאתר את אנשי הפיתוח המצטיינים שיסייעו לה להמציא את העתיד הטכנולוגי של העולם.

במשך שני עשורים מסבירים לנו שענקי הטכנולוגיה הבינלאומיים אינם מצליחים למצוא במקום אחר מהנדסים, ממציאים ויזמים כמו גאוני ההייטק הישראלים, ולכן התעשייה שלנו ממשיכה לדהור קדימה גם כשהעולם כולו נקלע למשבר כלכלי. נבואות הזעם שהושמעו מדי פעם על סופו של היתרון האיכותי של הישראלים בענף מתבדות שוב ושוב. אבל פיטורי העובדים במארוול צריכים להחזיר אותנו לקרקע המציאות: מארוול אינה חברה כושלת ואינה מצמצמת את עסקיה.

“מארוול לא בצרות. היא פשוט החליטה להעביר חלק מהפיתוח שלה לסין”, אמר לי השבוע מנכ”ל החברה לשעבר, אליעז לביא, “ישראלים אוהבים לחשוב שבסין רק עוסקים בייצור המוצרים, ושאין תחליף לשכל הישראלי בתחום הפיתוח והחדשנות. זה לא נכון: גם בסין ובמדינות אחרות יש אנשי פיתוח מצוינים, יש מהנדסים טובים ואוניברסיטאות גדולות ויוקרתיות בכל העולם”.

אז איפה היתרון היחסי המפורסם שעליו בנויה כל תעשיית ההייטק שלנו?

לביא: “לעולם לא נוכל להתחרות בכמות המהנדסים שיש בסין ובהרבה מקומות אחרים. נוכל להמשיך להיות מדינת הייטק רק אם ננצל את התחרות להמשיך ולהתחדד, ולהיות יותר חדשניים ויותר יזמיים מהמתחרים. אבל אנחנו לא עומדים במצב של חוסר תחרות והעדר תחליפים. מעבר לכך אנחנו צריכים להתמודד עם בעיית השקל החזק, שגורם לירידה בהכנסות היצואנים ולעלייה בכדאיות להעביר פעילות מישראל למדינות אחרות. אבל זו אינה בעיה רק של ההייטק”.

המהלך של מארוול צריך להדאיג במיוחד נוכח התחרות הקשה הצפויה לישראל על ההסכם להקמת המפעל החדש של חברת אינטל. המפעל אמור לספק ישירות ובעקיפין תעסוקה לעשרות אלפי עובדים, מרביתם ברמת שכר ופריון הגבוהים בהרבה מהממוצע במשק.

השיקול היחיד של אינטל בהקמת מפעל בישראל הוא כלכלי, ואם עובד ההייטק הישראלי הולך ומאבד את יתרונו האיכותי והכלכלי מול המתחרים במזרח או אפילו במערב, אינטל עלולה – בפעם השנייה ברציפות – לבחור להקים את מפעלה החדש במדינה אחרת.

החשבונית מבקרת באירופה

העלמת מסים נחשבת לספורט לאומי ישראלי, אבל אנחנו כמובן לא המצאנו כלום. גם מדינות אירופה הנאבקות בהידרדרות הכלכלית פונות למאבק בהון השחור בניסיון נואש לבלום את הירידה בהכנסות המדינה. בשבוע שעבר דיווח ה”ניו יורק טיימס” על שיטה מקורית למלחמה בהון השחור, שכבר מעוררת עניין עצום בשתיים מהמדינות העניות ביבשת, סלובקיה ופורטוגל. בניסיון לשכנע את האזרחים לדרוש חשבוניות מס מנותני שירותים, נערכות במדינות אלה הגרלות בין אזרחים האוספים חשבוניות ושולחים אותן לרשויות המס. בסלובקיה אפשר לזכות במכונית או בפרס של 10,000 יורו. בפורטוגל מסתפקים בפרס כספי.

אילו היו מנהלי המסים של אירופה מתייעצים עם עמיתיהם הישראלים, ייתכן שלא היו טורחים לעסוק במבצעי ההגרלות שכבר מעוררים לא מעט ביקורת ביבשת. בישראל ניסו את הרעיון כבר לפני 35 שנה. מבצע ההגרלות הגדול של אגף המכס והבלו בראשות מרדכי ברקת נועד להטמיע בציבור את רעיון המע”מ – מס חדש באותם ימים. האזרחים נקראו לשלוח לאגף חשבוניות מס, ולזוכה בהגרלה הובטח פרס ענק בסך חצי מיליון לירות.

המבצע לווה במסע פרסום רעשני ועורר תשומת לב רבה. הנהלת המכס הוצפה במאות אלפי חשבוניות, חלקן, התברר מאוחר יותר, מזויפות. מכיוון שבימים כתיקונם עוסק המכס בגביית מסים ולא בהגרלות, לא עמד לרשות ברקת כוח אדם מתאים לטיפול בחשבוניות ובדיקתן. עם זאת, בענף המכס אומרים שהמטרה העיקרית של המבצע הושגה, ורבים התרגלו לבקש ולתת חשבונית.

למרות הטענות על הצלחה לא חזרה רשות המסים על הניסיון להיאבק בשוק השחור באמצעות הגרלת חשבוניות. הרעיון עלה פעמים אחדות בדיונים פנימיים, ופעם אחת אף הוחלט להתקשר עם חברה חיצונית לצורך חידוש הגרלת חשבונית הפרס, אבל בסופו של דבר החליטו אנשי המסים להרחיב את הגבייה בדרכים אחרות.