|
כמה פעמים קרה לכם שקמתם מהכיסא עם ידיעה ברורה מה אתם הולכים לעשות, אך ברגע שעברתם את סף דלת החדר הכל פתאום נשכח? מקרה? לא בטוח. מחקר חדש מגלה כי מעבר דרך דלת מעורר השפעה בלתי מורגשת על הזיכרון שלנו. למעשה, אפילו אם תדמינו זאת, תורגש השפעה.
המחקר הנוכחי מתבסס על מחקר קודם שהראה כי מעבר דרך דלת מציב מחיצה בתוך זיכרוננו. המוח שלנו מקליט זיכרונות במקטעים ולא באופן רציף – מעבר דרך דלת גורם לרצף אחד להיפסק ולאחר להתחיל – כמו פעולת קאט של במאי קולנוע. במהלך ההפסקה הקטנה הזאת שמכונה "Event Horizon", הקו המקשר בין זיכרונות יכול ללכת לאיבוד.
על מנת לבחון זאת, הכניסו החוקרים שתי קבוצות אנשים לחדר גדול. אחת חוותה אותו כמרחב רציף והשנייה הילכה בו דרך רהיטים מפרידים שהוצבו בו כמדמים מפתני דלתות. לאחר מכן הראו לנסיינים צילום של אובייקט עם צורה יוצאת דופן וביקשו מהם לעצום את עיניהם ולדמיין את עצמם עוברים בחדר בו הילכו זה עתה.
קאט לרצף הזיכרון | צילום: thinkstock
הנסיינים התבקשו לציין מתוך 10 תמונות מה היתה הצורה אותה ראו וכצפוי, הקבוצה שהלכה בחדר עם המכשולים, הציגה תוצאות גרועות בהרבה מהקבוצה שהילכה (ולאחר מכן דמיינה הליכה) בחדר הפתוח. "זה שהליכה דרך מפתן דלת מעורר שכחה זה דבר מפתיע מכיוון שמדובר במאפיין כל כך עדין בהשוואה לכל שאר הסביבה העשירה שמסביב", אומרים החוקרים. "זה שרק דמיון מספיק על מנת לעורר את התגובה, מפתיע עוד יותר, במיוחד כשמשווים את התוצאה להליכה ממשית דרך מפתן".
אבל זה לא הכל. המחקר רק הופך למוזר יותר ויותר. נניח שמישהו מספר לכם סיפור על אדם וכלבו ומפרט את מעלליהם השונים ואז אומר את המשפט "כעבר כמה שעות…" – מה תהיה לדעתכם ההשפעה של זה על איכות הזיכרון שלכם את הסיפור עד כה? נכון, בדיוק כמו המעבר דרך הדלת, זה יגרום לכם לזכור פחות טוב. מסתבר שמשפטים שמכניסים גבולות זמן לתוך נרטיבים, יוצרים את אותו האפקט. זה כאילו המשפט מורה לעורך הווידאו של הזיכרון שלנו, לעשות הפסקה בין מקטעי זיכרון, ואנחנו מוצאים את עצמנו נאלצים לשמוע או לקרוא שנית את כל מה שסופר עד כה.
כל זה מראה לנו שהמוח שלנו פועל בסוג של דינאמיקה מכאנית שאנחנו לא מודעים אליה רוב הזמן. אז בפעם הבאה שאתם שוכחים משהו שרק הרגע זכרתם, אל תיבהלו – פשוט תזכירו לעצמכם שהמוח שלכם קיבל הוראות מהסביבה.
|
