מעניין לי את הרובוט: ההמצאה היפנית שצריך בשבילה תחתונים

הישבן המכאני אולי נשמע כמו שפל חדש בעולם הרובוטיקה היפני, אך ייתכן שהוא באמת מציין זינוק חדש בעתידו של פיתוח ההומנואידים.

הממציא נובוהירו טאקאהאשי תכנת את יצירתו, המכונה "שירי" ('ישבן' ביפנית), להגיב לרגשות שונים ומגעי אדם שונים. טאקאהאשי מקווה להשתמש בפרוטו-טייפ הטכנולוגי הנ"ל כדי לפתח תגובות שיוכלו להיות מיושמות גם על חלקים אחרים של גוף הרובוט – ובמיוחד הפנים, על מנת לסייע לתקשורת א-מילולית.

הוא החליט לפתח את הטכנולוגיה שלו עם אחוריים משום שתנועות חלק-גוף זה הן גדולות, והופכות הבעת רגש לקלה יותר: "רציתי לנסות להשתמש בישבן כדי לשקף רגשות – פחד, עונג או רוגע", סיפור הממציא בן ה-24, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת טוקיו לתקשורת אלקטרונית.

רובוטים מסוגלים לתקשר עם קולות, אך עד עתה ברובם נעדרו את זן התגובות הפיזי והלא מילולי המתניע חלק גדול מן התקשורת האנושית. טאקאהאשי מקווה שהטכנולוגיה שלו תגבור על כך. כדי לגרום לרבות להציג פחד, טאקאהאשי משתמש במכה, או במקרה הספציפי הזה של הישבן – הצלפה. "פחד הוא רגש מאוד אנושי, מאוד חי, אז הוא מבוטא בכוח, בהצלפה", הוא מסביר ממקום מושבו בתוך אוהל שחור המעוצב למנוע מן האור לפגוע בהמצאתו מצופת-הסיליקון.

רובוט הישבן מגיב להצלפה ברטט. רעד איטי הוא מצבו הדיפולטיבי, סימן לרוגע, בעוד ליטופים עדינים מחוללים התכווצויות שלפי טאקאהאשי מסמנות עונג. "אם נוכל ליישם את הטכנולוגיה הזאת לרובוטים מאונשים קונוונציונליים – הדברים האלה המצויים על קו התפר בין אדם לרובוט – ובכן, הם יהיו מסוגלים להביע רגשות במידה מספקת לתקשר עם בני אדם ברמה נאותה", הוא טוען. ההדגמה – בוידאו שלפניכם.

חובבי המצאות שבורכו בזיכרון מוצלח אולי יזכרו את המצאתו הקודמת של טאקאהאשי – 'טרנסמיטר הנשיקות', מתקן שהיה אמור להעביר תחושות פיזיות הדדיות דרך חיישנים ולמעשה לאפשר התעלסות 'אמיתית' דרך האינטרנט. גל של ציוצים בטוויטר בנידון העלה על נס את הקשר בין שתי ההמצאות, והקביעה "לא קשה לעשות 1 ועוד 1" נשמעה בהקשר זה מספר פעמים.