Search
Close this search box.
Forbes Israel Logo

מצפצפות עליכם: מצעד החברות הלא חברתיות של ישראל

 תחום האחריות התאגידית בארץ נמצא, יחסית לעולם, בחיתוליו. מדובר בתחום שמכיר בכך שלחברה ישנה אחריות נוספת מעבר למחויבות המרכזית שלה כלפי בעלי המניות והרווחים. זאת מתוך ההבנה שבסופו של דבר, חברה לא יכולה להצליח בלי הציבור – בלי לקוחות שיצרכו את שירותיה או מוצריה. החברות הישראליות הגדולות אוהבות להשתמש באלמנט הפטריוטיות שלהן, זאת מתוך הנחה שהקהל הישראלי אוהב זאת, אך אחריותן החברתית המצומצמת לא תמיד הולמת את הקמפיינים השיווקיים שהן מבצעות. בכתבה הזאת אנו מציינים את החברות שאחריותן התאגידית (לפי קריטריונים שמפורטים בהמשך) מצומצמת אפילו יותר מן האחרות.

החברות כמובן לא ממהרות לפרסם נתונים לא מחמיאים. טרנד האחריות התאגידית שקיים בעולם אמנם מחלחל אט אט לארץ, אך הוא עדיין אינו נחלת הכלל. גם במקרה של החברות שכן מפרסמות דוח אחריות תאגידית חברתית, הוא בדרך כלל לא מציג תמונה מלאה, ולרוב קיימת התמקדות בחלקים החיוביים יותר של החברה.

לאחר תחקיר שארך מספר חודשים, מדרג פורבס ישראל את האחריות החברתית -"מדד החברתיות" – של החברות הגדולות ביותר בענפים העיקריים במשק.

את הדירוג ערכנו תוך שקלול מספר תחומים בולטים, שבכל אחד מהם בדקנו ארבעה פרמטרים עיקריים – יחס לעובדים, יחס לסביבה ומעורבות בקהילה. בנוסף, ניתן דגש על פרמטר נוסף שחשיבותו היא אולי הגדולה ביותר: השקיפות והנגישות למידע בחברות.

בעוד בעבר ההתייחסות לעניין השקיפות הייתה כאל עניין טכני כמעט, נפרד לחלוטין מהמהות, בשנים האחרונות ברור יותר ויותר שהשקיפות היא המפתח לכל. ללא שקיפות ונגישות למידע, הציבור לעולם לא יכול לדעת מה מצב היחס לסביבה, או לעובדים או לכל דבר אחר, ולכן לא יכול לתבוע את התיקון הדרוש. השקיפות והנגישות שמאפשרת חברה מסוימת למידע מעידה על אופייה, על ה־DNA שלה, על יכולתה ונכונותה להשתנות ולהשתפר. השקיפות, כמובן, מאפשרת לבדוק את נכונות המידע שמעבירה החברה.
לכן, נתנו בדירוג זה משקל מיוחד לעניין השקיפות והנגישות למידע של החברה, ומטבע הדברים נפגע דירוגן של חברות שלא מצטיינות בתחום זה ושלא מעניקות חשיבות למושגים הללו.

כדי למנוע הטיות והטעיות, בחרנו לבדוק את החברות ביחס לחברות דומות. השוואה של נושאים כמו השפעה על הסביבה או אפילו שכר העובדים בין חברה מתחום התעשייה המסורתית לחברת הייטק או שירותים למשל, אינה רק יומרנית, היא גם בלתי אפשרית: תוצאותיה בהכרח יהיו חסרות כל תוקף בשל הנסיבות השונות לחלוטין בהן פועלות החברות. בכל זאת, בהחלט ניתן לציין שלוש חברות שבולטות לחיוב גם ביחס לכל המשתתפות בתחקיר: בנק הפועלים, בנק לאומי ושטראוס־עלית. בחברות אלה ניכר המאמץ והרצון להשתפר בתחום האחריות התאגידית, ואף שעבודה רבה עדיין לפניהן, אין ספק שהן הטובות ביותר מאלה שסקרנו.

מנגד, אפשר לציין לשלילה מספר חברות שהאחריות התאגידית והשקיפות מהן והלאה. גם העובדה כי לא מדובר בחברות ציבוריות לא מעניקה להן נקודות זכות, אולי להפך. פלאפון ותנובה התבררו כחברות הכי לא חברתיות בדירוג שלנו. מעבר לעובדה כי הן עשו הכל כדי לא לשתף פעולה עם התחקיר, הן ממעטות לחשוף מידע אודות פעילותן גם מול הארגונים הרלוונטיים, ונדמה כי הן מתנהלות כתאגיד הפועל בתוך בועה, במנותק מכל קשר עם אזרחים או לקוחות, מעבר לשורת הרווח. גם חברות ענק כמו מגדל, הפניקס, שופרסל, הבנק הבינלאומי ובנק מזרחי־טפחות יכולות לעשות יותר. עם זאת, לפי התגובות של חלק מהן לכתבה והעובדה שלא התאמצו יותר מדי להוכיח את מידת החברתיות שלהן, ניתן ללמוד אולי כי הן אינן מרגישות צורך לספק הסברים או לתת דין וחשבון לציבור.

הדירוג שלפניכם מדרג את החברות הכי לא חברתיות בענפים השונים. החברות שעושות פחות מהמתחרות שלהן למען הקהילה בה הן פועלות ולמען הסביבה. אלה החברות שמשקיעות מעט מאוד אמצעים, אם בכלל, מעבר למה שמחייב החוק בהחזרה לקהילה, בשמירה על הסביבה ובטיפוח העובדים שלהן. העובדה שהן משוות לחברות דומות להן – רשת שיווק מול רשת שיווק, חברת סלולר מול חברת סלולר, בנק מול בנק – מוכיחה שניתן לעשות עסקים גם אחרת. לפחות בחלק מהמקרים דווקא החברות שמשקיעות יותר בקהילה ובסביבה הן הגדולות יותר והרווחיות יותר, כך שיכול להיות שההשקעה אפילו משתלמת כלכלית.

כך בדקנו
התחקיר נעשה בשיתוף פעולה והתייעצות עם מספר רב של מומחים שעזרו לנו בגיבוש מתודולוגיית הבדיקה. בין המומחים שעזרו לנו בתחקיר: איליין כהן (אחת משני השותפים המנהלים של ביונדביזנס, חברת ייעוץ לאחריות חברתית, אשר מתמחה בסיוע לעסקים בפיתוח אחריות חברתית־סביבתית). ד"ר יונתן מנוחין (מנהל אחריות תאגידית ב־BDO, אחת מפירמות רואי החשבון הגדולות בארץ, ומרצה בתחום האתיקה והאחריות התאגידית ובתחום פיתוח יועצים ארגוניים במסלול האקדמי המכללה למנהל).
ישנם מומחים נוספים שמצוינים במהלך הכתבה, דוגמת גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור, ארגון מידע חברתי (מלכ"ר) שהוקם במטרה לקדם הגינות בעסקים ובגופים ציבוריים. הארגון פועל בין היתר דרך איסוף מידע, ניתוחו והפצתו לציבור הרחב (כמו גם לגורמים העסקיים והממשלתיים הרלוונטיים) ועד קידום פתרונות יעילים להסדרת אותם הליקויים.

נגה לבציון־נדן, מנכ"ל חברת greeneye מבט ירוק בהשקעות, המתמחה בקידום חשיבה ומדיניות כלכלית־סביבתית במגזר העסקי והפיננסי, כמו גם במגזר הציבורי ובמגזר השלישי. החברה מלווה זה עשור ארגונים הנמצאים בתהליכי הטמעה של שינויים סביבתיים, והיא אמונה על המדד הסביבתי של ארגון מעלה. כמו כן, הסתייענו בעו"ד עופר סיטבון, ראש הקליניקה לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למחקר ועסקים. כולם אנשי מקצוע ידועים ומוכרים בתחום האחריות התאגידית והחברתיות בארץ.

עוגנים נוספים להם התייחסנו בתחקיר הם דוח מעלה (מחויבות עסקים לחברה הישראלית), המדרג משנת 2003 את 130 החברות הציבוריות והפרטיות הגדולות בישראל על פי פרמטרים של אחריות תאגידית (הציון הגבוה ביותר שחברה יכולה לקבל הוא 30). לדוח, המבוסס על מומחים רבים בארץ, יש יתרון בולט בדמות קבלת נתונים מלאים מהחברות (שלא מפורסמים בפומבי). מדובר בדוח שאי אפשר להתעלם ממנו כשמכינים תחקיר כזה. אבל יתרונו של הדוח הוא גם חסרונו: החברות סומכות עליו ומעבירות נתונים, אך הן עושות זאת תוך הבטחה והבנה שבסופו של דבר הם לא יפורסמו.

בנוסף, מתייחס התחקיר גם לדוח של חברת ביונדביזנס, שבדק את רמת השקיפות של החברות הגדולות במשק (הציון הגבוה ביותר הוא 100 אחוז). מדובר בחברה אותה מנהלת בשותפות כהן, כשמדובר בדוח שנעשה על ידה. הדוח בודק בעיקר את מידת השקיפות ואת רמת הניווט באתר החברה (כמה קל להגיע למידע) ואת מידת הנגישות שלו (היכולת להגיע לאנשי קשר בחברה, נגישות לבעלי מוגבלויות וכן הלאה).
בהכנת התחקיר נעזרנו גם בעבודה שנעשתה במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן על ידי המכון לאחריות תאגידית, שהוציא שני מסמכים: האחד על תכנוני מס של החברות הגדולות במשק, ועסק בחברות שמצהירות מחד על מדיניות חברתית אבל מאידך "מעלימות" מס (באופן חוקי, ובאמצעות תכנון מס); השני בחן מידע על חברות מובילות ובדק, בדומה לכאן, את מידת אחריותן החברתית.

עו"ד סיטבון מסביר: "רוב התאגידים הגדולים במשק מתהדרים באחריות לחברה ולקהילה ותורמים, כל אחד עם הסיסמה שלו. כשבאים ובודקים את העניין של עמידה בחובת תשלום המס, המצב שונה. מדובר באחת החובות החברתיות החשובות".

הדוח הרלוונטי לא עוסק בכל החברות שנסקרות כאן. באלה שהוא נוגע, ציינו האם החברה חייבת מס או שמא שילמה במידה הראויה ואף מעבר לכך, כתוצאה מתכנוני מס אגרסיביים.
בנוסף לנתונים אלה מתייחס התחקיר גם לדיווחי החברות עצמן. לחלק מהחברות יש דוחות אחריות תאגידית שעליהם ניתן להתבסס במידת מה. לאלה שאין – נשלח מסמך שאלות שהכנו בהתייעצות עם מומחים. לכך יש להוסיף את מאגרי מגנ"א של הרשות לניירות ערך שבה מפורסמים דוחות על החברות ועוד מידע שפורסם באתרי החברות עצמן.

גורם נוסף שסייע רבות במידע, לפחות בכל הקשור לפן הנוגע לאיכות הסביבה, הוא המשרד להגנת הסביבה שהעביר חומרים רבים שסייעו בגיבוש הכתבה בכל הנוגע לאחד התחומים המרכזיים שנסקרו בה – איכות הסביבה. השתמשנו גם בדוח של המשרד שעסק בדירוג רמת העמידה של החברות הציבוריות בתקני איכות הסביבה.

מידע נוסף בו השתמשנו היה מידת היחס של החברות לצרכן הישראלי, מדד לא פחות חשוב מן האחרים. לשם כך נעזרנו בארגון אמון הציבור. לדברי גלית אבישי, "קיים בעשור האחרון טרנד בקרב חברות ציבוריות רבות, להתהדר בכתרים של אחריות חברתית ותרומה לקהילה. אחריות חברתית בתפיסה הציבורית משמעה התנהלות הוגנת של החברה בכל פעולותיה מול הציבור. הבעיה היא שבקרב חברות רבות המשמעות המעשית של אותה אחריות חברתית היא מתן תרומה כספית לעמותה או שתיים, תרומה שלרוב היקפה מזערי ביחס להיקף הכנסותיה".

נעשה שימוש בדוחות של הארגון, זאת לצד סיוע פרטני שניתן ממנו לצורך הכתבה, שכלל מדידה של איכות התנהלותן של החברות בפרמטרים של טיפול בתלונות, שקיפות, אתיקה בפרסום, תמחור הוגן ועוד.

לסיכום ניתן לומר שכבר בשלב הכנת התחקיר ניתן היה לחוש אלו חברות מעוניינות לשתף פעולה ואלו מעדיפות להסתיר מידע בשיטות שונות. נציין כי עבודת התחקיר נמשכה חודשים ארוכים, ובהתאם לכך לחברות היה זמן רב למסור מידע ולהגיב על הממצאים. למרות זאת, החברות לא הקלו עלינו את העבודה וניכר כי הן מקשות על כל מי שמנסה לבדוק את הנתונים הללו לגביהן.


חברות מזון: מה תנובה מסתירה?
בנקים: הבינלאומי ומזרחי בתחתית
סלולר: פלאפון אינה עונה
רשתות השיווק: על המדף
ביטוח: בתחתית המגדל

מה הלאה? "אחריות תאגידית זו דרך״: ד"ר יונתן מנוחין משוכנע כי יש לשנות את תהליכי העבודה והחשיבה לטווח ארוך כדי לשפר את המצב

"אחריות תאגידית בבסיסה היא חשיבה לטווח ארוך", מסכם את הפרויקט ד"ר יונתן מנוחין, מנהל אחריות תאגידית ב־BDO. "המטרה היא לשנות תהליכי עבודה קיימים, לתת דגשים לחשיבה לשלוש־ארבע־חמש שנים, כאשר בהרבה ארגונים בארץ החשיבה היא לרבעון הקרוב או לשנה. מנהלים לא מתוגמלים בחשיבה לטווח ארוך. הבורסה קובעת את זה והיא רוצה לראות את הרווח בטווח הקצר. אם לארגון יש אחריות תאגידית, הוא בוחן כל הזמן את המחויבות שלו לאזרח, ללקוח ולקהילה. הוא מפתח מדיניות לאורך זמן. האזרח זה הבסיס לחשיבה של אחריות תאגידית, אבל זה מחייב חשיבה לטווח ארוך. המחאה באה ואמרה שהתאגידים לא הוגנים איתנו".

ואיך משנים את זה באמצעות אחריות תאגידית?

 
"לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מאוד גדול בלשנות ארגונים כי אחריות תאגידית מבוססת על להבין מה מחזיקי העניין שלך רוצים. הציבור לא מתעניין באחריות התאגידית של החברות. אומרת לי מנהלת אחריות תאגידית של אחת החברות הגדולות: פרסמתי דוח ועבדתי הרבה, כל ההערות שקיבלתי היו שהעיצוב נורא יפה. ברגע שהציבור יבוא וישאל את הארגונים מה הם עושים ומהי מידת האחריות שלהם, ככל שהציבור יבוא ויגיד שאכפת לו מהאחריות של החברות, כך הן יתייחסו ברצינות. אנשים חושבים שאחריות תאגידית זה מושג בינארי, 0 או 1. אחריות תאגידית זו דרך".

לדברי גלית אבישי, מנכ"לית ארגון אמון הציבור, "הממצאים שעולים מהנתונים המפורטים בכתבה מוכיחים כי חברות רבות לא למדו דבר מגל המחאה בקיץ האחרון, ומנסות באמצעים יחצניים לשפר את תדמיתן במקום להפנים לעומק את קריאותיו של הציבור להגינות ושקיפות וביצוע שינוי מהיסוד של אופי פעילותן הכלכלית".

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן