Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

פתיחתו של סכר אחד מסכנת את היציבות האזורית בצפון אפריקה

בקרוב תחנוך אתיופיה את סכר הרנסנס הגדול על הנילוס הכחול. אינטרסים מנוגדים של שכנותיה מעלים את החשש מהתלקחות צבאית
אלון לוין ויובל בוסתן, סיקור ממוקד

העונה הגשומה באתיופיה שחלה בחודשים יוני־ספטמבר מכונה קירמט (kiremt). היא אינה מומלצת למטיילים, אבל היא אחראית על רוב המשקעים שמזינים את הנילוס הכחול ומהווים את המקור לרוב צריכת המים במצרים.

הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן

אך השנה הזרימה למצרים עשויה להיות דלה משמעותית. לא בגלל שהקירמט יאכזב, אלא מכיוון שאתיופיה מעוניינת לחנוך סכר ענק על הנילוס הכחול – “סכר הרנסנס”, שימלא מאגר מים ענקי, וחודש יולי הגשום נבחר כמועד הנכון.

בנייתו של סכר הרנסנס האתיופי, או ה־GERD, החלה ב־2011. בבנייתו הושקעו 5 מיליארד דולר שגויסו ברובם באמצעות אגרות חוב מיוחדות שנרכשו על ידי האזרחים באתיופיה כדי להיות משוחררים מלחץ בינלאומי. כיום “73% ממנו מוכנים”, ובתפוקה מלאה יספק בעוד כמה שנים 16.15 טרה וואט חשמל בשנה, למדינה שמייצרת כיום מכל תחנות הכוח שלה 12.5 טרה וואט בשנה בלבד.

בכך יסייע הסכר לחבר לחשמל רבים מתוך 65% מאזרחי אתיופיה שאין להם גישה או שיש להם גישה מוגבלת ביותר לחשמל. צעד כזה ירחיב את הפיתוח במדינה אל הפריפריה.

אתיופיה עשויה אף לייצא חשמל לשכנותיה, סודן וג’יבוטי, אם תיבנה תשתית מתאימה. כדי לייצר חשמל מוקם גם מאגר מים ענקי – 1,874 קמ”ר שטחו, השביעי בגודלו בעולם. הוא יאצור 74 מיליארד מ”ק מים, פי 16 מכנרת מלאה למשל. לצד החשמל ומאגר מים לעת בצורת, יספק המאגר פרנסה ללא מעט דייגים עם תוצרת של 7,000 טון דגים בשנה לפי ההערכה. בנוסף, מתוכננים פרויקטים תיירותיים סביב המאגר. אין ספק שמדובר בפרויקט התשתית הגדול באתיופיה המודרנית, והוא מהווה גאווה לאומית ממדרגה ראשונה.

השינוי של חרטום

באתיופיה אומנם מתכננים חגיגות בקיץ הקרוב, אך אצל השכנה מצרים מודאגים מאוד. מצרים נהנית כיום מאספקה של כ־57 מיליארד מ”ק (מטר מעוקב) מים בשנה מהנילוס. 3 מיליון מ”ק נוספים מגיעים מגשם, קידוחים תת קרקעיים ומהתפלה. מכאן החשיבות העצומה של הנילוס לקיומה של מצרים. מילוי המאגר באתיופיה יגרע מהמשק המצרי, לפי הערכות, 7־10 מיליון מ”ק מים מדי שנה. לאחר המילוי יפסידו המצרים גם כ־1.5 מיליון מ”ק מים בשנה כתוצאה מאידוי מי המאגר.

חרטום, סודן. ההנהגה החדשה דוגלת בפתרון מוסכם. צילום: shutterstock
“כל האופציות על השולחן”

הנפגע העיקרי מהמחסור במים הוא ענף החקלאות המצרית. כיום 8 מיליון מ”ק מופנה לצריכה ביתית ו־6 מיליון לתעשייה. 45 מיליון מ”ק מים נקיים, לצד קרוב ל־13 מיליון מ”ק ממקורות נוספים, כגון מים מוחזרים, מזינים את החקלאות המצרית (אחד מהמוצרים החקלאיים המרכזיים במצרים היא הכותנה, שזקוקה לכמות אדירה של מים). כיום עובדים בחקלאות כ־8 מיליון מצרים, 26% מכוח העבודה, שמספקים 11.7% מהתמ”ג.

בשנים הראשונות לבניית הסכר ניסו המצרים לשלב שתדלנות ואיומים בשיחות עם האתיופים, כשהנשיא המצרי דאז מוחמד מורסי אף הצהיר ש”כל האופציות על השולחן” בהתייחסו לאיום הסכר על הביטחון הלאומי, כפי שהוא נתפס במצרים.

בדצמבר 2013, כמה חודשים לאחר הדחתו של מורסי, צורפה לשיחות סודן, מדינה נוספת שנהנית ממי הנילוס ואמורה להיות מושפעת מהקמת הסכר, אם כי לא בצורה משמעותית.

כדי לייצר חשמל מוקם גם מאגר מים ענקי – 1,874 קמ”ר שטחו, השביעי בגודלו בעולם. הוא יאצור 74 מיליארד מ”ק מים, פי 16 מכנרת מלאה למשל

באותם ימים היתה סודן קרובה מאוד לאיראן, אולם הסנקציות האמריקאיות וההיפרדות מדרום סודן וממאגרי הנפט שלה ב־2011, גרמו ללחץ כלכלי חזק על הסודנים.

בספטמבר 2014 האשימה סודן את איראן שהיא מנסה להפיץ את הדת השיעית בתחומה. היה זה, ככל הנראה, התירוץ כדי להתחיל מהלך התקרבות לסעודיה ושאר מדינות המפרץ. פירוש הדבר היה גם שיפור מערכת היחסים עם המצרים, כעת בהנהגתו של עבד אל־פתאח א־סיסי, שנתמך כלכלית על ידי הסעודים.

שיחות על עתיד הנילוס נערכו בחרטום, בירת סודן במרץ 2015 והביאו להסכם שבו התחייבו שלוש המדינות לכבד את האינטרסים של כל אחת ולפעול למציאת פתרון הולם למשבר סביב הסכר.

סודן המשיכה במהלכי התקרבות למדינות המפרץ כשהצטרפה חודש לאחר מכן לקואליציה הבינלאומית נגד החות’ים הפרו־איראנים בתימן.

אולם היחסים הטובים נעלמו כלא היו ב־2017 כתוצאה משני אירועים. הראשון היה החרם שהנהיגו הסעודים והמצרים על קטאר בחודש יוני של אותה שנה, חרם שאליו סירבה סודן להצטרף. השני הוא מהלכים מצריים חד־צדדיים להעמקת השליטה שלהם במשולש חלאייב – אזור סכסוך בין מצרים לסודן בשטח של כ־20 אלף קמ”ר, שגובל בים האדום ועשיר במחצבים.

הנהגה חדשה

בזמן שיחסי מצרים וסודן מתערערים, גם יחסי מצרים ואתיופיה נפגעו. באפריל 2017 דווח כי אריתריאה ומצרים דנות בהסכם להקמת בסיס ימי ענק באי נורה האריתריאי בים האדום, שיאכלס 20־30 אלף מצרים. בבסיס אחר באריתריאה, שנמצא בשליטת איחוד האמירויות, ישנם מאות חיילים מצרים. באתיופיה העריכו כי מטרת החיבור בין מצרים אריתריאה (יריבתה המסורתית של אתיופיה) היא יצירת אופציה צבאית־ימית עבור המצרים, ככל שהתקדמה בניית הסכר.

הסודנים תרו אף הם אחר בן ברית חדש. לאחר שהאיראנים ננטשו והיחסים עם הסעודים עלו על שרטון – נמצאה החברה החדשה. בדצמבר 2017 הגיע נשיא טורקיה רג’פ טאיפ ארדואן לביקור בסודן. הוא חתם על עשרות הסכמים לשיתוף פעולה, הבולט שבהם הוא הסכם שבמסגרתו הטורקים ישקמו את עיר הנמל ההיסטורית סואכין שלחופי הים האדום.

סואכין היא בעלת חשיבות היסטורית לטורקים, כמי שהשתייכה לאימפריה העות’מנית במשך יותר מ־300 שנה, ושימשה תחנת מעבר לעולי הרגל למכה. חודשיים לאחר מכן קטאר, המשמשת לא אחת כ”ארנק טורקי”, התחייבה להשקיע 4 מיליארד דולר בעיר הנמל. הטורקים חכרו את העיר ל־99 שנה כדי לשקם את הריסות העיר ולהפוך אותה ליעד תיירותי.

עבודות בניית הסכר ב־2014. ביולי הוא אמור להיחנך. צילום: Jacey Fortin
עבודות בניית הסכר ב־2014. ביולי הוא אמור להיחנך. צילום: Jacey Fortin

אולם החשש שהעלו מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות הוא שהטורקים ינצלו את החכירה כדי להקים בסיס ימי. בינתיים הביעו הסודנים עמדה קרובה יותר לעמדה האתיופית בסוגיית הסכר והותירו את המצרים לבדם בזירה.

קפצה על ההזדמנות

אם לא די בכך, בספטמבר 2018 חידשו אתיופיה ואריתריאה את יחסיהן והפסיקו מהלכים עוינים אחת נגד השנייה. בכך נראה היה שהאופציה האריתראית להשפיע על בניית הסכר חומקת מידי המצרים.

זמן קצר לאחר מכן, בסוף 2018, החלו מהומות בסודן עקב המצב הכלכלי הקשה. מצרים קפצה על ההזדמנות והביעה תמיכה ביציבות הסודנית ובשלטונו של הנשיא דאז עומאר אל באשיר. גם הטורקים החרדים להשקעה שלהם הביעו תמיכה ברודן הסודני.

אולם באפריל 2019 הודח אל באשיר ובמקומו תפסה את הגה השלטון מועצה מהפכנית המורכבת מחמישה אנשי צבא וחמישה אזרחים, שבראשם עומד גנרל עבד אל־פתאח אל־בורחאן. סודן עלתה על דרך חדשה כדי להביא לסיום הסנקציות האמריקאיות. בין היתר, ביצעה מהלכי נורמליזציה עם ישראל, כולל פגישה בין בורחאן לראש הממשלה נתניהו, מהלך שגרר ביקורת רבה דווקא מצד ראש הממשלה ה”אזרחי” עבדאללה חמדוק.

בין חמדוק לבורחאן ישנה אי הסכמה גם לגבי היחס לשיחות הסכר. חמדוק מייצג רצון להתקרב לאתיופיה ואילו בורחאן מייצג עמדה קרובה יותר לעמדה המצרית. האתיופים מעוניינים למלא את המאגר תוך חמש עד שש שנים ואילו המצרים רוצים שזה יתרחש לאורך 20 שנה ובכך אובדן המים עבורם יהיה שולי ויאפשר להם זמן להתארגן. הסודנים מעוניינים כעת להגיע להסדר בהסכמה כשהם משמשים כמתווכים בין הצדדים.

עם הגב אל הקיר

הסכם השלום בין אתיופיה לאריתריאה, שיצר תקוות רבות לפיוס וליצירת יחסים חמים בין המדינות, לא השיג את מטרתו. אריתריאה, דיקטטורה נוקשה, חוששת מיישום הסכם שמטבע הדברים יביא לפתיחות אזרחית רבה יותר ולדרישה להקלות בתחום הגיוס לצבא ובסוגיות אחרות.

לכן, האריתראים מעכבים תוכניות שיתוף פעולה רבות. בד בבד, נודע במרץ 2020 שהתוכנית להקמת בסיס ימי למצרים באי נורה חזרה לסדר היום, ואם להאמין לדיווחים, מצרים ואריתריאה על סף חתימה.

ב־4 במרץ ביצעה מצרים פעולה מדינית נוספת – היא הביאה להחלטה של הליגה הערבית לעמוד מאחוריה בסוגיית הסכר ולדרוש מאתיופיה להתפשר, ובכל מקרה לא לבצע מהלך חד צדדי, כגון תחילת מילוי הסכר ביולי הקרוב. אולם סודן סירבה להצטרף להחלטה בצעד שנתפס כפרו־אתיופי. הסודנים הסבירו מאוחר יותר את רצונם להגיע לפעולות מוסכמות. כמה ימים לאחר מכן אירע ניסיון התנקשות בראש הממשלה הסודני, הנחשב בעיני המצרים לחבר אישי קרוב של ראש ממשלת אתיופיה איביי אחמד. המצרים גינו.

רגע האמת, אם כן, מתקרב. האתיופים הצהירו שהם אינם מחויבים לדבר ויכולים להתחיל למלא את המאגר לפי התוכנית. המצרים, מן הצד השני, נטולים אופציה צבאית של ממש, בייחוד כשצבא מצרים עסוק היום גם בנעשה בסיני, בגבול הלובי ובים התיכון.

עם זאת, מהלך אתיופי חד־צדדי לא יעבור ללא תגובה מצרית בזירה המדינית, וייתכן שמצרים תפעל גם בזירות מודיעיניות וצדדיות כדי להפריע לבניית הסכר.

הפתרון יגיע מישראל?

מעניין לציין שלמצרים היו תשע שנים להתכונן ליום הזה, כולל לפעול להקמת מתקני התפלה ולאימוץ טכנולוגיות מים. שכנתה ישראל היא מעצמה עולמית בתחום, וגם הסעודים היו עוזרים למצרים בפרויקט שיש בו רווחים כלכליים. זה עוד לא מאוחר. ישראל יכולה להיכנס לתוך הסכסוך הזה שמעסיק את היבשת האפריקאית ולהציג פתרון שממנו כולם יהנו.

אין ספק שהאתיופים עברו מזמן את נקודת האל חזור. הם לא יוותרו על הפרויקט ולא על השלמתו המהירה. מצרים תוכל לעבור את עונת הגשמים הקרובה חרף מילוי המאגר בזמן שהיא מאמצת שיטות לחיסכון במים, כולל הסבת חלק מענפי החקלאות שלה לענפים חסכוניים יותר בשימוש במים.

אולם, אם מצרים תתבונן מהצד כיצד החקלאות שלה מתייבשת, במקביל למשברים כלכליים נוספים שצפויים להשפיע עליה (הקורונה, צניחת מחירי הנפט, קריסת התיירות והירידה בשימוש בתעלת סואץ כתוצאה מהמיתון העולמי) היא תילחץ אל הקיר והסבירות למהלכים צבאיים, אולי כבר בקיץ הבא, תגבר.

צילום התמונה הראשית: shutterstock

הכתבה מופיעה בגיליון מאי 2020 של פורבס ישראל. לרכישת הגיליון לחצו כאן

שער גיליון מאי 2020 של פורבס ישראל
שער גיליון מאי 2020 של פורבס ישראל