מפחידים אותנו: איך חברי הכנסת לא מפסיקים להטעות את הציבור?

קשה היה להחמיץ השבוע את מודעות הענק של ארגון BTI הקוראות לראש הממשלה בנימין נתניהו לנצל את חלון ההזדמנויות ולחתום על הסכם שלום. "בלי הסכם לא נוכל להבטיח שישראל תישאר יהודית, דמוקרטית ושוויונית ולא נוכל לטפל ביוקר המחיה. נתניהו, זה בידיים שלך", נכתב. על אחת המודעות חתומים 59 אנשי עסקים, מרביתם מענפי ההייטק, שאינם סמוכים על שולחן הממשלה.

הרשימה חסרה שמות כמו יושבי ראש הבנקים (יאיר סרוסי ודוד ברודט), הנהלת התעשיינים (כמו צבי אורן) ויצואנים שייפגעו מחרם. הם לא רוצים להסתבך בפוליטיקה. אבל ברשימה הפתעות כמו מלכת הכנסים אורלי שני (אשתו של אורי שני) ושלמה נחמה, לשעבר יו"ר בנק הפועלים. נראה שנחמה נענה לבקשת מקורבו, מלך ההייטק יוסי ורדי. נחמה, המחובר לנתניהו, יכול היה ללחוש על אוזנו את כל משנתו גם ללא העיתון ושלטי החוצות.

סביר להניח שראש הממשלה הסתייג מהמודעה וראה בה ניסיון להפעלת לחץ. כששאלתי מדוע חתם, הסביר נחמה כי "זה לא עניין של ימין או שמאל. מדובר בנושא שבנפשנו ולא יכולתי להישאר אדיש". גם שר האוצר יאיר לפיד לא התאפק ושיגר אזהרת רווח. זה החל לפני כחודש בפורום קתדרה, כשחשף שבאוצר הוכן לבקשתו דוח המצביע על נזקי החרם. לפיד הבהיר שאינו חושף את הפרטים מחשש לזריעת פאניקה. שבוע מאוחר יותר הודלפו חלק מפרטיו לגלי צה"ל. בשבוע שעבר, בכנס המכון למחקרי ביטחון, חשף לפיד עצמו את נתוניו. שר האוצר הדגיש כי "אם המו"מ עם הפלסטינים יתפוצץ וניכנס לחרם אירופי, הכלכלה תיסוג, כל אזרח ייפגע בכיסו, יוקר המחיה יעלה, ושווקים בינלאומיים ייסגרו".

באוצר התיימרו לקבוע שללא הסדר "הייצוא ייפגע ב-20 מיליארד שקל, התוצר ב-11 מיליארד שקל, ו-9,800 עובדים יפוטרו מיידית. אלה היקפים שיקפיצו את המחירים ויעלו דרמטית את יוקר המחיה". אף שמדובר בטיוטת דוח, לפיד התייחס למספרים כאל עובדה מוגמרת. לא ברור מהן ההנחות שלפיהן הוכן הדוח, מי הכלכלן שהכין אותו ומניין המספרים. המקום ההגיוני להכנת דוחות אובייקטיביים הוא מחלקת המחקר של בנק ישראל ולא האוצר.
אבל בבנק ישראל מעדיפים לשמור לעצמם את הנתונים לגבי השלכות החרם, כמו גם את התשובה לשאלה אם הוכנו תסריטים לאפשרות כזאת. עם זאת, בפיקוח על הבנקים לא מזלזלים ועוקבים מקרוב. למפקח, דודו זקן, תהיה סיבה לדאגה אם ענקי בנקאות כמו HSBC, סיטי בנק או ברקליס יסגרו או יצמצמו קווי אשראי.

לפיד – טקטיקה של הפחדה? | צילום: מרק ישראל סלם

מתקפת האזהרות מתעלמת מכך שלא הופעלו סנקציות משמעותיות נגד גופים עסקיים. אז נכון שאחד הבנקים הזניחים בדנמרק יחרים את בנק הפועלים (המחזיק סניפים באריאל, קצרין ומעלה אדומים). וישנה גם קרן הפנסיה ההולנדית ,PGGM שמימשה את איומה מלפני חצי שנה (שאותו השמיעה בפגישת אנליסטים באיגוד הבנקים) ומכרה חלק ממניות הבנקים. וכמעט שכחנו את קרן הפנסיה הנורבגית שמכרה לפני כשנה וחצי מניות באלביט הדמיה בגלל מעורבותה בבניית גדר ההפרדה.

כאמור, בפיקוח על הבנקים לא מזלזלים גם בנזקים של מאות מיליוני שקלים ועוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות. אבל האם כלכלת ישראל בסכנה אם המו"מ יתפוצץ? אשרי אדם המפחד תמיד, אלא שהדיבורים על חרם החלו עוד לפני המו"מ וללא קשר אליו. גם אם יתממש תסריט האימים של האוצר, פגיעה של 11 מיליארד שקל תהווה 2.5% בלבד מהתוצר. למעט הרוח הקרירה המנשבת ממדינות סקנדינביה ופעילות נקודתית של ארגונים פרטיים, שום מדינה מערב אירופית לא הודיעה על כוונתה לשקול חרם או סנקציות. זה לא קרה בעבר, ואין סיבה שהפעם זה יקרה. דווקא הפטפטת הבלתי פוסקת מסוכנת ומזיקה הרבה יותר מהחרמות עצמם.

כדי לקחת דברים בפרופורציות נזכיר שהכלכלה הישראלית נושאת על כתפיה גם את המשק הפלסטיני. גז ישראלי מקידוח "לוויתן" יימכר לרשות, לירדן, למצרים ואולי גם לטורקיה. אז מה קורה פה? האם ייתכן שהאירופים קיצוניים יותר בדעותיהם בהשוואה לאבו מאזן?

תוכנית ההפרדה הפיננסית 

אין רגע דל במערכת הבנקאית. עוד לא הספיקו להירגע מהדיבורים על חרם, עמלות ושכר הבכירים, וכבר צצה סוגיה נוספת, כבדת משקל הרבה יותר: האפשרות להפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים. אם הבדיחה לא הייתה על חשבוננו היינו מתפקעים מצחוק, אבל זו בדיחה עצובה.

פוליטיקאים כמו גילה גמליאל וזהבה גלאון סבורים שמכירת חברות האשראי תגדיל את התחרות בין הבנקים, תגדיל את האשראי ובסופו של דבר תוזיל את העלויות. כדי להעצים את משקל הטיעונים הללו הוזמן מחקר של מרכז המחקר של הכנסת, התומך בעמדותיהם. שלשום נדון הנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת. לפופוליזם אם כן אין גבול. יו"ר הוועדה אבישי ברוורמן הפנים שהפעם הוא משחק באש ולכן לא נפל בפח. הפרדה כזאת, אם זה עדיין מעניין מישהו, תפגע בצרכן וברווחיות הבנקים. ייתכן שהיא תעודד את תאבון הבנקאים ללקיחת סיכון כדי לפצות על אובדן ההכנסות.

למי ששכח, מומלץ להיזכר במה שקרה ב"ועדת בכר", שהבטיחה ב-2005 כי הוצאת קופות הגמל וקרנות נאמנות מניהול הבנקים תגדיל את ה"תחרותיות", תוזיל את העלויות לצרכן ותגדיל את מקורות האשראי. בתי ההשקעות וחברות הביטוח שקנו מהבנקים את הנכסים הכפילו את דמי הניהול, הורידו את רמת השירות ופגעו בציבור. הגופים החוץ-בנקאיים פיזרו אשראי נדיב לטייקונים שביצעו הסדרי חוב ותספורות על חשבוננו. הנזק לחוסכים נאמד בחמישה מיליארד שקל.

בסופו של דבר נאלצה אותה כנסת שאישרה את רפורמת בכר להתערב, והורתה לאוצר להפחית במחצית את דמי הניהול שגובים בתי ההשקעות (ל-1.05% לשנה). למרבה ההפתעה, אותה כנסת, בגיבוי אותם כלי תקשורת, לא הפיקה את הלקחים. המודל של
כרטיסי אשראי עצמאיים אינו עובד בעולם, למעט כרטיסי אשראי המופעלים על ידי רשתות ענק (בדומה לכרטיסי המועדון בישראל). אם חברות האשראי יופרדו, הקונים הפרטיים ייאלצו לממן את העסקה באמצעות העלאת עמלות, גביית ריבית גבוהה יותר על האשראי וירידה ברמת השירות. הבעלים החדשים ייאלצו לגייס אשראי יקר מהבנקים עצמם, הם יחשבו פעמיים לפני שהם מתחרים בהם.

זהבה גלאון | צילום: מרק ישראל סלם

לפני 15 שנים נעשה ניסוי פיננסי הראוי להתחרות בחברות האשראי הבנקאיות. הבנק הבינלאומי בניהולו של שלמה פיוטרקובסקי הקים את אלפא קארד ולתפקיד היו"ר מונה דני גילרמן. באירוע לרגל הקמת החברה הופרחו לאוויר יונים צחורות בניסיון להדגים את יציאת הלקוח לחופש. הסוף ידוע: אלפא קארד פורקה ושרידיה נרכשו על ידי בנק לאומי. מי שעדיין משתעשע במחשבה שניתן להפעיל בישראל חברת אשראי עצמאית מהבנקים מוזמן להזמין את גילרמן לכוס קפה.

הנוסחה של "נכסים ובניין"

כשמעת לעת עומדת על הפרק השאלה מהי בעצם קבוצת אי.די.בי, ממהרים להזכיר חברות מוכרות כמו סלקום, שופרסל וכלל ביטוח. כשעוברים להשקעות הכושלות נזכרים בקרדיט סוויס, במעריב ובלאס וגאס. 

אלה גם אלה מתעלמים, שלא במקרה, מאחת ההשקעות המעולות, שביצועיה טובים גם ביחס למתחרותיה בשוק. מדובר ב"נכסים ובניין", חברה "משעממת" במובן הטוב של המילה. איש העסקים אלפרד אקירוב נוהג לכנות בשם זה את החברות הסולידיות המנהלות ברמת סיכון נמוכה השקעות לא נוצצות, בעלות רווחיות גבוהה. על רקע זה לא מפתיע שהמחאה החברתית נגד הטייקונים פסחה על "נכסים ובניין". אנשי המחאה לא הטריחו את עצמם לשום פארק מדע וגם לא הונפו דגלים בשכונת המגורים החדשה שהקבוצה מקימה בדרום חיפה. "נכסים ובניין" מתמקדת בהשקעה בנכסים מניבים בישראל, ייזום בארץ ובחו"ל, פעילות בינלאומית, בנייה למגורים בישראל ופעילות בחקלאות (באמצעות חברת מהדרין). היא מנהלת נכסים בהיקף של 14.4 מיליארד שקל.

את הפורטפוליו, המזכיר בהיקפו בנק קטן, מנהל צוות רזה של 120 עובדים (מתוכם 22 במטה "נכסים ובניין"), בניהולה של סגי איתן ובגיבוי יו"ר הדירקטוריון רפי ביסקר. הדוחות השנתיים יפורסמו בחודש הבא, אבל על פי תשעת החודשים הראשונים של 2013 הסתכם הונה ב-2.1 מיליארד שקל. מזומנים בהיקף 2.7 מיליארד שקל מבטיחים חסינות מבעיות נזילות. חלק מהכסף מועבר לניהול תיקים חיצוני. ההכנסות משכר דירה הסתכמו ב- 764 מיליון שקל. התשואה הממוצעת על הנכסים המניבים (8.5%) גבוהה ב-1.5% מהממוצע בענף. כל אלה מתנקזים לרווח של 78 מיליון שקל מתחילת 2013.

כיצד עד היום השם סגי איתן לא אומר דבר למעט כמה יודעי ח"ן, בעוד אין יום שלא נשמע על קטטה מתוקשרת של ענבל אור, או יזמות נדל"ן כמו קרן בן דוד או חני הורוביץ? כי איתן, המתויגת כ"מרת הנדל"ן", מעדיפה את אנשי המקצוע ולא את התקשורת. זו דרכה בשוק הנדל"ן שבה החלה בקבוצת אזורים תחת אריות נדל"ן כמו חזי שלח, אריה גיסין, אביגדור קלנר ואיתן סורוקה. איתן חיה ונושמת את שוק המגורים הישראלי והבינלאומי, את מתחמי המשרדים והבנייה המסחרית. היא מסוגלת לקלוע לדבר הבא בעולם הנדל"ן. לדעתה עליית מחירי הדיור ב-2014 תיבלם, אך המחירים לא יצנחו. היא הפנימה שלנוכח עליית המחירים המטורפת, המילה הבאה בשוק הנדל"ן היא דירות בנות ארבעה חדרים במחיר שאינו עולה על 1.5 מיליון שקל.

סגי איתן, "מרת נדל"ן" | צילום: יח"צ

כשיצחק תשובה נשאל מה הדבר החשוב ביותר בשוק הנדל"ן, הוא נוהג להשיב "מיקום, מיקום, מיקום". מבחינת איתן התשובה קצת שונה: עיתוי, מיקום וטיב השוכרים – והיא יודעת היטב על מה היא מדברת. הנתונים הפיננסיים מתורגמים למידת האמון בחברה. מניות "נכסים ובניין" נסחרות ב-30% מעל להון העצמי, וב-2013 הניבו תשואה של 34%. איגרות החוב בתקופה ממוצעת לפדיון של 6-8 שנים נסחרות בתשואה נמוכה של 2.8%-4%. כשהנהלת הקונצרן בתקופת נוחי דנקנר ביקשה לשפר את נזילותה, עמדה מכירת "נכסים ובניין" על הפרק. הצעות המחיר הנמוכות יחסית לפוטנציאל הצמיחה שלה הורידו בשלב זה את האפשרות מהפרק.

אין ספק שאם בעלי הבית החדשים (קבוצת אקסטרה־אלשטיין) יחפשו נזילות, "נכסים ובניין"
מסוגלת לספק את הסחורה. שי ליפמן, כלכלן בית ההשקעות אקסלנס, סבור שהמניה מתומחרת בחסר והדביק לה מחיר יעד של 3.05 שקלים. רמון עמית מלידר העניק מחיר יעד של 2.65 שקלים. המניות זוכות לאמון המשקיעים המוסדיים. המוסדי הגדול ביותר בנכסים הוא בית ההשקעות פסגות, המנוהל על ידי חגי בדש, אחד האחראים לגלגול כדור השלג שהביא להדחת דנקנר מאי.די.בי. לפני כשבועיים דווח שפסגות הגדילה את החזקותיה בחברה וכיום הן גבוהות מ-5%. אפילו בדש מבין שעל אף המעידה של "נכסים ובניין" בהשקעה הכושלת בלאס וגאס, לא הכל שחור בקבוצת אי.די.בי.