ממש לא קרנבל: אחרי שנים של אופוריה, בברזיל מתקשים להתמודד עם החזרה הכואבת למציאות

כתוצאה מכך, חל גידול אדיר בצריכה המקומית, אותו הוביל מעמד הביניים בברזיל אשר צמח מ-38% בשנת 2003 כאשר לולה נבחר לראשונה, ללמעלה מ-55% מהאוכלוסיה כיום. אבל הנתון שנחשב בעיני רבים למרשים ביותר היה הירידה המדהימה באינפלציה שליוותה את התהליך. משיא של 12.5% ב-2002, ירדה האינפלציה על לרמה של 3.9% בשנת 2006, ונעה בין 4% ל-6% בשנים 2007 -2013.

הייתה זו "תקופת הזהב" של המדינה, שהובילה גם לנסיקה במעמדה העולמי. במהלך אותה תקופה זכתה ברזיל באירוח משחקי המונדיאל ב-2014 והאולמפיאדה של 2016, ושמה לעצמה יעד – לתרגם את עוצמתה הכלכלית לכוח פוליטי. השאיפה המדינית המשמעותית ביותר של ברזיל הייתה ברורה: קבלת מעמד של חברות קבועה במועצת הביטחון של האו"ם.

האזרחים מתעוררים: הפגנות בעיר סאו פאולו, השנה | מתוך ויקיפדיה

במקביל, הציבור החל לתת אמון בממשל. בברזיל, מדינה אשר ידעה שלטון צבאי עד אמצע שנות ה-80 ושבה שולטת תרבות פוליטית של שוחד ושחיתות, מדובר בתהליך שהוא לא פחות ממדהים. את הבחירות של 2006 ניצח לולה ברוב מוחץ של 60% מהקולות, ואת מערכת הבחירות בשנת 2010 ניצחה ממשיכת דרכו במפלגת הפועלים, דילמה רוסוף, ברוב של 56%. אצל רבים היה נדמה כי המדינה מצאה סוף סוף את דרך המלך להשגת היעד.

"מעוף התרנגול"

את תקופת הנשיאות של דילמה רוסוף בחמש השנים האחרונות מתארים התושבים כ"מעוף התרנגול" (בפורטוגזית: voo de galinha). הברזילאים אוהבים להשתמש בביטוי בשביל לתאר תהליך מרשים בתחילה, כזה שמפתח ציפיות גדולות להצלחה – רק בשביל להתרסק בחזרה לקרקע המציאות בתוך זמן קצר. קשה להבין מתי בדיוק החלה ההידרדרות, אבל היום אפשר לומר בביטחון שברזיל מנסה להתמודד בשנתיים האחרונות עם אחת מהתקופות הקשות שידעה בעשורים האחרונים.

ברזיל נמצאת כיום בעיצומו של משבר כלכלי אשר הולך ומחריף. התמ"ג נמצא במגמה שלילית, כאשר כל ארבעת הרבעונים האחרונים מצביעים על התכווצות הכלכלה, וברבעון האחרון לבדו כלכלת ברזיל התכווצה ב- 1.6%, הירידה החדה ביותר מאז 2009. בנוסף לכך, בשנתיים האחרונות חזר לחיי התושבים איום האינפלציה, אשר ברבעון הראשון של 2014 הייתה מתחת ל-6% ונמצאת כעת בשיא של השנים האחרונות (במאי השנה עמדה על 8.4%). לכל הנתונים הללו מצטרף גם שיעור האבטלה המאמיר, אשר נמצא בשיא של חמש שנים עם 6.7%.

אבל המשבר הכלכלי שפקד את המדינה, כך נדמה, אינו בעייתי כמו המשבר הפוליטי – או יותר נכון – משבר האמון הקשה בין ההנהגה לציבור. פחות משנה לאחר שנבחרה לכהונה שנייה, נשיאת ברזיל דילמה רוסף נמצאת כיום בעיצומו של המאבק הפוליטי הקשה ביותר מאז החלה את דרכה הפוליטית. מי שעד לפני כמה שנים נחשבה לאחת המנהיגות הפופלאריות בעולם, מתמודדת כיום עם תנועת מחאה רחבה אשר קוראת להדחתה המיידית והעמדתם לדין של בני בריתה הפוליטקאים. כל זאת, בעקבות מה שמסתמנת להיות אחת מפרשיות השחיתות החמורות והגדולות ביותר שברזיל ידעה מאז סיומו של השלטון הצבאי במדינה.

חשודה במעורבות באחת מפרשיות השחיתות החמורות במדינה. רוסף | צילום: מתוך ויקיפדיה

הרגלים ישנים מתים לאט

פרשיית פטרוברס, אשר בה מעורבים עשרות פוליטיקאים במדינה (כמה מהם מהדרגים הגבוהים ביותר בממשל), מסתמנת כנקודת מפנה ביחסים שבין אזרחי המדינה לשלטון. הפרשה עצמה החלה בשנת 2014, אז נחשף לראשונה כי עשרות חברות בנייה ותשתיות מקומיות שילמו שוחד בהיקף שנאמד ב-800 מיליון דולרים (ויש כאלו הטוענים אף יותר) לחברי מפלגת הפועלים ומנהלים בחברת הנפט והגז הלאומית "פטרוברס". בתמורה, החברה סיפקה לחברות אלו חוזים מנופחים בהיקפים של מילארדי דולרים. מי שהייתה יו"ר החברה בתקופה בה נטען כי השוחד הועבר, הייתה דילמה עצמה. לכך יש להוסיף את שלל פרשיות השחיתות אשר הושמעו בהקשר המונדיאל והאולימפיאדה, ופרשיות נוספות של קניית קולות בקונגרס ובקרב פוליטיקאים נוספים ממפלגת השלטון.

יריביה של דילמה משתמשים בפרשיות האחרונות כדי להבליט את הכישלון המתמשך של הממשל בטיפול בבעיות מבניות אשר מצריכים טיפול מיידי, דוגמת משבר המים אשר פוקד את המדינה, את הירידה בהוצאות הציבוריות על חינוך ובריאות, או את הפשיעה הגואה במדינה, שנחשבת כבר שנים לבעיה בקנה מידה לאומי

התושבים מתעוררים

למרות השבר הגדול והקשיים הרבים, רבים מאמינים כי ברזיל תצא דווקא מחוזקת מהמשבר הנוכחי. נדמה כי דווקא כעת, המיתוס לפיו תושבי המדינה יחייכו בכל מצב – הולך ומשתנה. עבור רבים מהאזרחים שהתרגלו במשך שנים לחיות בצל השחיתות, התקופה הנוכחית מהווה הזדמנות להצהיר כי מה שהיה זה לא מה שיהיה. הצמיחה של מעמד הביניים, חדירת האינטרנט, התפשטות הרשתות החברתיות במדינה ועוד גורמים נוספים גרמו לעלייה אדירה במודעות הפוליטית בקרב רבים, שבעבר פשוט קיבלו את מצב הדברים כמובן מאליו.

כיום הציבור מעורב פוליטית, ולא חושש לדרוש את זכויותיו. בני הנוער לא חוששים לצאת להפגין, כשגם הבמה המכובדת של טורניר גביע העולם בכדורגל שנערך במדינה לא הפריעה לתושבים להשמיע את קולם. היום רוב הציבור תומך בהפגנות, ודורש שינוי בנורמות הפוליטיות, בעידוד השקיפות, ובשמירה על מנהל ציבורי תקין. אמנם אלו הם תהליכים איטיים אשר ייקחו זמן, אך העובדה כי חלק ניכר בציבור בברזיל דורש זאת ולא חושש להשמיע את קולו מהווה סימן חיובי לעתיד טוב יותר עבור תושבי המדינה, שהתרגלו בעבר לחייך גם ללא סיבה.

– הכותב הוא ראש צוות בחברת הייעוץ ויקיסטראט (Wikistrat) ועיתונאי לשעבר בברזיל