אולי בפעם הראשונה מאז החל הסכסוך הישראלי-פלסטיני מפרסם האו״ם דוח מאוזן הקשור בישראל. זה לא מובן מאליו. האו״ם נתפס כאן במשך שנות דור (ובצדק) כארגון מכור, כמגרש חוץ עוין שאין טעם להתייצב למשחק הנערך בו כי התוצאה ידועה מראש. ובכן, דו״ח האו״ם על צוק איתן הוא דוח מאוזן, מרוסן, שנמנע מהטלת אשמה מפורשת מדי, שמתרחק מתיוגים והמלצות גורפות, שמשתמש בהרבה מאוד מילות הסתייגות ומחלק את הביקורת שלו, כמעט שווה בשווה בין ישראל לחמאס (אם כי חמאס אינו מוזכר בשמו).
בואו לא נזלזל בזה. אם בדוח גולדסטון ניצח חמאס את ישראל באופן מכריע, על האפס, הרי שהדוח הנוכחי מסתיים בתיקו. על רצף הדוחות, בעקבות גולדסטון, דוח צוק איתן הוא דוח לא רע.
האיזון הזה בעייתי. מול חמאס אנחנו לא אמורים לחלץ תיקו. דוח האו״ם לא לוקח בחשבון את ההקשרים ההיסטוריים, האזוריים, המוסריים והמהותיים של האירוע כולו. למשל, השאלה מי התחיל. הוא מתעלם מהעובדה שישראל פינתה את עזה עד האינץ' האחרון, ואם חמאס היה מעוניין – הוא יכול היה להקים בעזה אואזיס של פריחה ושגשוג, אבל הדבר היחיד שהוא מעוניין בו זה השמדתה של מדינת ישראל. דוח האו״ם מתעלם מהעובדה שישראל, לאורך כל השנים שחלפו מאז פינוי עזה, היא הצד המתגונן.
בית בב"ש, לאחר פגיעה ישירה של רקטה, הקיץ. הדו"ח מאוזן? | צילום: מתוך ויקיפדיה
דוח האו״ם מתעלם ממה שקורה סביב, במזרח התיכון הבוער, שם אף כוח צבאי לא מזהיר אוכלוסיה אזרחית לפני הפצצה. כולם שוחטים את כולם ללא אבחנת דת, צבע, מין או גיל, וכללי הדין הבינלאומי הם אפילו לא אות מתה. הם נערפים בחוצות העיר. כל אלה לא עניינו את השופטת מרי דייוויס כי הם לא היו במנדט שלה.
היא קיבלה אירוע צבאי, מספרי הרוגים ופצועים, ובדקה אותו בדיקה יובשנית ועובדתית. היא עשתה את זה תוך מאמץ אמיתי להפגין אובייקטיביות, וזה ייאמר לזכותה. היא לא דורשת להעביר את הטיפול בדוח לבית הדין הבינלאומי בהאג (אלא רק ממליצה), היא לא מקבלת את התירוצים של חמאס, היא מחמיאה למערכת המשפט הישראלית ומציינת שצה״ל השקיע יותר ממה שמשקיעים צבאות זרים באזהרת האזרחים.
ההתנפלות אתמול של טובי בנינו על הדוח היתה די מגוחכת. נדמה היה שהם כתבו לעצמם את התגובות הרבה לפני שקראו את הדוח. מצד שני, לא היו התקפות על השופטת עצמה מהסוג שספג בזמנו השופט גולדסטון, ובצדק. המצב הנוכחי מצריך חשיבה קצת אחרת. הגיע הזמן לנסות להיות קצת יותר חכמים וקצת פחות צודקים. אלה כללי המשחק, כדאי להסתגל אליהם. הדוח הנוכחי מוכיח בפעם הראשונה שהמשחק לא לגמרי מכור. שאפשר להשפיע על התוצאה. יכול להיות שבפעם הבאה צריך יהיה להתייצב בפני ועדת האו״ם, לשתף פעולה ולהשקיע מאמץ.
ומה עכשיו? עכשיו כדאי שנפסיק לספר לעצמנו את הנרטיב שלנו, ונתמודד עם כמה מהטענות. לו אני הדרג המדיני, אני מגבש תשובה מפורטת, מנומקת והגיונית לכל טענות הדו״ח, ובמקומות מסוימים מורה על בדיקת הטענות. מהלך כזה ימנע, קרוב לוודאי, את הגעת הסוגיה לבית הדין הפלילי בהאג, ויסייע לישראל לגבש ״רוב מוסרי״ משמעותי בהצבעה שתתקיים על הדוח באו״ם. יש שם כמה דברים שצריכים להטריד אותנו ושווים בדיקה.
לטעמי, גם ההתנפלות על הקביעה בדוח שבשום מקום הפלסטינים שהגיחו מהמנהרות לא תקפו אזרחים אלא רק מטרות צבאיות, הינה מיותרת ופבלובית. למה? כי זו עובדה. שמעתי אותה במהלך צוק איתן מאנשי צה״ל. גם ההתקפה על הפילבוקס ליד נחל עוז היתה מתוכננת. מחבלי חמאס היו יכולים להיכנס לקיבוץ אבל הם תקפו את הבסיס הצבאי.
כך זה נראה בעזה | צילום: מתוך ויקיפדיה
כנ״ל בשאר החדירות דרך מנהרות. בצה״ל היתה ידיעה ברורה לאורך המבצע שחמאס מפעיל את המנהרות נגד מטרות צבאיות. לא, אני לא חושב שחמאס חזר בתשובה והמיר את תורתו ל״ואהבת לרעך כמוך״. אני כן מבין שחמאס התחיל להפנים את כללי העולם החדש, וכדי לעמוד בהם הוא התאים את עצמו לנסיבות. בחמאס הבינו שלוחמים חמושים שיוצאים ממנהרות ותוקפים נשים וילדים במיטותיהם לא יעשו לארגון שום דבר טוב בזירה הבינלאומית. צריך להודות בזה.
החריג היחיד מבחינתי הוא ״נוהל חניבעל״. כן, זה תמיד יגרור ביקורת בינלאומית חריפה ואולי למעלה מזה, אבל צריך להבהיר לעולם שזה המצב: מכיוון שהפלסטינים הוכיחו כישרון לא אנושי במסחר בחטופים, גופותיהם או חלקי גופותיהם, עליהם לדעת שבכל פעם שיחטפו חייל ישראלי – ייפתחו עליהם שערי הגיהנום. גם כאן, הם התחילו. לו היו עומדים בכללי אמנת ז׳נבה, אפשר היה לוותר על התרגולת הזו. אבלי הם לא,אז גםאנחנו לא. בסוף, כששוקע האבק על הדו״חות המצהיבים במגירות, אנחנו נשארים במזרח התיכון.
לכתבה באתר מעריב
|
|