Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מקום 3 ברשימת 100 הסלבריטאים החזקים: היזם ג’סטין ביבר

...
זאק גרינברג
ג’סטין ביבר נשען על הקונסולה באולפן הקלטות הוליוודי, ומציע לי הצעה שיכלה לעורר היסטריה בקרב מילוני ילדות אמריקאיות: האם אני רוצה להיות הבן אדם הראשון מחוץ למעגל הקרוב אליו שישמע סקיצות שהוא שוקל לכלול באלבומו המתקרב, “Believe”? -“אתה חייב לשמוע את זה, זה מטורף”, הוא מתרגש. “קוראים לזה ‘מת בזרועותייך’. רגע מאוחר יותר בוקע קולו בפול-ווליום מהרמקולים, באיכות איצטדיונית: שיר אהבה גדוש נשמה, מזכיר את חמישיית ג’קסון המוקדמת. אחר כך הוא משמיע את “Happier when we’re together”, בלדה בה הוא מביע חששותיו שמא נערתו לא תשמור לו אמונים כשהוא בסיבוב הופעות. הוא עומד כשהביט-בוקסינג שהוא מבצע עם פיו מתמזג עם מכונת התופים בפתיח של “You’re the one”, ומאלתר גירסה לריקוד המון-ווק הנודע.

אפשר לסלוח לו על ריקוד הניצחון. מאז פרץ לפני 2 שנים ביבר מכר 15 מיליון אלבומים, והכניס 150 מיליון דולר ב-157 מועדי הופעות ב-24 מדינות. הסרט הביוגרפי אודותיו “Never say never” עשה קופה של 30 מיליון דולר בסופ”ש הפותח שלו, והעמיד בסוף הקמפיין 100 מיליון דולר סה”כ. הבושם שלו, “Someday”, הושק ביוני האחרון והכניס 60 מיליון דולר במכירות ב-6 החודשים הראשונים שלו בשוק. שטף ההכנסות הזה עזר לביבר להרוויח הון המוערך ב-55 מיליון דולר לאורך השנה האחרונה, ו-108 מיליון דולר בשנתיים האחרונות. “יש אנשים ויש חייזרים”, מסביר יצרן הלהיטים טימותי ‘טימבאלנד’ מוסלי, אחד המפיקים ב”Believe”. “אני חושב שהוא חצי-אדם חצי חייזר”.

מרשים אף יותר מתזרים הרווחים של ביבר: טווח המגע שלו במדיה החברתית, הסיבה המרכזית להתייצבותו במקום השלישי ברשימת 100 הסלבריטאים החזקים של פורבס. ביבר יכול להתגאות ב-21 מיליון עוקבים בטוויטר- יותר מכל צורת חיים אחרת על הפלנטה ששמה אינו ליידי גאגא. 43 מיליוני המעריצים שלו בפייסבוק רבים יותר מאלה של מיט רומני וברק אובאמה יחדיו. עם 740 מיליון צפיות, שיר הפריצה שלו “בייבי” הוא הוידאו הנצפה ביותר בהיסטוריה של יוטיוב. ויש עוד כמה מספרים כאלה.

ההשפעה ויכולת ההכנסה של ביבר די מוכרים לכולם. הרבה יותר מפתיע לגלות מה הוא עושה עם כל הכסף הזה. הוא מספק רמזים באולפן האפלולי והמתומן שבבעלות רודני ג’רקינס, מפיק שייצר למייקל ג’קסון להיטים בסוף הקריירה שלו וכעת מפיק שירים גם ב”Believe”. כשהוא מסיים את הריקוד שלו, ג’סטין ממהר לשקוע בכיסא מאחורי הקלידים. ההשראה מכה בו: הוא מתחיל להקיש מקצב חדש, חש בנוח עם הציוד המתוחכם כפי שכוכב פופ מהדור הקודם יחוש בפריטתו על גיטרה. “אתה יכול לעשות מזה לופ, ממה שניגנתי הרגע?”, הוא שואל את הטכנאי בשלב מסוים. בסופו של דבר הוא פונה אליי: “האספקט הטקי כיפי לי”.

הזיקה הטכנולוגית של ביבר מערה הרבה יותר מהמוזיקה – זו האסטרטגיה המרכזית שבעזרתה מתכוון הכוכב לתרגם את כל התהילה והכסף המהיר לעושר נצחי. אינסטינקטיבית, הוא מאמץ את פיטר לינץ’ כמודל להשקעות – “אני לא הולך להשקיע במשהו שאני לא אוהב; אני צריך להאמין במוצר” – אבל במקום להטעין מלא ממון במניות ערך מוכרות, הינוקא שם מיליונים על סטרט-אפים טכנולוגיים פרטיים. לדברי מנהלו, ביבר מושקע בכ-12 יוזמות כאלו. פורבס הצליח לשים את אצבעו על 4 מהן:  פלטמפורמת המסרים “טייניצ’אט”, מערכת הגיימינג “סוג’ו סטודיו”, אפליקציית הדירוגים החברתית “סטאמפד”, והכי חשוב – ספוטיפיי, ספק שירותי המוזיקה המשובש שהוקם בידי דניאל אק ונתמך בידי כולם משון פרקר ועד לי קא-שינג.


                                     רק אם הוא אוהב. ג’סטין ביבר וסקוט בראון | צילום: רויטרס

העסקאות האלו אינן מסע פיצ’ינג בחיפוש אחר חסות. ביבר שם מזומנים על כל אחת מהן, וחלק מהן קידמו את התקשורתן עימו. ספוטיפיי, שעדיין מנסה לבנות את עצמה בארה”ב, לא מוכנה לדבר על ההשקעה של ביבר.  אבל הוא עדיין אחת הדוגמאות הבולטות ביותר במשחק החדש של הוליווד: סלבריטאי היי-טק המשתמשים בתהילתם להבטחת מניות מקרב יקירותיו של עמק הסיליקון, בזמן שהמשקיעים הרגילים מזילים ריר בצד.

ביבר התקדם הרבה בנושא העסקים שלו מאז שדיברתי איתו פעם אחרונה לפני קצת יותר משנה. “יש לי מנהל עסקים”, הוא אמר לי בגראמי של 2011. “זה פחות או יותר מסכם את הנושא”. היום הוא מדבר אחרת: “אני משוחח עם המנהל העסקי שלי ועם העו”ד שלי כל שבוע”, הוא מספר. “כל שבוע אני לומד משהו חדש על העסקים שלי ומה אני צריך לדעת בשביל הקריירה שלי”.

ועדיין, הפואנטה של ההצהרה הישנה עוד בתוקף. ביבר עודנו טינאייג’ר חצוף ומבודח שחושב שהוא מחזיק את העולם באצבעו, ובצדק. העין שיש לו לטכנולוגיה וטרנדים היא זו הקובעת אם הוא בעניין או לא, וכמה מן ההשקעות נוצרו מתוך קשריו הוא – אבל מי שמחפש דילים באופן אקטיבי, בין אם יוזמות השקעה או התרחבויות מותגיות, הוא המנהל של ביבר: סקוט בראון, הנודע בפי כל כ”סקוטר”. “אנחנו תמיד מחפשים את הדבר הבא”, הוא אומר, “אם אנחנו באים ושמים את השם שלו על משהו, ואת המותג שלו ואת האהבה אליו ואת הכוח שלו במדיה החברתית, אז ננסה להוציא מזה תגמול ראוי”.

סיפור הגילוי של בראון את ביבר לפני 4 שנים הפך לכזאת אגדה, שביבר ממש לא אוהב ללכת לשם. “אתה רוצה שאספר לך איך התחלתי, אחי?”, הוא מתלונן לפני שהוא מתרכך, “ממש לא בא לי”.

ביבר גדל בסטנפורד, אונטריו (קנדה), עיירה של 30,000 איש שעתיים מערבית מטורונטו. אמא שלו ילדה אותו בגיל 18, בן יחיד שגידלה בעיקר בעצמה בפרויקט מגורים מסובסד ממשלתית. “שטיחי מחצלת צהובים”, הוא נזכר, “והיו לנו עכברים”. מהר מאוד הוא הרווה את שטיחי המחצלת בגלי קול, כשלימד את עצמו לנגן בתופים, חצוצרה, פסנתר וגיטרה. בגיל 12 הוא זכה במקום שני בתחרות כשרונית מקומית על סמך ביצוע שלו ל”So sick” של ני-יו. אמא שלו העלתה את הוידאו של הופעתו ליוטיוב בשביל חברים שלא יכלו להגיע; תוך זמן קצר היא כבר העלתה בקביעות קטעי וידאו של בנה מבצע שירי נשמה מוכרים.

בערך באותו זמן, בראון זיגזג בין ייחצון מסיבות באטלנטה לבין עסקנות מוזיקה זעירה. כשהזמר אייקון ביקש ממנו לבדוק איזו סנסציית יוטיוב לא קשורה, בראון נתקל במקרה בקטעי הוידאו של ביבר – היתקלות שערכה הדולרי הוא בן 9 ספרות. הוא היה המום מהגוון והמנעד הקוליים, איתר את אמא ביבר והציע לה להטיס אותה ואת בנה לאטלנטה כדי לשיר אצלו ואצל כוכב האר נ’ בי אשר. 

“זה היה ממש מטורף בשבילי כי לא ממש חשבתי שזה אפשרי”, אומר ביבר. “גרתי בכזאת עיירה קטנה ודברים כאלה לא קרו ממש”. לפני ווב 2.0 הם בטח לא קרו בכלל. וכך סחף ביבר את בראון ואשר במארס 2008. הצמד החתים אותו מהר לעסק המשותף שלהם, ריימונד-בראון מדיה גרופ, ובראון הפך למנהל של ביבר. תוך חצי שנה הם כבר השיגו לו חוזה תקליטים בלייבל איילנד/דף ג’אם של יוניברסל. הסינגל הראשון שלו פרץ לצמרות המצעדים מיד אחרי יציאתו ביולי 2009, האי.פי הראשון שלו “My world” הזניק אותו לתהילת עולם בסתיו אותה שנה. בדצמבר הנשיא אובמה כבר הזמין אותו לשיר בבית הלבן, והוא סחף את האומה בהופעתו בחגיגת הסילווסטר הטלוויזיונית המסורתית. 

הפנומן התרבותי הזה, שנולד מהמדיה החברתית, נטל גרגר-תהילה והשליך אותו אל תוך תיבת תהודה. ביבר פתח חשבון טוויטר ביוני 2009, ועד ספטמבר צבר מיליון עוקבים; ב-2010, עובד בטוויטר סיפר כי כ-3% מתשתיות החברה מוקדשות לטיפול בטוויטים עוסקי-ביבר. הוא גם אימץ מוקדם מאוד את אינסטגרם, שירות שיתוף התמונות הפופולרי שנרכש לאחרונה ע”י פייסבוק תמורת מיליארד דולר, וגם מתגאה במיליון וחצי עוקבים שם, יותר מכל משתמש אחר (לזוגתו, הזמרת/שחקנית סלינה גומז, עומדת במקום השלישי עם 1.4 מיליון). “פעם היה מסתורין לאומנים”, מסביר ביבר, “ועכשיו, כאילו, אין מסתורין – המעריצים רוצים את הקשר, הם רוצים לראות אותך מעלה לאינסטגרם את עצמך בקפה של הבוקר”. 

מיומנויות המדיה החברתית שלו אפשרו לביבר לבנות פלטפורמה יציבה במיוחד. האתגר של בראון בן ה-30: הותרת התופעה על כנה. בהרבה מובנים, ביבר ובראון הם צמד האומן-ומנהלו המרתק ביותר מאז אלביס וקולונל טום פרקר. שני המנהלים החזיקו בהשפעה הנובעת מגילוי הטאלנטים שלהם בעודם צעירים, ושניהם נצבו בפני האתגר של של לקחת את מיוצגיהם אל מעבר לשוק ההפכפך של הילדות ההיסטריות. אבל בעוד פרקר ניצל כל הזדמנות וקפץ על כל אפשרות שהניבה לו 50% מהרווחים, בראון הרבה יותר זהיר. הסגירה שלו עם ביבר קרובה יותר ל15% המקובלים, הוא מאמין שהצלחה ארוכת טווח מחייבת בררנות ולא נוכחות בכל מקום, ומיישר את כל העסקאות בהתאם למותג “ג’סטין ביבר”. “אני לא נותן לו להיות מעורב בשום דבר אלא אם כן הוא אוהב אותו”, הוא מספר. הפיכת ביבר ליזם הכי לא-רגיל בעולם בערך, איננה אלא גילום מתוחכם של הפילוסופיה הזאת.

בראון העלה את רעיון ההשקעות בסטרט אפים בפני ביבר לפני 3 שנים לראשונה. כפי שפי.דידי סגר עם Ciroc, וג’יי זי השיק קולקציית נעלי ספורט ל”ריבוק”, זה היה הגיוני שביבר ירוויח ישירות ממשהו שיוכל לקדם לעיקר הקהל שלו. אבל לילדים אסור לקנות וודקה, ובד”כ גם אין להם הכנסה מיותרת לקנות בה נעליים ב-150 דולר. מה שהם כן צורכים, בכמויות בלתי מוגבלות, זה מדיה חברתית.

“אמרתי, ‘זה מקום שבו אתה יכול להזיז את המחט ולהיות באמת חלק ממשהו שהוא יותר מהכסף שלך שנותן עבודה”, נזכר בראון. “עברת קשה להגיע לנקודה הזאת, והסטרט אפים האלה מרוויחים ממה שאתה עושה…אתה צריך להיות חלק מהתהליך”. ביבר מוסיף: “המדיה החברתית עזרה לי להזניק את הקריירה שלי. בלי האינטרנט ויוטיוב, לא הייתי מקבל את ההזדמנות להוציא את המוזיקה שלי ושאנשים ישמעו אותה”.

ההשקעה הראשונה של ביבר יצאה לדרך כבר ב-2009, ולמרות שהוא לא חושף את שם החברה, הוא נותר ברשימת המשקיעים שלה מאז.בינואר האחרון הוא ובראון לקחו חלק בסבב גיוסים בן 1.5 מיליון דולר ל”טייני צ’אט”, יחד עם איי-טראק, קרן ההשקעות של אשטון קוטשר, המיליארדר רון בורקל וגיא עוזרי, המנהל של מדונה. במאי הוא הצטרף לגוגל בהשקעה ב”סטאמפד”, אפליקציה המאפשרת למשתמשיה לדרג כל דבר, ממסעדות ועד מוזיקה. ספוטיפיי הייתה הסיפור הגדול, כשהמייסד דניאל אק גייס חיפש חופן אומנים שייכנסו בעניין בזמן שהוא מנסה לקנות לו אמינות בתעשיית המוזיקה בטרם השיק את החברה שלו בארה”ב בשנה שעברה. והבא בתור: “וידי”, אפליקציית שיתוף-וידאו עם ממשק דמוי אינסטגרם. 

“לסקוטר יש צוות שעוזר לו למצוא השקעות”, מסביר ביבר. “בד”כ אנחנו עובדים ביחד. אם אני מוצא משהו, אני שם אותו על השולחן”. באופן הזה למשל, אלן דג’נרס הדליקה את ביבר על חברת הגיימינג החברתי סוג’ו סטודיו, והוא הצטרף אליה במהרה כמשקיע.  מהמוצרים האהובים עליו: משחק פייסבוק דמוי פארמוויל בשם “וויטופיה”, בו המשחקים אוספים נקודות וירטואליות שיכולות להיפדות כתרומות לצדקה אמיתית. הן ביבר והן בראון מסרבים לחשוף סטרט-אפים אחרים שהוא מממן, אבל בראון אומר שהם “עדיין לגמרי בעסק”.

עסקה ביברית טיפוסית לרוב תוציא ממנו רבע מיליון דולר במחיר המועדף ששמור לרוב ל”כסף חכם” – שותפים אסטרטגיים מהסוג שעוזר לחברה לטווח הארוך. בראון גם לא מסגיר את היקף תיק ההשקעות של ביבר, אבל אומר שזה בין 2% ל-5% מהשווי של הזמר נטו. פורבס מעריך את הונו של ביבר סביב 80 מיליון דולר, מה שמתרגם את גודל התיק לאיזור של 3 מיליון דולר ביוזמות השקעה.

בטוח שיהיה עוד מזה. בסתיו הקרוב ביבר יוצא למסע הופעות בן שנה שיגיע לכל יבשת פרט לאנטארקטיקה. האמרגנים, AEG לייב, הבטיחו לו 80 מיליון דולר עבור 125 הופעות. כל מי שחושב שמדובר בתופעה חולפת צריך ללמוד מהעסקה הזאת. “הוא לא תופעה ביתית אמריקאית, הוא תופעה כלל-עולמית”, מטעים רנדי פיליפס, מנכ”ל AEG.

בסיבוב ההופעות ינסה ביבר להציג את הצד הבוגר יותר של “Believe” – צעד מכריע למי שמנסה לעבור ממעמד אליל- נוער לסמל בוגר. “זה לא ממש מעבר, יותר פתיחת דלתות”, הוא מתעקש, “אני מנסה לעשות מוזיקה קצת יותר בוגרת שפונה לכל הגילאים, אני לא מנסה להרחיק את המעריצים הצעירים שלי”.

חלק משווים את המתווה הזה לג’סטין אחר – טימברלייק, גם הוא כוכב נערות לשעבר עם נטיה ליזמות. בדומה לו, גם ביבר מתחיל להתייחס ברצינות למשחק, ומתכנן לככב לצד מארק וולברג בסרט כדורסל בשנה הבאה. ובכל זאת הוא מתעקש שיש רק מודל אחד לחיקוי: מייקל ג’קסון, שהמיר מעמד כוכב מגיל הילדות במעמד איקוני כלל-עולמי. בהשראת נדיבותו של ג’קסון, ביבר מספר כי הוא כולל מרכיב תרומתי בכל עסקה. “אנשים היו בסדר עם קניית 20 דיסקים של מייקל ג’קסון כי הוא קם ועשה דברים טובים”.

אין זה צירוף מקרים שביבר הלך על פיליפס וAEG, שותפות ארוכת ימים של ג’קסון, שיקדמו את סיבוב ההופעות שלו. וכך גם לגבי בחירתו של רודני ג’רקינס להפקת האלבום. ביום הראשון שהגיע לאולפן, ג’רקינס הקרין לו חומרים של מייקל ג’קסון בתא ההקלטה. ג’סטין צפה בו פעמיים. “יש משהו בג’סטין, יש לו את האפקט הזה שמזכיר לי את מייקל”, אומר ג’רקינס, “זה לא רק המוזיקה, זה הכל – הרוח שלו, האישיות שלו”.

ולמה לא? ג’קסון היה הכוכב המגדיר של פריצת הדרך התקשורתית הגדולה בדורו – אם.טי.וי. ביבר הוא טוען לגיטימי לכתר המדיה החברתית (הוא מתייחס בביטול לליידי גאגא: “לא היו לה מעריצים אונליין לפני שהיו לה מעריצים במיינסטרים”). וכפי שהשקעתו מונעת-הנפילה של ג’קסון הייתה הדבר שהוא הבין בו הכי טוב – קטלוג השירים של הביטלס – אולי יום אחד ביבר יחיה טוב מאוד לא (רק) מהשירים שהוא שר, אלא מהנכסים שהם אפשרו לו להשתלט עליהם.