| טכנולוגיה היא מדהימה ביכולות שלה, אבל יש לה גם את הכוח לקדם את ההרס היצירתי בתוך תעשיות ובתוך החברות שמשרתות אותה. למשל, חברות שמספקות לבוש ספורטיבי כמו FitBit, Under Armour ואחרות, אשר משקיעות באפליקציות אימוני כושר במובייל. עצם קיומן של האפליקציות גובה מחיר מעסקים בני הדור הישן שמתבססים על טיפול במשקל הגוף, כמו Weight Watchers. החברה הזו הגיבה באפליקצייה שמציעה חברים למטבח, ובכך היא מערבת צרכנים קיימים ופוטנציאלים בשדה הקרב החדש של הטיפול במשקל.
לא כל העסקים מתנהלים כמו ב-Weight Watchers ואחרים שמאמצים את השינוי היצירתי שבא עם השינויים בטכנולוגיה. ישנם לא מעט כאלו שנוקטים בטקטיקות של העסקת מקורבים כדי למנוע, אם לא לחסום, כל שינוי יצירתי שאולי ייושם על המודל העסקי שלהם, גם אם התוצאה תהיה טכנולוגיה חדשה או שירות שהלקוחות ישמחו לקבל בהמוניהם. תעשיית התקליטים לדוגמא, נשענת בכבדות על הממשלה האמריקאית כדי לקיים מודל עסקי מיושן שעוצב ופותח במאה הקודמת, למרות שכיום הצרכנים מעדיפים להשתמש במודלים של האזנה ישירה כמו פנדורה, ספוטיפיי ואפל. הצרכנים ממשיכים לחבק את האינטרנט, אפליקציות המובייל וטכנולוגיות אחרות שמציעות חיסכון גדול יותר ושירותים יעילים יותר.
תעשיית התקליטים היא לא היחידה שמשקשקת בשל המחשבה – מה טכנולוגיה הרסנית יכולה לעשות לה. דוגמא לכך אפשר למצוא בנאום של הילרי קלינטון, שהתקיפה את חברת אובר וטכנולוגיות חדשות אחרות, כי הן חותרות תחת המבנים העסקיים הישנים שכעת יצטרכו להשתנות כדי להיענות לתחרות החדשה מצד יריביהם שהולכים ודוחקים אותם הצידה.
המתקפה של הילרי קלינטון על החדשנות ו"כלכלת השיתוף", המיוצגת על ידי אובר ו-Airbnb, היא רק דוגמא נוספת לכך שהממשלה האמריקאית מנסה לעמוד בדרכו של השינוי. בעלי עסקים, במיוחד חברות מוניות ואיגודי נהגים, נלכדו בידי מיזמים שהביאו אובר ו-Lyft (שיש לה אפליקציה לשיתוף נסיעות). במקום לבקש את הסרת הפיקוח הממשלתי, או להשתמש בכוח הקולקטיבי שלהן כדי להציע שירות תחרותי, הן משקיעות במקום בממשלה כדי שזו תאכוף רגולציות על המתחרות שלהן. הן עושות זאת דרך קמפיינים לגיוס תרומות, נשפי צדקה ותמיכה באיגודים. ב-2011, איגוד עובדי המוניות הלאומי בארה"ב, עשה היסטוריה כאשר הצטרף כארגון ה-57 של AFL-CIO, ארגון המאחד את העובדים האמריקאיים. AFL-CIO הוא אחד מקבוצות העובדים המשפיעות ביותר באמריקה, והוא תרם בין השאר ליוזמה הגלובלית של קלינטון – ארגון לא ממשלתי עולמי חדש.
קלינטון תקפה את חברות השיתוף, אשר מערערות על המודלים העסקיים הישנים | צילום: ויקיפדיה
מאמצים כמו זה, הולכים ונמתחים אל מעבר לתעשיות התקליטים והמוניות. לאחרונה, ראש אגודת המלונות והאכסניות שלח מייל לתומכיו, והתרברב על מאמציו להשיג פוליטיקאים שיסייעו בנסיונות שלו להטריד אתרים צד ג' של הזמנת נסיעות מראש. מדוע? כי חברות מלונות כמו הילטון מרוויחות הרבה יותר אם המלונות שלהן מוזמנים מראש דרך אתר החברה, מאשר דרך אתרים כמו קאייאק.קום.
חמישה אנשי קונגרס שלחו לאחרונה מכתב למשרד המשפטים, ודרשו חקירה על שיטות ההזמנה מראש "המטעות" את הצרכנים לדעתם. הם טוענים כי אתרי צד ג' כאלו, לרוב נראים כמו אתרים של רשתות מלונות, וכי הלקוחות לא מספיק פיקחים כדי להבחין בהבדל. זוהי דוגמא נוספת לדרך בה פוליטיקאים רואים את הבוחרים שלהם – כאינדיבידואלים טיפשים שצריכים את הממשלה כדי שתפענח עבורם דברים. אחד מחברי הסנאט שלח מכתב דומה לוועדת הסחר הפדרלית, עם טענות דומות. המאמצים האלו לא שונים מאלו של הילרי קלינטון, שניסתה להגביל את הגישה לאובר ול-Airbnb.
טכנולוגיה משתנה באופן תמידי. במערכת של שוק חופשי, השינויים והשיפורים האלו מהווים יתרון לעובדים ולצרכנים כאחד. המוסד, בין אם הוא תאגיד או פוליטיקאי, אולי לא יאהב את זה, אבל אי אפשר להכניס את הג'ני בחזרה לבקבוק. האם יש כאלו שבאמת מאמינים שאנחנו עדיין צריכים להשתמש בנרות במקום נורות, סוסים וכרכרות במקום מכוניות, קניה של תקליטים במקום האזנה למוזיקה ברשת ושימוש בטלפונים נייחים במקום סמארטפונים?
כן, חברות מנסות להילחם במצעד הקידמה, אבל לטווח הארוך, האם הן לא ישמשו את הלקוחות שלהן בצורה הטובה ביותר, אם במקום לתרום לשינוי החוקים הן ישקיעו בטכנולגיות חדשות ומאמצי מחקר ופיתוח אחרים, כדי לפתח מוצרים ושירותים שיאפשרו מודל עסקי חדש? האם אפל ישבה על זרי הדפנה וחיפשה פתרונות שקשורים בפרוטקציה, כאשר שוק המחשבים האישיים הפך לרווי בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000? במקום זאת, היא פיתחה את האייפוד ואת חנות המוזיקה של אייטיונס, שביצעו מהפכה בתעשיית המוזיקה. אז מה יקרה אם נקבל יותר שינויים כאלו?
|
|
