משחקי שבויים: אסטרטגית האימה המשותפת של דאעש וצפון קוריאה

לצפון קוריאה ודאעש יש הרבה במשותף. כשני המשטרים האימתניים ביותר עליי האדמות, הם מאמינים כי הם יכולים להפיץ תמונות של סבל על מנת לאיים על העמים שלהם, כמו כן גם על ארה"ב וממשלות אחרות בעולם. עד לאחרונה, הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה הייתה נראית אכזרית יותר מבין השתיים בהתחשב במערכת הגולג המונהגת שם – מאות אלפי צפון קוראנים נשלחו לעבוד במחנות כפיה עד מותם מעומס בעבודה או כתוצאה ממחלה, עינויים או הוצאה להורג פורמלית.

אך בזמן האחרון, נראה שדאעש התעלו באכזריותם על צפון קוריאה בעריפת ראשים מצולמת או בצורות אחרות של עינויים אכזריים. עריפת ראשיהם של העיתונאים ג'יימס פולי וכעת גם סטיבן סוטלוף זעזעה את העולם ושימשה כהוכחה לברבריות של הג'יאהד השולט בחלקים עצומים בסוריה ובצפון עירק. לעומת זאת, הצפון קוראנים נראים כעת די מתורבתים – במקום להרוג את שלושת התיירים האמריקאים שלא צייתו לחוקי הרפובליקה, הם הציגו אותם בראיונות לרשת CNN ונתנו להם להתחנן למען הגעתו של בכיר אמריקאי שיבוא להשיב אותם לביתם.

בן אם הם מוציאים להורג בצורה האכזרית ביותר שניתן לעלות על הדעת ובין אם הם מענים אנשים בעבודות פרך, ארגון דאעש וממשל צפון קוריאה חולקים אסטרטגיה בסיסית – הם מחזיקים את האמריקאים בציפורניים ומראים זאת לעולם בטלוויזיה או באינטרנט ולאחר מכן מבצעים פשעים איומים ושפלים נגדם.

לוחמי דעאש בסוריה. גורמים לצ. קוריאה להיראות טוב יותר | צילום: רויטרס

שני העיתונאים האמריקאים שנתפסו על ידי דאעש סבלו במשך חודשים הוצאות להורג מזויפות כדי שהארגון יוכל לשלוח את דרישותיו הבלתי אפשריות תמורת שחרור האסירים והפסקת ההפצצות. בתמורה לשחרור שלושת התיירים האמריקאים שנעצרו בצפון קוריאה בזמן חופשתם ביקשה צפון קוריאה הכרה – כלומר, הצהרה כי צפון קוריאה חשובה מספיק בכדי שבכיר אמריקאי יבוא לאסוף את השבויים. אחרי הכל, זה בדיוק מה שעשה ביל קלינטון לפני חמש שנים, כאשר הוא טס לפיונגיאנג עם קליקת יועצים ונפגש עם ג'ונג איל קים לארוחת צהריים שנמשכה שלוש שעות. אחרי שסיימו בקבוק יין או שתיים ואת סעודתם, עזבו קלינטון וחבורתו יחד עם העיתונאיות האמריקאיות, לאורה לינג ואונה לי, שנעצרו בגבול הקוראני בזמן שצילמו עבור הטלוויזיה האמריקאית. הכותרת בניו יורק פוסט הייתה באותו היום – "באבא החזיר הביתה את הבחורות".

ואז לפני ארבע שנים, ג'ימי קרטר נחלץ לעזרתו של חיילון גומז, מורה לאנגלית שהלכה לאורך הנהר וחצתה את הגבול צפון קוריאה. המשימה שלו, לפיו, הייתה למצוא את רוברט פרק, מיסיונר נלהב שנכנס גם הוא לצפון קוריאה בדרישה לשחרור כל האסירים הפוליטיים ופרישתו של קים ג'ונג איל. גומז ריצה מאסר של שמונה שנים כאשר קרטר הגיע לאסוף אותו.

בין האסירים בעלי הפרופיל הגבוה שהוחזקו על ידי צפון קוריאה, נראה שרק פרק עבר סדרת עינויים לפני ששוחרר. הוא לא מספר בדיוק מה עבר עליו בכלא הקוראני אך הוא אמר כי הוא סבל מצורות קיצוניות של עינויים. היום הוא סובל מפוסט-טראומה מודחקת ועדיין רואה בהתאבדות כאופציה אמיתית. מאז ששוחרר הוא כתב עשות מאמרים נגד רצח העם הקוריאני בצפון קוריאה שמתבצע על ידי הממשל.

שליט צ. קוריאה קים ג'ונג און | לא צפוי

גם דאעש וגם צפון קוריאה מציגים לראווה את אסירי החוץ שלהם כאילו הם פריטים יקרים שאותם הם ימכרו אם יוצא המחיר הנכון. הג'יהאדיסטים מאמינים שההלם הנובע מהוצאות ההורג המצולמות יקנה להם חסידים חדשים מקרב האסלאמיים הקיצוניים ברחבי העולם, בעיקר בארה"ב ובבריטניה. הדרישות הצפון קוראניות הן גבוהות אך לא כל כך קיצוניות, שלושת האמריקאים המוחזקים אצלם מתחננים לאמריקאי כלשהו בדרגה בכירה שיבוא לחלץ אותם.

הצפון קוראנים לא צפויים ולא ברור בדיוק באיזו עסקה הם מעוניינים – האם הם ישחררו את כל השלושה בביקור אחד או שמא הם מעוניינים בשלושה ביקורים נפרדים, או אולי שלושה בכירים שיגיעו יחד? האם הם יסתפקו בביקור של דמות שאיננה נשיא לשעבר או מישהו בכיר בממשל האמריקאי? כמו למשל מושל ניו מקסיקו לשעבר ושגריר באו"ם, ביל ריצ'רדסון שכבר ביקר מספר פעמים בצפון קוריאה.

בינתיים, נראה שהאסירים האמריקאים בצפון קוריאה זוכים לכמעט יחס מועדף, שניים מהם שוהים כעת בחדר המלון שלהם ואילו השלישי נמצא בהסתכלות אצל רופאים בזמן שהוא עובד שמונה שעות ביום ובריאותו לקויה – אך הוא עדיין ישרוד את התקופה.

בהפקת שלושת הראיונות עם האמריקאים השוויצו הצפון קוריאנים ב"מוצרים" שבידם – מתוך הערכה כי זוהי מטרה פוליטית דיפלומטית בעלת ערך שהאמריקאים לא יחמיצו. בעבור דאעש מטרות אלו לא נמצאות בראש סדר העדיפויות, אשר רואים בהוצאות להורג שהם מבצעים גם כתגמול מספק.