חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

מלחמות הטקסטיל: האם “יוצר בסין” יוחלף בקרוב ב-“יוצר באיטליה”?

תעשיית הטקסטיל הסינית היא מובילה עולמית, כשהיא אחראית על למעלה מ-60% מהיצור הכימי והסינתטי של בד בעולם. ייצור הכותנה הסיני נמוך יותר, אך עודנו גדול – למעלה מ-20% מסך התפוקה העולמית, כשמעליה הייתה מדורגת ב-2016 רק הודו. יחד עם זאת, המגמה נוטה כיום כלפי מטה, כשסין נתונה כיום במלכוד, בין עליית העלויות המקומיות ובין יתרונות מתמשכים בטכניקה ובהפצה שמתעוררים במקומות אחרים.

החלטתו מהעת האחרונה של יצרן ביגוד אירופי למקד את כל האספקה שלו באיטליה, במקום בסין, מסמלת אמנם את השינוי הזה, בן התקופה, אך אלו הן ההשלכות של המגמה הרחבה יותר שמאחורי המהלך הזה שהן חמורות עבור סין. למרות שזהו רק סיפור אחד, והוא לא יכול להיות יותר מ"קש ברוח", במיוחד בהתחשב בגודלה של התעשייה העולמית, הוא מהווה בדיוק סוג של פרט מידע מהותי, שמשקף את האיתות ההולך וגדל על שינויים בכלכלה הסינית. ואלה הן חדשות רעות.

שום דבר חדש

אין זו בהכרח מגמה חדשה. אפילו בענף הטקסטיל, כבר מזמן ברור שסין היא לא היעד המוביל של משקיעים חדשים בענף. לפני כשנה, לשם הדוגמא, הופיעו סיפורים על השקעה סינית בעיבוד כותנה בדרום קרוליינה בארצות הברית. אולם, הסיפור הספציפי הזה הראה גם עד כמה היו נמוכות עלויות האנרגיה בארצות הברית, כך שמשתלם לאתר בשטחה ציוד לעיבוד. היו עוד משתנה אחד או שניים שהיה להם משקל בקבלת ההחלטה, כמו למשל גובה המכסים המושטים על כותנה גולמית שמיובאת לתוך סין, היעדר המיסוי של על בדים מעובדים וכו', אבל יחד עם זאת, הסיפור הדגיש אינטגרציה נוספת (ומוברכת) של ההשקעות הסיניות בתוך שרשראות האספקה העולמיות, אותת על איזון מחדש, שלו ייחלו כולם, והציע עלייה בשיעור התעסוקה בדיוק באותם אזורים של ארצות הברית שנחשבו לפגיעים נוכח הקריאות הפרוטקציוניסטיות של טראמפ.

נובמבר הגיע, וטראמפ ניצח בבחירות בדרום קרולינה בכל מקרה. אבל הפרטים של הסיפור הזה עסקו בעצם בעלויות אנרגיה ובמוצרי גלם. עלות העבודה גבוהה יותר בדרום קרולינה בהשוואה לסין, אבל היא כבר לא הייתה מספיק גבוהה כדי להרתיע כליל מפני ההשקעה. חשוב לא פחות, ההשקעה הזו הייתה חלק מדפוס של מיקור חוץ מתעשיית הטקסטיל הסינית, אפילו שהתזוזה הגדולה ביותר הייתה דווקא לכיוון דרום מזרח אסיה, ובמידה לא מבוטלת במטרה למצוא כוח עובד זול יותר.

האם בקרוב הכתובית הזו תהפוך לנדירה? | צילום: Fotolia

האיכות כן משנה

הסיפור הקרוב יותר, מאיטליה, שונה מהדוגמא האמריקאית משום שהוא משקף החלטות מיקור של חברות ביגוד אירופיות. במילים אחרות, לא רק עלויותיהם של כלל המשתנים הן שמניעות לבדן את ההחלטות של היצרנים הסינים בנוגע להשקעות, אלא שהעניין הוא לראות את היצרנים הללו חוסכים בעלויות כשהם מתחרים על הזמנות ייצור ספציפיות.

שוב – יש בכך יותר מאשר עלויות "פשוטות". יצרני הבד האיטלקים קרובים יותר לשוק, כך שלא רק השינוע זול יותר, אלא שגם לוחות הזמנים בין מועד ההזמנה למועד המכירה הולכים ומתקצרים, ובקצב הגבוה של עולם האופנה העילית דבר כזה הוא משמעותי וחשוב. הלחץ של העלויות פועל רק לכיוון אחד. נפח העלויות הכולל של הייצור (PPI) נמדד בחודש ינואר בכ-6.9% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד – שיא של חמש השנים האחרונות. עלויות העבודה עלו בשיעור כמעט מעורר בכי של 12% בקירוב.

המאמר שפרסמה סוכנות רויטרס בנושא ההשקעה האיטלקית נשא בחובו פירוט נוסף, שמצביע על כך שגם לאיכות יש תפקיד. כשהבדלי העלויות הם משמעותיים, האיכות עשויה להיות פחות חשובה, אבל אם משווים את כלל העלויות, האיכות עשויה להיות גורם מכריע בשיקולי מיקור. אם למוצר של היצרנים הסינים עדיין יש מוניטין של איכות נמוכה באופן יחסי, אז ככל שתמונת עלויות העבודה שם תחמיר, סביר להניח שלא יהיה להם עוד דבר להציע בשוק.

לטפס במעלה השרשרת?

הסיפור הזה מוגבל לענף הטקסטיל, כך שאנחנו צריכים להיות זהירים בהציענו כל משמעות רחבה יותר. יחד עם זאת, הוא כן מהווה דוגמא אחת בלבד למקרה שבו, לפי הראיות, השאיפות של סין לא פוגשות את המציאות. ברמת המאקרו, סין שאפה במשך שנים להתקדם מעלה במעלה שרשרת השווי של עולם העסקים, ולשים את היד על נתח גדול יותר ויותר של מרכיבים מיומנים בשרשרת האספקה העולמית. על מנת לעמוד בשאיפה הזו, סין הייתה מרוצה מכך שתעשיית הטקסטיל בעלת הערך הכלכלי הנמוך תעבור לאזור דרום מזרח אסיה, בחיפוש אחר עובדים זולים יותר. אלא שכעת, כשהעלויות של סין עצמה הולכות ומטפסות, היא מוצאת את עצמה מתחרה במרכזי ייצור וותיקים ובעלי איכות גבוהה, כמו איטליה, ומפסידה להם.

לאור כל אלו, בעוד שאלה הן חדשות טובות עבור איטליה ורעות עבור תעשיית הטקסטיל הסינית, יתכן שהיא מרמזת אפילו על בעיות גדולות יותר שממתינות לסינים בהמשך. ייצור הטקסטיל, שהוא אחת מהתעשיות שעברו את התיעוש המוקדם ביותר בעיירות התעשייה של לנקשייר, אנגליה, משמש מעיין רועה צאן תעשייתי. אם סין לא יכולה לטפס במעלה שרשרת השווי של הענף הזה, עם הנוכחות העצומה שלה בתוכו ועם שוק הביגוד המקומי הענק שלה – שגדל אפילו, יותר ויותר, בתחום האופנה העילית – אז זה צריך לעורר דאגות רחבות בהרבה: בנוגע ליכולת שלה לטפס במעלה שרשרת השווי התעשייתית בכלל.

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן