|
אין צורך להשוות סמארטפון למחשב בן 20 כדי להמחיש את ההתקדמות האדירה בתחום. מספיק לקחת מכשיר נייד עדכני ולבחון אותו אל מול מחשבים בני חמש שנים, כדי להבין ולהתפעל מההתפתחות הטכנולוגית המרשימה שהובילה לייצור אותה מכונת עבודה ניידת, חזקה ומרשימה, שניתן להכניס (די) בקלות לכיס.
הכתבה מופיעה בגיליון דצמבר של מגזין פורבס ישראל
– לרכישת הגיליון חייגו 077-5273355
– לרכישת מנוי למגזין פורבס ישראל
גם תעשיית הרכב עוברת מהפכת מזעור: מנועי 1.2 ליטר מחליפים את מנועי ה־1.6 ליטר של האתמול, וכבר מוצגים בעולם מנועים חזקים בנפח של ליטר בודד (1,000 סמ"ק). לכן, אין זה מפליא שאפילו מכוניות הסלון – גדולות, מפוארות, יקרות וייצוגיות ככל שיהיו – עוברות מהפכה דומה. אמנם ניתן עדיין לרכוש אותן עם מנועים רבי צילינדרים ועתירי נפח, אבל אפשר גם לקבל את רובן המכריע עם מנועים שנפחם עומד על 2 ליטרים צנועים, שמסוגלים לייצר גם 240 כ"ס ואף יותר מכך.
הצורך בצמצום משמעותי בצריכת הדלק ובפליטת המזהמים, והחשש מפני הדרישה לעבור לטכנולוגיה חלופית – חשמלית, היברידית או כל טכנולוגיה אחרת – הביאו למרוץ פיתוח של מנועים קטנים, שיהיו חסכוניים בהתאם לנפחם, אבל יעילים וחזקים הרבה יותר. האם מהפכת המזעור תיטיב עם מכוניות הסלון, כפי שקרה בעולם המחשוב? או שמא מנוע קטן ממדים הוא נטע זר במכונית פאר מפנקת, שמחירה נע סביב ה־400 אלף שקל?
אין ספק שהמאמץ הטכנולוגי והסכומים האדירים שהושקעו בפיתוח מנועי הבנזין הקטנים הפיקו כמה פנינים טכנולוגיות מרשימות ביותר – אחת מהן נפגוש ממש כאן, בעמודים הבאים. המנועים הקטנים של מכוניות הסלון מצליחים במידה מסוימת לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד, הם קטנים ועל כן קלים, חסכוניים יחסית וגם מעניקים למכונית שנושאת אותם תג מחיר סביר מאוד, במונחי חוג הסלון. מאידך, הם יעילים מאוד ומצליחים לספק כוח שהיה מוכר עד לאחרונה במנועים שנפחם גדול ב־50% ויותר.
מי שכל מעייניו נתונים לעוצמה אדירה ימשיך, ככל הנראה, למצוא אותה במנועים גדולים יותר (ולשם כך ישלם תוספת בת שש ספרות בשקלים). ואשר למכוניות שמאחורי המנועים החדשים – החמש שלקחנו לסיבוב (ארבע מהן מצוידות במנועי 2 ליטר צנועי נפח ורבי עוצמה והחמישית – במערכת הנעה היברידית שמייצרת הספק דומה), הן ללא ספק מכוניות סלון אמיתיות, שמעניקות את כל מה שאפשר לצפות לו ממכונית יוקרה ויותר. מי היה מאמין שבחזית מסתתר מנוע בנפח של מכונית משפחתית?
המהנה: אאודי A6
מנוע: טורבו־בנזין, 1,984 סמ"ק, 180 כ"ס
תיבת הילוכים: אוטומטית רציפה
מחיר: 397־430 אלף שקל
טעון שיפור: עיצוב, עודף אבזור
יתרונות: אווירת יוקרה, תא נוסעים
השורה התחתונה: מספקת תחושת ביטחון לצד חוויית נהיגה מהנה
בכל הנוגע לבחירת מכונית סלון, העיצוב והנוכחות הם רכיב משמעותי מאוד. במקרה של אאודי A6, עיצובה החיצוני הופך אותה לדומה ביותר למרבית דגמי אאודי. למעשה, מבט חטוף על המכונית לא חושף מיד האם מדובר ב־A6, ב־A8 הגדולה ממנה או דווקא ב־A4 הקטנה יותר. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, במטרה הברורה של אאודי – הצעירה ממתחרותיה הישירות, מרצדס וב.מ.וו – לייצר מסורת עיצובית שמרנית מופגנת, שתתחרה בהן.
בתוך תא הנוסעים, לעומת זאת, לא תמצאו שום זכר לשמרנות. כאן מופגן העושר ושוררת אווירה של יוקרה. שילוב חומרים יקרים (עץ, ניקל ועור) ואיכות הרכבה גבוהה יוצרים סגנון של סלון ביתי עמוס בכל טוב. אולם עומס האביזרים ומיקום וריבוי הכפתורים, הצגים והמנופים, מכבידים מאוד על תפעול ופענוח הררי המידע בזמן נהיגה. על הנדסת האנוש יש כאן עוד עבודה.
מושבי הנהג והנוסע שלצידו נוחים במיוחד, ולמעט בעיה קלה של תמיכה קדמית ברגליים, מדובר במושב שאפשר לשקוע בו במשך שעות בהנאה רבה. גם ההגה נעים לאחיזה, וביחד עם האווירה מסביב זוהי סביבת נסיעה נהדרת. במושבים האחוריים האידיליה מעט מתפוגגת – המרחב טוב והמושבים עצמם נוחים, אבל תנוחת הישיבה זקופה מדי, ואינה נוחה לאורך זמן. מנגד, היושבים מאחור נהנים מלא פחות מארבעה פתחי מיזוג מתכווננים, ולצידם פאנל הפעלה אלקטרוני לשליטה מלאה על מזג האוויר. תא המטען שמאחורי הקבינה מצוין – רחב, נגיש וגדול מאוד.
יוצאים לדרך. אי אפשר שלא להעריך את הפן הדינמי של המכונית ואת העבודה שעשו המהנדסים על השלדה של ה־A6. המכונית הגדולה מצליחה לאזן באופן מרשים ביותר בין תחושת ביטחון מוצקה, גם במהירויות גבוהות, לבין הנאה קלילה. ההגה שלה מעט מלאכותי מדי בתחושות הנהיגה, אבל המכונית מאוזנת, מהירת תגובה וגורמת לאוחזים בהגה לחייך תוך כדי נהיגה.
המנוע הוא החוליה החלשה ביותר במפגש הזה – עם שתי הסתייגויות משמעותיות: הראשונה, 180 כ"ס הם לא ממש חלשים; ושנייה, על מנת שהמכונית תוכל בכל זאת לספק עוצמה רבה, הוצמדה למנוע הזה תיבת הילוכים רבת יכולת, שבהחלט מפצה על נתון כוחות הסוס. תיבת ההילוכים הרציפה מעניקה תחושה של אינסוף הילוכים – פעולה חלקה ונעימה, לצד קצב נסיעה מהיר ונחוש. למרות נפח המנוע הצנוע, יום נסיעות ונהיגות במגוון של תנאים הסתכם בצריכת דלק מעט כבדה – 7.1 קילומטרים לליטר בנזין. נוחות הנסיעה בסביבה העירונית היתה טובה, אם כי עבודת הריסון היתה נוכחת ומורגשת. מחוץ לעיר רמת הנוחות השתפרה פלאים.
לסיכום: אאודי A6 אולי נראית צנועה מבחוץ, אבל היא עשירה ומפנקת עד מאוד מבפנים (אולי קצת יותר מדי). המופע על הכביש היה מעט חלש, אך למרות זאת המכונית מפגינה יכולת ראויה לציון, שמשלבת ביטחון והנאה רבה.
האיכותית: ב.מ.וו i520
מנוע: טורבו־בנזין, 1,997 סמ"ק, 184 כ"ס
תיבת הילוכים: אוטומטית , 8 הילוכים
מחיר: 385־430 אלף שקל
טעון שיפור: ה־i520 אינה מצליחה לספק את היכולת הדינמית המפורסמת של המותג
יתרונות: מנוע ותיבת הילוכים מצוינים
השורה התחתונה: מבטיחה סביבת נסיעה איכותית ומפנקת
קשה לפספס ב.מ.וו כשעוברים לידה. ה"כליות" או ה"נחיריים" שעל גריל המכונית מסגירים אותה מיד, וכך גם הקווים הכלליים. במקרה של ה־i520 לא מדובר באחת הווריאציות העיצוביות המוצלחות ביותר של המותג, אבל גם כך משדרת המכונית נוכחות עוצמתית.
בתוך תא הנוסעים התחושה משתפרת. העיצוב מינימליסטי יחסית, אבל מפואר ואלגנטי באופן יוצא דופן. יש כאן שילוב מרשים בין איכות לסגנון. האיכות מתבטאת בבחירת החומרים ובסביבה יצוקה ומוקפדת. הסגנון ניכר בתכנון מתוחכם של הנדסת אנוש יעילה, כזו שמאפשרת תפעול של שלל מערכות בקלילות – אפילו תוך כדי נהיגה.
ב.מ.וו ידוע כיצרן של מכונות נהיגה, כשאחת החותמות הברורות שלו בפיתוח המכוניות – לצד היכולת הדינמית המפורסמת – היא תנוחת הנהיגה. הנוהגים בב.מ.וו i520 נהנים ממגוון רחב של אפשרויות כוונון, שמאפשרות להתאים את המושב לנסיעה נינוחה ורגועה מחד, ולנסיעה ספורטיבית־אקטיבית המצריכה כיסא מדויק ותומך מאידך.
יושבי המושבים האחוריים נהנים פחות: כאן המרווח אינו גדול והמושב מעט נוקשה. הנוקשות הזו של המושבים האחוריים פוגמת בעיקר באיכות הנסיעה בנסיעות קצרות. בנסיעות ארוכות יותר יש לכך דווקא יתרון של תמיכה מוצקה יותר בגוף. תא המטען מרשים מאוד. הוא לא רק גדול אלא גם נגיש מאוד – וזאת בזכות פתח יעיל ביותר.
יוצאים לדרך. אמנם ב.מ.וו ידוע כיצרן של מכונות נהיגה, אבל ה־i520 דווקא אינה בולטת בתחום זה. המבנה הבסיסי של השלדה מצוין, ולמכונית יש יכולת להוביל את הכבודה שעליה במהירות וביעילות. ובכל זאת, ההגה מעט קל מדי ואינו מספק מידע רב על מה שקורה למטה. בנוסף, ה־i520 מעט רכה מדי ורוכנת בעיקולים מהירים.
המנוע והגיר שיפרו מאוד את התמונה הדינמית. על אף שמדובר במנוע שאינו מהחזקים בתחום, הוא היה פנינה אמיתית: יעיל, חלק, נעים ונינוח, וגם מספק כוח שמרגיש חזק בהרבה מכפי שרומזים הנתונים היבשים. תיבת ההילוכים שלצד המנוע היא מהטובות שפגשנו לאחרונה. יש בה לא פחות משמונה יחסי העברה והיא מנהלת אותם בצורה מדויקת. צריכת הדלק בסוף המבחן האגרסיבי עמדה על כ־7.5 קילומטרים לכל ליטר בנזין. נוחות הנסיעה שהפגינה המכונית, בעיר ומחוצה לה, היתה מצוינת. הרכות המסוימת שהפריעה בנהיגה אקטיבית סייעה רבות בריכוך הפגמים בכביש. הב.מ.וו הצליחה לרסן היטב את הפגמים ולשמור על איזון.
לסיכום: ב.מ.וו i520 אכזבה בפרק ההתנהגות, אבל המנוע והגיר מעולים. העיצוב החיצוני קלאסי, אם כי לא מיוחד. המכונית בלטה במיוחד לטובה בפנים, בהנדסת אנוש, בתנוחת הישיבה ובאיכות.
הפוליטית: וולוו S80
מנוע: טורבו־בנזין, 1,969 סמ"ק, 245 כ"ס
תיבת הילוכים: אוטומטית , 8 הילוכים
מחיר: 300־370 אלף שקל
טעון שיפור: עיצוב, התמודדות עם מהמורות
יתרונות: אחיזה בכביש, מנוע וגיר יוצאי דופן, מושבים קדמיים
השורה התחתונה: משרה תחושת ביטחון, ותענוג לשבת בה – גם בלי לנסוע בכלל
בצדק רב דבקה במכוניות הסלון של וולוו התדמית של "מכונית השרים". היסטורית, הצליח היצרן השבדי לספק בעקביות במשך שנים רבות מכוניות שרד לאח"מי ישראל, בעיקר הפוליטיים שבהם. מאז התגלגלו דברים: קווי העיצוב הריבועיים־שמרניים של וולוו עברו לקווים עגלגלים, המנועים המיושנים והחלשים פינו את מקומם למנועים חזקים ויעילים, והדבר היחיד שנותר הוא התדמית – המוצדקת – של אחת המכוניות הבטיחותיות בעולם.
למבחן מכוניות הסלון מגיעה ה־S80, אחת המכוניות הוותיקות בהיצע של וולוו בישראל ובעולם. גילה ניכר, הן מבחוץ והן מבפנים. למראית עין היא נראית קטנה מאחיותיה (דבר שמגובה חלקית בנתונים), וגם מבפנים נדמה כי היא מרווחת פחות, אם כי כאן מדובר בעיקר בתחושה – המרווח למושבים הקדמיים מצוין. העיצוב הסקנדינבי המקורי, שילוב של גוונים בהירים עם תבנית פשוטה של כפתורים, חוגות ומנופים, נאה אבל מרגיש מעט מיושן. הסביבה החדשנית בתא הנוסעים מסתכמת בלוח המחוונים שעבר לאחרונה שדרוג מקיף, וניתן כעת לשנות את העיצוב והגוונים שלו בלחיצת כפתור.
המושבים הקדמיים, חוזקה מפורסמת של וולוו, מרשימים מאוד. הם מזכירים כורסת טלוויזיה עשירה, מרופדת, רכה וחובקת, בגרסה ניידת לכביש. יחד עם הגוונים הבהירים ועם ההגה העבה והנעים למגע, מתקבלת סביבת נהיגה נעימה ומפנקת מאוד. המושבים האחוריים גם הם רכים ונעימים, אך המרחב לא יספיק לשלושה מבוגרים. תא המטען גדול מאוד, אם כי חלק גדול מהנפח שלו אינו נגיש במיוחד: התא עמוק ורף ההעמסה מעט גבוה מדי.
יוצאים לדרך. בוולוו עברו כברת דרך ארוכה מאז ימי הקופסאות הרוכנות של ימי עבר, אבל גם כעת לא מדובר במכונת התנהגות מהנה במיוחד. רכינת הגוף של ה־S80 ניכרת וההגה הקליל אינו מעיד על המתרחש למטה. מאידך, המכונית בכל זאת משרה ביטחון: היא מוצקה, אוחזת את הכביש באופן מצוין ואינה מפתיעה את הנהג, גם לא בתנאים קיצוניים.
המנוע והגיר, לעומת זאת, מספקים עד מאוד. המנוע הזה (בנפח של 2 ליטר בלבד) מצליח לספק (תחזיקו חזק) לא פחות מ־245 כ"ס. היופי הוא שלא מדובר רק בנתונים על הנייר: המנוע מספק את הכוח שלו בקלילות, מאיץ את המרכב הגדול והכבד בקצב מרשים – גם בעליות תלולות, ושומר על שלוות נפש, עידון ואופי חלק בכל מצב.
תיבת ההילוכים שלצידו, ולה שמונה מהירויות, משלימה היטב את היכולת הזו. היא מעבירה את ההילוכים באופן חלק ויעיל ושומרת על כושר המנוע. המנוע והגיר במקרה הזה הם ללא ספק בקצה הקדמי של הטכנולוגיה והיכולת בתחום. חבל רק שצריכת הדלק אינה מרשימה יותר – כ־7 ק"מ לליטר, במהלך המבחן.
רמת הנוחות שהוולוו S80 מספקת אינה אחידה: יכולת הריסון של המרכב הכבד אינה מהטובות, ואחרי מפגש עם פגמים רציניים, בורות ופסי האטה אכזריים המרכב מתנודד ואינו מרוסן באופן מיטבי. מאידך, המשקל והכיול הרך מספקים במשך רוב הזמן תחושה נעימה של ריחוף ופינוק.
לסיכום: בכל הקשור לעיצוב ולהתנהגות, וולוו S80 מרגישה מעט מיושנת. כמו כן, המפגש אל מול מהמורות בכביש מורגש בתא הנוסעים, ופוגם בתחושת הנוחות. אל מול החסרונות האלה ניכרים מושבים מעולים, תחושת ביטחון בזמן הנהיגה ובעיקר – מנוע וגיר יוצאי דופן.
הכובשת: יגואר XF
מנוע: טורבו־בנזין, 1,999 סמ"ק, 240 כ"ס
תיבת הילוכים: אוטומטית, 8 הילוכים
מחיר: 400־450 אלף שקל
טעון שיפור: הנדסת אנוש, איכות הרכבה, נוחות נסיעה
יתרונות: מערכת היגוי, מנוע
השורה התחתונה: מספקת חוויית נהיגה משובחת, והעיצוב מבטיח שלא יסירו ממנה את העיניים
מנכ"לים רבים נתקלים בבעיה האסטרטגית הבאה: יש להם ביד מוצר שהוא אייקון מוכר ומפורסם, אבל רמת המכירות רחוקה מאוד מכפי שהיה אפשר לצפות. זו היתה נקודת המוצא של אנשי יגואר לפני שנים אחדות. מכוניות יגואר זכו למוניטין של יוקרה בריטית אצילית בניחוח של ימי עבר. ובכל זאת, כדי להרים את היקפי המכירות והרווחים הוחלט לטרוף לגמרי את הקלפים, והתוצאה ניכרת ביגואר XF, שהוצגה בסוף 2007.
שני הרכיבים המשמעותיים שמייצגים את ההחלטה הזו יותר מכל טמונים בעיצובה של מכונית הסלון ובמנוע שלה. בכל הקשור בעיצוב, מדובר במכונית מסובבת ראשים, יפהפייה אמיתית. האמן המוכשר שעומד מאחורי עיצוב יגואר XF הוא איאן קאלום, מי שעיצב גם כמה וכמה מדגמי מכוניות הספורט של אסטון מרטין (למהפך בתחום המנועים נגיע מיד).
העיצוב החיצוני של המכונית, כאילו הגיעה הישר מעולם הזוהר, עובר פנימה בדמות עיצוב הייטקיסטי במיוחד. הבעיה עם ההייטקיסטיות הזו היא שמדובר בהייטק מודל 2007, ובתחום ההייטק הזמן רץ מהר מאוד. ובכל זאת, סביבת הנהג והנוסעים ב־XF מיוחדת – עם פתחי מיזוג שמסתובבים מאליהם וחוגה אוטומטית ששולטת בתיבת ההילוכים. הנדסת האנוש ואיכות ההרכבה במכונית אינן עומדות בסטנדרטים של מכוניות סלון בנות ימינו.
תחום הנוחות גם הוא אינו מתיישב עם המסורת של יגואר, הנוהגת לשלב בין רמת נוחות שהולמת חתול גדול ומנומנם מגזע מלכותי לבין רמת התנהגות של נמר נחוש בשעת ציד. אמנם הצד של ההתנהגות הנמרית נשמר, אבל בצד הנוחות – כבר לא מדובר ביגואר רכה ומרוסנת אלא במכונית נוקשה־משהו, כזו שאינה דואגת להרחיק את פגמי הכביש מהנוסעים. מצד שני, תנוחת הנהיגה ב־XF מדויקת ומשובחת ופונה בהחלט ללקוחות הסלון חובבי הנהיגה. המושבים האחוריים ביגואר הגדולה יהיו צפופים מדי למי שגובהו 180 ס"מ ומעלה. זאת, בין היתר, בשל העיצוב החיצוני – צדודית של מכונית קופה. תא המטען גדול מאוד ושימושי.
יוצאים לדרך. כשמגיעים לבדוק את רמת ההתנהגות, מגלים עד מהרה שהמכונית שומרת על המסורת היגוארית. השלדה הקלה משולבת במערכת היגוי חדה ומדויקת. המכונית מרוסנת ומאוזנת, ואפשר להגיע איתה מהר מאוד ממקום למקום וגם ליהנות מחיוכים אינסופיים בדרך.
גם המנוע שובר מוסכמות; ביגואר רגילים להציע מנועי שישה צילינדרים (V6), וגם V8 ואפילו V12 – גדולים, נוהמים ובשרניים ביותר. כמו במרבית מכוניות הסלון במבחן הזה, גם כאן ההחלטה היתה לעבור לטכנולוגיה, שומו שמים, של מנועים קטנים ויעילים. המנוע כאן בנוי מארבע בוכנות בנפח כולל של 2 ליטר, וההספק – כמעט כמו בוולוו: 240 כ"ס. גם כאן המנוע הזה חזק מאוד, חלק ונעים, אבל בשרני ונחוש, וכדי להשלים את החבילה – מנגן צלילים נעימים מאוד לאוזן. צריכת הדלק היתה גבוהה: כ־5.9 ק"מ לליטר.
לסיכום: יגואר XF מרהיבת עין, מסובבת ראשים מבחוץ ומתוחכמת מבפנים. עם זאת, מרגישה מעט מיושנת, הנדסת האנוש ואיכות ההרכבה טעונות שיפור, וכך גם רמת הנוחות. מצד שני, התנהגות הכביש והמנוע הם מהטובים שאפשר לבקש.
צילומים: מת'יו דויל ו-iCar.co.il
|
|
