|
הצעירים ברחבי האיחוד מפגינים את זעמם נגד המשבר הכלכלי ותוצאותיו מזה זמן מה, אך לא נראה שהם מצליחים באמת להשפיע. אפילו בעיר שהביאה לעולם את המהפכה הצרפתית וסובלת גם היא מהמשבר הכלכלי באירופה, הקריאות להביא לאופזיציה רחבה וחזקה נגד מדיניות הצנע של האיחוד האירופי נופלות על אוזניים ערלות.
"אנשים מתוסכלים בצרפת, הם מאוד מודאגים מהמצב המדיני והכלכלי של המדינה, אבל אנשים פה לא מחפשים מהפכות", אומר גסטון בן ה-36 בוועידה של אחת מקבוצות המוחים.
מיליוני אירופאים מרגישים שכיסם הולכים ומתרוקנים בעוד שהמדינות ששוברות את מסגרת התקציב מקצצות בהוצאות הציבוריות ומעלים את המסים והכל בשביל לזכות שוב באמון המשקיעים ובכך להקטין את החוב הלאומי.
לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק
אך למרות התסכול והתפרצויות הכעס ברחובות יוון וספרד, שתי מדינות בהן האזרחים שלהן משלמים מחיר כבד על מדיניות הממשלות בעבר, המגמה אינה מתפשטת וחוצת גבולות.
מנסים לתת למחאה זהות פאן-אירופאית | צילום: רויטרס
המפגינים ביוון וספרד רוצים להפיץ את המחאה אל מעבר לגבולות הלאומיים ולהפוך את המחאה לתופעה יבשתית. השובתים היווניים אף הרחיקו לכת ונראו מחזיקים השבוע גם דגלים איטלקים, פורטוגזיים וספרדית.
אך עד כה המחאות אינן מגיעות להיקפים של תנועות מחאה שהיבשת כבר ידעה בעבר: אם זה בשנת 1968 בגל המהומות נגד מעורבות אמריקנית במלחמת וויטנאם או במצעדים המרשימים נגד הגלובליזציה בשנות 1990.
המומנטום לא מצליח להתרומם ולכבוש את היבשת: בנובמבר קראו ארגונים בספרד להפגנות ברחבי היבשת אך לא נענו בשיתוף פעולה רחב. גרמניה לדוגמא מובילה את המגמה כנגד ההפגנות הכלל אירופיות כשתושבי המדינה מרגישים שהם כבר עשו ויתורים כואבים למען היציבות הפיננסית של היבשת.
גם הדיבורים על שינוי מהותי של השיטה הכלכלית כרגע אינם מוצאים סימוכין: בעוד סקרים מראים כי הצעירים ביבשת נוטים לתמוך בצורה גורפת בשמאל עדיין המפלגות הקומוניסטיות מקבלות אחוזי תמיכה בודדים ונראה כי התחייה של המשנה המרקסיסטית, אל אף התחושה כי היא חוזרת לכותרות, עדיין איננה מקבלת ביטוי פוליטי.
|
