מפת האינטרסים האסטרטגית של "צוק איתן"

המטרה המיידית היא לטפל במנהרות ההתקפיות שחמאס חפר בגבול הרצועה עם ישראל, אך המערכה תימשך עד להשגת מטרותיה, כפי שנוסחו: "השבת השקט לתקופה ממושכת, תוך פגיעה משמעותית בחמאס ובארגוני הטרור". בשלב זה כולל המהלך פעולה ברצועה צרה, ברוחב של קילומטר בקירוב, לאורך קו הגדר המתחמת בין הרצועה לישראל.

בפעולה משתתפים צוותי קרב משולבים של חי"ר, שריון והנדסה, אשר מתמקדים באיתור המנהרות ההתקפיות ובנטרולן. מטרה משנית היא יצירת חיכוך עם פעילי חמאס, כדי להסב לארגון אבדות. נראה כי מרבית המטרות המוגבלות של המהלך הזה כבר הושגו. מספר גדול של מנהרות אותר, והן בשלבי הריסה. החיכוך עם כוחות חמאס בשלב זה הוא מצומצם משום שחמאס פועל כמו כוח גרילה, נמנע מעימות ישיר עם כוחות צה"ל ומעדיף להעסיק את הכוחות התוקפים מרחוק.

טנקים של צה"ל | צילום: רויטרס

בכל זאת נפגעו עשרות מפעיליו ועשרות נתפסו, ואילו לצה"ל יש מספר קטן מאוד של נפגעים. כלקח מעימותים דומים קודמים, ממשלת ישראל הגדירה מתחילת ההתלקחות הנוכחית מטרות מוגבלות למערכה. המטרה הראשונה הייתה להגיע להפסקת אש יציבה שתחזיק מעמד לאורך זמן, ותושג על ידי חיזוק ההרתעה מול החמאס.

ההנחה הייתה שההרתעה תושג באמצעות האפקט המשולב של יירוט הרקטות המשוגרות לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל, יחד עם סיכול מוצלח של פיגועי חמאס, זאת כדי למנוע אבדות ונזקים משמעותיים לצד הישראלי. במקביל, מבוצעות פעולות לגביית מחיר כבד מחמאס ומהארגונים האחרים, באמצעות אבדות והרס התשתית שלהם.

המטרה השנייה הייתה פגיעה קשה ביכולות הצבאיות של חמאס, מתוך הנחה שעתה, אחרי השינוי במדיניות מצרים כלפי חמאס והרס המנהרות בגבול הרצועה עם סיני, יקשה עליהם לשקם את יכולותיהם הצבאיות לאורך זמן. ישראל ניסתה להימנע ממהלכים קרקעיים בשל החשש מהישאבות חזרה לתוך רצועת עזה עם פוטנציאל הסתבכות גבוה, הבנה שהחיכוך הקרוב יביא לנפגעים בקרב כוחות צה"ל והחשש לפגיעה רחבה באוכלוסיית עזה שאינה מעורבת בלחימה.

כדי לייצב את הפסקת האש ישראל הייתה מוכנה גם להסכים להסדרים שיבטיחו חיים נורמליים יותר ברצועת עזה, כמו פתיחה סדירה יותר של המעברים לעזה והקלות נוספות בתחום הדייג והכנסת סחורות. קהיר בלב העימות השגת מטרה מוגבלת זו נתקלה בקשיים בשל אינטרסים של מצרים – גורם התיווך העיקרי – למנוע הישגים מחמאס.

בעוד שחמאס אינו מרוצה מהעובדה שמצרים היא המתווך העיקרי, מהסיבה שאין לו אמון ביושר הלב של הנשיא א־סיסי, הוא מחפש ערבויות חיצוניות ליישום ההבנות ומעדיף את קטאר וטורקיה כמתווכים. לעומתו, ישראל מוכנה אך ורק לתיווך של מצרים, והצליחה לשכנע גם את ארה"ב לאמץ גישה זאת.

לפיכך, חמאס דחה את היוזמה המצרית להפסקת אש משום שראה בה ניסיון להחלישו ולהשפילו. והמשיך בשיגור רקטות לעבר ישראל ובניסיונות לביצוע פיגועים אסטרטגיים, כולל חדירה לישראל דרך מנהרות התקפיות, במקביל להעדפתו לנהל את משא ומתן תחת אש, כדי למקסם את הישגיו מהעימות. חמאס יזם את ההסלמה מתוך תחושה שבמצב המשברי אליו הוא נקלע, של בידוד מדיני ופשיטת רגל פיננסית, אין לו מה להפסיד, ורק באמצעות המחשת יכולת ההיזק שלו הוא יכול לשפר את מצבו ואת מעמדו בתוך המחנה הפלסטיני, מול מצרים, מול ישראל ובעולם הערבי.

מתחילת העימות חמאס ביסס את האסטרטגיה שלו גם על ההבנה כי מיטוט שלטונו ברצועה אינו יעד ישראלי, בשל החשש כי החלופה לחמאס היא כאוס שבו גורמים רדיקליים וג'יהאדיסטיים קיצוניים יפעלו באופן חופשי. הנהגת חמאס מעריכה כי הסיכוי להרחיב את הישגיהם המדיניים והצבאיים יגדל, כל עוד נמשכים השיגורים, בטרם יסכימו להפסקת האש.

בכל מקרה, בראייתם, היתרון היחיד שיש להם על ישראל הוא בסבלנות ויכולת העמידה. בתוך כך, חמאס בחר להתחיל את המשא ומתן על הפסקת אש והסדרה בהצגת דרישות גורפות: שחרור העצורים במבצע "שובו אחים" באיו"ש, הרחבת הפעילות במעברים בין רצועת עזה לישראל, פתיחת מעבר רפיח בין הרצועה למצרים, הרחבת תחום הדייג ל־ 12 מייל ימי מהחוף, הקמת נמל ימי ושדה תעופה ברצועת עזה, העברת כספי המשכורות לעובדי הציבור מטעם חמאס ועוד.

מבצע מבוקר

כאשר התברר לישראל כי לא ניתן להגיע להסכמה על הפסקת אש, כי חמאס הסתגל לאופן שבו צה"ל תוקף את יעדיו, וכי נוצר דימוי של "תיקו בלחימה" ללא יכולת הכרעת חמאס – נדרש המעבר לשלב של תמרון קרקעי לתוך שטחי הרצועה. מלבד הגדרת המטרה של פגיעה במנהרות הטרור, והערכות למדרגה הבאה של הרחבה משמעותית של הפעילות הקרקעית, ישראל מבקשת להוציא את חמאס משיווי המשקל, ולהבהיר לו כי הוא פגיע, כי יש לו מה להפסיד, ועדיף לו להתכנס להצעה המצרית של עקרונות הפסקת האש ולהסדרה שלאחר מכן.

רקטות שנורות מעזה | צילום: רויטרס

הכניסה הקרקעית בשלב זה אינה מוכוונת לכיבוש כל הרצועה. הכוונה היא לנהל מבצע מבוקר, ולנסות לגבות מחיר מחמאס בלי להסתבך בהיערכות ובשהייה ממושכת ברצועה. לפיכך, נראה שהמהלך נועד לנקות את הפרימטר הביטחוני – הרצועה הסמוכה לקו הגדר – ממנהרות התקפיות ואיומים אחרים, ואף להכין את התשתית לשטח ביטחוני מיוחד, נקי מתשתיות ומפעילות טרור בהסדרה שלאחר העימות.

למהלך הקרקעי במתכונתו הנוכחית מספר יתרונות: (1) הוא מנטרל במידה רבה את איום המנהרות; (2) השליטה בשטח, אמנם מוגבל, בעומק של עד שלושה קילומטר מקו הגדר, מהווה קלף מיקוח עבור ישראל להמשך המשא ומתן על הפסקת האש ועקרונות ההסדרה; (3) הוא מאפשר לישראל לנקות ולהכין את השטח הסמוך לקו גדר הרצועה לתקופה שלאחר הפסקת האש, כך שהוא יהווה שטח ביטחוני מיוחד, נקי מפעילות טרוריסטית ועם פיקוח על הפעילות האזרחית.

הדבר יקל על ישראל למנוע בניית מנהרות, וימנע מגורמי הטרור לנצל את החיכוך הקרוב להתקפות על כוחות הפועלים בקרבת הגדר; (4) הערכות מבצעית המאפשרת קיצור טווחי פעולה לחדירה לעומק השטחים הבנויים, ובעיקר אזורי השיגור העיקריים של רקטות לטווח בינוני וארוך המשוגרות לעורף ישראל.

עם זאת, צריך להיות מוכנים גם לתסריט שבו המהלך הנוכחי לא יביא את חמאס, ובעיקר את הזרוע הצבאית הניצית יותר, בטווח זמן קצר לכרוע על ברכיו ולהסכים להצעה המצרית להפסקת אש, גם אם יהיו בה מספר שינויים קוסמטיים.

יש להתכונן למצב שחמאס יתמיד בשיגורים, ופעילותו תמשיך להתבסס על התפיסה שאין לו מה לה־ פסיד, וכי מבחינת ישראל אין תחליף לשלטונו, כי ישראל מעדיפה כתובת יציבה היכולה לכפות את רצונה – לטוב ולרע – על שטח הרצועה.

עולות מכך שתי מסקנות. ראשית, כדי שחמאס יבין כי עדיפה לו הפסקת אש על פני המשך הלחימה, על מנהיגיו ומפקדיו הבכירים לחוש כי המעגל סביבם הולך ונסגר, וכוחות צה"ל במגמת התקדמות להשגתם. המשמעות היא העמקת החדירה הקרקעית לתוך השטח הבנוי ברצועה. שנית, ישראל לא תוכל להימנע מהצעה של חבילת הטבות, מתוחמות לתחום האזרחי, בדגש על הרחבת הפעילות במעברים ופתיחת מעבר רפיח (דבר המותנה בהסכמת המצרים), שחמאס יוכל להציג בסיום המערכה כהישגים שלו.

עמוס ידלין הוא אלוף במיל', לשעבר ראש אמ"ן. שלמה ברום ואודי דקל הם תתי אלופים במילואים, לשעבר ראשי החטיבה לתכנון אסטרטגי בצה"ל.

לכתבה במעריב השבוע