|
המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, לא אהבה את גישת הניהול המשפחתית שהביא שלמה אליהו לחברת מגדל. אליהו (78) הקים בעשר אצבעותיו את חברת הביטוח הגדולה הנקראת על שמו, וניהל אותה בקפדנות השמורה לאנשים שיצקו את כל נשמתם לעסק: הוא הכיר כל תוכנית וכל עובד, כל סוכן וכל פוליסה, ושלט ללא מצרים בחברה, גם כשצמחה מסוכנות ביטוח קטנה לחברת ענק המעסיקה מאות עובדים.
לפני שלוש שנים רכש אליהו את חברת הביטוח הגדולה בישראל, מגדל, מידי חברת ג'נרלי האיטלקית שהחליטה לחסל את עסקיה בישראל. כדרכו מינה אליהו עצמו ליו"ר חברת הענק, את הבן ישראל ליו"ר ועדת ההשקעות ואת הבן עופר למנכ"ל. הסגנון החדש לא מצא חן בעיני בכירים רבים בחברה שהחלו לנהור לכיוון הדלת: המנכ"ל יונל כהן, המשנה אריק יוגב, מנהלי החברות הבנות מבטח סימון ומגדל שוקי הון ואחרים. לאחרונה פרשה גם ענת לוין, מנהלת חברת האחזקות של מגדל.
סלינגר חששה שחברת הענק, המנהלת חסכונות פנסיה וביטוח ב־150 מיליארד שקל עבור שני מיליון לקוחות, מנוהלת באופן משפחתי מדי, והורתה לאליהו לפרוש מתפקידו ולמנות במקומו יו"ר מקצועי בעל שם משפחה אחר. אליהו קיבל עליו את הגזירה ומצא את עודד שריג, פרופ' למימון במרכז הבינתחומי, פעיל בדירקטוריון של מוסדות פיננסיים מכובדים כמו בנק הפועלים והבורסה, ובעל ניסיון ניכר בביטוח. איני נמנה עם חבריו הקרובים של שריג, אבל אני מכיר אותו שנים רבות. הוא איש רב ידע, זהיר מאוד, מדקדק בפרטים וישר במידה קיצונית.
בספטמבר 2013 פרש שריג מתפקידו כמפקח על שוק ההון והביטוח לאחר קדנציה של יותר מארבע שנים. על פי "חוק הצינון" לעובדי האוצר, היה עליו להמתין שנה עד שיוכל לעבוד בחברה שהייתה נתונה תחת פיקוחו. לכן על שריג להמתין עד לתום תקופת הצינון על מנת שיוכל להתמנות כחוק ליו"ר מגדל. כך בדיוק פעל המפקח לשעבר על הבנקים, זאב אבלס, לפני שמונה ליו"ר בנק אגוד.
עודד שריג | צילום: יח"צ
דירקטוריונים והנהלות של רבים מהבנקים וחברות הביטוח מלאים באנשים ש"חצו את הקווים" מתפקידי פיקוח ורגולציה לכורסאות המנהלים של הגופים המפוקחים. אבל בשנים האחרונות השתנו הכללים: מקהלה של צדיקים התעוררה לגנות את המהלך, כשהיא מרמזת שבתפקידו כמפקח על הביטוח העניק פרופ' שריג לאליהו הקלות כלשהן. היה זה אומנם שריג שאישר על פי חוק לאליהו לרכוש את השליטה במגדל. אבל אין כל ראיה או חשד ששריג חרג מדרכו כדי להעניק את האישור.
אליהו היה איש ביטוח רב פעלים שעמד בכל הדרישות לחוסן עסקי והייתה לו המיומנות עסקית הנדרשת כדי לשלוט בחברת ביטוח גדולה. כל מהלכי האישור לוו מקרוב על ידי היועצים המשפטיים של אגף שוק ההון, תואמו בדקדקנות עם המפקח על הבנקים ומשרד המשפטים, והדרישות שבהן היה על אליהו לעמוד מוצגות לעין הציבור באתר משרד האוצר.
מינויו הוצג למפקחת הנוכחית על הביטוח, סלינגר, והיא ובכירים נוספים באוצר בירכו על המינוי המבטיח ועל עמידתה של חברת הענק בדרישות הגבוהות של רשויות הפיקוח. רק לאיש אחד נראה מינויו של שריג "רע מאוד". זהו שר האוצר יאיר לפיד, שהמהלך להזנקת מחירי הדיור שכותרתו "אפס אחוז מע"מ", נראה לו "טוב מאוד".
אליהו, שריג וגופי הפיקוח אינם מתכוונים לסגת: מינויו של שריג עומד בכל דרישות החוק והשקיפות הציבורית. ייתכן שיש מקום לדיון מחודש באורך תקופת הצינון הנדרשת מעובדי מדינה המבקשים לעבור לסקטור הפרטי. אפשר לבחון גם מחדש אם השירות הציבורי מרוויח או מפסיד מאנשי המגזר הפרטי המוצנחים לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, וחוזרים לאחר מכן לעיסוקיהם הקודמים. מינויו של שריג אינו בדיוק הדוגמה לנזק שנגרם לשירות הציבורי כתוצאה ממעברים אלה.
המהפכה תיאלץ לחכות
דוד האן, כונס הנכסים הרשמי, לא בזבז אפילו יום אחד. מיד עם כניסת החוק שהסמיך אותו להשתלט על רשות השידור, הוא הדיח את מנכ"ל הרשות, היו"ר ושאר חברי הגופים המנהלים, והודיע על מינויו של יונה ויזנטל לתפקיד מנכ"ל הרשות והעורך הראשי.
ויזנטל, עד לאחרונה סמנכ"ל התוכן בחברת הטלוויזיה בלוויין יס, הוא איש ניהול ורואה חשבון בהשכלתו, ומכיר היטב את התוכן הטלוויזיוני. כאיש מקצוע ותיק ומוערך הפועל תחת צווי בית המשפט, אפשר להניח כי המינוי הוא סוף פסוק להתנהלות הפוליטית והמניפולטיבית שאפיינה את רשות השידור במשך עשרות שנים והובילה להחלטה לסגור אותה ולהקים תחתיה רשות חדשה.
ויזנטל אינו האיש שאמור, בשלב זה, לחולל את המהפכה ברשות. תחת הנחיית הכונס הרשמי האן ובית המשפט, הוא צריך להפעיל את הרשות עד למועד הקמתה של הרשות החדשה. אז תופסק פעילותה של רשות השידור, כל עובדיה יפוטרו והמשך השידורים יועבר לידיה של הרשות החדשה. הנהלת הרשות החדשה תצטרך להניח את התשתית לרשות יעילה יותר ומנותקת מהשפעות זרות, בהתאם לחוק החדש של הרשות.
אפשר היה כבר להתחיל בהקמת הרשות החדשה, אבל לשם כך היה צריך שר התקשורת גלעד ארדן לבחור בשופט שיקים את ועדת האיתור שתמליץ על המנהל שיעמוד בראש מנהלת ההקמה. כרגע, לוח הזמנים הקובע שהרשות החדשה תעמוד על רגליה במרץ הקרוב נראה מתאגר ביותר. בין המועמדים ששמותיהם עלו נמנים נשיא קשת לשעבר אורי שנער, איש גלי צה"ל אלדד קובלנץ, עורך "ידיעות אחרונות" לשעבר שילה דה בר, ורם לנדס, שעמד בראש הוועדה שהמליצה על התוכנית לפירוק הרשות והקמתה של הרשות חדשה.
עד להקמתה של הרשות החדשה אין לצפות לשינויים משמעותיים במסך המשמים של ערוץ 1. את העבודה ימשיכו לעשות כ־1,800 איש שיצטרכו לעבוד בתוך עננה גדולה של חוסר ודאות לגבי עתידם המקצועי. רובם יפוטרו עם הקמת המנהלת החדשה, ומיעוטם יקבל הצעת עבודה במסגרת הרשות החדשה.
אחד הנושאים הרגישים שויזנטל יצטרך לטפל בהם הוא גביית האגרה. על פי החוק אמורה הרשות להמשיך לגבות את אגרת הטלוויזיה עד למועד פירוקה המתוכנן, במרץ 2015. האגרה הנגבית אוטומטית באמצעות הרישיון השנתי לרכב תמשיך להיגבות. אבל האגרה הנגבית ישירות באמצעות משלוח שובר תשלום לבתי התושבים תהיה בעייתית יותר.
כבר ביוני השנה, כאשר הגיע מועד פירעון המחצית השנייה של האגרה השנתית ירדו שיעורי הגבייה בעשרות אחוזים. ההליכים המתקדמים של החוק לפירוק הרשות הוציאו את הרוח ממפרשיה של מחלקת הגבייה של רשות השידור, שדרכי פעולתה הייחודיות היו בין הגורמים המאיצים להחלטה על הפירוק. בעקבות דוחות ביקורת חמורים הותרו חוזים שהיו לרשות עם גובים חיצוניים, וכוח האדם המדולדל של מחלקת הגבייה אינו מסוגל להתמודד עם השמיטה ההמונית של החובות. כצפוי השפיעו הידיעות על הפירוק גם על ציבור הנישומים, שהניח שאפשר יהיה לוותר על התשלום מבלי להינזק. הבעיה תחריף כאשר הרשות תצטרך לשגר, על פי חוק, דרישות תשלום לשנת 2015. את הבור הצפוי בהכנסות הרשות צפוי האוצר לכסות, באופן שלא יאלץ את ויזנטל לקצץ בפעילות או לאחר במתן התשלומים לעובדים וספקים.
ההחמצה של שכטר
ועדה נוספת שהקים שר התקשורת המליצה על פירוק משרד התקשורת ועל הקמת רשות מפקחת על הענף. אם השר ארדן יודיע שהוא מקבל את ההמלצה ויחליט לפעול בהתאם, נדע שסוף הקדנציה שלו, ככל הנראה, קרוב. גם קודמיו תמכו באצילות בהצעות לחיסול משרדם, אבל השאירו את מלאכת הביצוע למחליפם, שבתורו העדיף להמתין לסוף כהונתו.
אין מדינה נאורה שבה שר ממונה על הסדרת התקשורת, הכוללת גם פיקוח על התכנים המשודרים. אבל משרד התקשורת מצליח לגבור על כל הקמים להשמידו. ההמלצה על ביטול משרד התקשורת הייתה חלק קטן מהמלצותיה של ועדה חשובה בראשות המשפטן פרופ' עמית שכטר, שהתבקשה לבדוק את הרגולציה שיש להטיל על יזמים חדשים המבקשים לשדר תוכני וידיאו ושירותים על גבי האינטרנט. על גופי השידור המסורתיים כמו הוט, יס והערוצים המסחריים מוטלת רגולציה כבדה המחייבת אותם להשקיע, בתמורה לזיכיונותיהם, בהפקה מקומית ובתוכניות איכות.
מתקרב לסוף הקדנציה? ארדן | צילום: מרק ישראל סלם
הוועדה המליצה להמשיך להטיל על החברות את הרגולציה הישנה והטובה, ולאחר תקופת חסד מסוימת להכליל בה גם את החברות החדשות, בתנאי שיגיעו לגודל שייקבע בהמשך. הרגולציה על חברות הטלוויזיה כרוכה בעסקה בעייתית בין המדינה לגופים המשדרים: כדי לאפשר השקעה של מאות מיליונים בשידורים שבהם המדינה מעוניינת, היא הלאימה את הפרסום בטלוויזיה, אסרה על הוט ויס לשדר פרסומות והעניקה את זכויות הפרסום רק לערוצים המסחריים, בתמורה להתחייבות לתכנים מקוריים תחת פיקוח הרשות השנייה.
השיטה הפכה את ערוצי הטלוויזיה לנכים עסקיים, וכרגיל במקום שבו קיימת רגולציה מופרכת, נפתח פתח רחב לתחמנות ופרשנויות על טיבה של "הפקה מקורית" "סוגה עילית" ושאר דרישות הרשות. גם כאשר לפחות אחד מהערוצים עומד לקרוס מסיבות כלכליות, מתקשים משרד התקשורת ורשויות הפיקוח להבין מה לא בסדר בשיטה. ועדת שכטר הייתה יכולה להיות הזדמנות פז לשנות את השיטה, להעביר את מימון ההפקות המקוריות ותוכניות "הסוגה העילית" למימון ציבורי ולשדר תכנים אלה על פני כלל הערוצים. הסדר זה היה משחרר את כלל מערך השידורים מרגולציה מכבידה ומיותרת, ומאפשר לכל ערוץ להתקיים על בסיס עסקי, ללא עונשים וחסדים מרגולטורים שלרוב אינם עושים מלאכה ראויה.
מינוי הוועדה היה יכול להיות הזדמנות פז לחלץ את ענף התקשורת מהרגולציה האנכרוניסטית שהוטלה עליו אי שם בשנות ה־90 של המאה הקודמת, ולהתקדם לעולם של תקשורת חופשית ובעלת איתנות כספית. ועדת שכטר בחרה להישאר בעולם הישן והנפיקה המלצות שסיכוייהן להתממש קטנים מאוד.
|
