משנה את פניה: על המסע של סין אחר ערכים אידיאולוגיים חדשים

במשך שתי מאות, מסוף המאה ה-18 ועד סוף המאה ה-20, "כאוס" היא מילה שיכולה לתאר את התנאים שהיו אז בסין – בין אם כלכליים, פוליטיים, גיאופוליטיים, חברתיים, תרבותיים ואינטלקטואלים. עבור מדינה שהייתה לה ראייה מוגדרת של מקומה בעולם – הממלכה התיכונה – ומסגרת אידיאולוגית עבור ממשל וחברה, שנעה בראשה מהקונפוציוניזם, היא נקרעה לגזרים דרך מרידות איכרים מקומיות וקונפליקטים אזרחיים. אלו הגיעו בעקבות מלחמת האופיום הראשונה (1839-1842), מלחמה מתמשכת שבבסיסה היו כוחות אימפריאליסטים.

מרד טאיפינג (1850-1864), הובל על ידי בעל חזון אידיאולוגי כריזמטי, הונג שיוצ'ואן, שהצהיר על עצמו כבן הצעיר של ישו הנוצרי. כוחות של שושלת צ'ינג האימפריאלית, ביחד עם תמיכה בריטית, דיכאו את המרד, שהסתיים עם 20,000 הרוגים לפי הערכות. מספר זה נחשב ל-5% מאוכלוסייה הסינית באותה תקופה.

כדי לתת פרספקטיבה לדברים, מספר ההרוגים במלחמת האזרחים האמריקאית (1861-1865) היה משמעותית קטן בהרבה – 620,000 הרוגים, שהם 2% מהאוכלוסייה האמריקאית באותה עת. עד היום אירועי מלחמת האזרחים מהדהדים בארה"ב, עם הטבח בצ'רלסטון והורדת דגל הקונפדרציה בעקבותיו. כך גם בסין – למורשת ההיסטורית יש השפעה ברורה על החברה הסינית המודרנית. לכן, כדי להבין לאן פניה של סין מועדות, אפשר ללמוד מהיכן היא באה.

למרות הקשיים העצומים, סין הצליחה למגר את העוני ולהפוך למעצמה כלכלית | צילום: thinkstock

בארה"ב לא הייתה מלחמת אזרחים נוספת, אך כן היו מקרים של אלימות אזרחית לאחר מכן, בניגוד לכך, מרד טאיפינג היה אחד מתוך קונפליקטים אזרחיים רבים שמדגישים את ההיסטוריה המודרנית של סין. למרות שב-1949 הוקמה הרפובליקה העממית של סין, המאבקים לא פסקו, שכן השנים תחת שלטון מאו (1949-1976) היו עקובות מדם. לפי הערכות, מספר ההרוגים נע בין 20 ל-40 מיליון, בשל "הקפיצה הגדולה", מסע הרפורמות בתעשייה הסינית. בנוסף, מהפכת התרבות שהוביל מאו אמנם גרמה לפחות הרוגים, אך הותירה השפעה עמוקה בקרב אלו שסבלו מההשפלות שהביאה.

מאז מות מאו ובעקבות יישום תכנית הרפורמות של דנג שיאופינג, סין התמקדה בעיקר בצמיחה חומרית. העיקרון המפורסם של שיאופינג "להיות עשירים זה נהדר", הוא אולי זה שעומד בראש סטנדרט "הערכים" של סין במהלך העשורים האחרונים. יחד עם זאת, כיום סין נמצאת בתהליך מעבר. מחברה איכרית נחשלת, ענייה ומבודדת מהעולם, היא הפכה לאורבנית, משכילה ומעורבת בצורה בינלאומית. לכן ההישגים של הסינים ראויים לציון, במיוחד הירידה הדרסטית בעוני לעומת הודו – מדינה שעברה פחות טראומה בחייה המודרנית מאשר סין.

סינים בשנות ה-70 לחייהם עברו חוויות טראומטיות רבות. אפשר להשוות את מסעם של לאומים מעטים למה שסין עברה. באילו ערכים סינים קשישים יכולים לדבוק? בילדותם הם חוו את האלימות הראשונה דרך המהפכה הקומוניסטית, בהתבגרותם היו אלה החורבן האכזרי של "הקפיצה הגדולה קדימה" ופולחן האישיות של מאו דזה-דונג, ובתחילת חייהם הבוגרים הפנטיות של מהפכת התרבות השפיעה עליהם. כיום, בסוף חייהם, זוהי התחייה המחודשת של קונפוציוס שהוכפש במהלך המאה ה-20: מתנועת הארבעה במאי ב-1919 ועד לקמפיין האנטי-קונפוציוס האלים של המהפכה התרבותית.

במסע החיפוש החמקמק הזה אחר ערכים, ישנו פער דורות עמוק. עבור הסינים שנולדו בשנות ה-80, רובם ילדים יחידים, 35 השנה האחרונות היו נפלאות בהשוואה להוריהם. הכוונה היא לא לכך שבני דור המילניום הסינים נחו על וורדים, אלא שהחיים שלהם הפכו לטובים יותר: אורבניזציה, השכלה אוניברסיטאית, עלייה בצמיחה, נסיעות לחו"ל, יותר חופש (גם אם מוגבל ושרירותי), חיי לילה ענפים, אפשרויות מזון מכל העולם – כל אלו שייכים לעולם שונה לחלוטין מהפרספקטיבה של אלו שנולדו ב-1945. 35 השנים שהיו לאחר 1945 היו כאלו של קיפוח חברתי, תרבותי ופיזי. התקופה שלאחריהן, מ-1980, היו השנים שהצרפתים קוראים להן "התברגנות".

מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בזים לערכי המערב, אבל שולחים את ילדיהם ללמוד באוניברסיטאות בארה"ב | צילום: thinkstock

דרך אחת לתאר את החיפוש אחר ערכים חדשים, יכולה להיות זו שהעיתונאי האיטלקי פרנסצקו סיסקי תיאר אותה כ"גל הגדול של המרה לנצרות". הוא מעריך כי מספר הנוצרים בסין כיום הוא 130 מיליון, כ-10% מהאוכלוסייה. דבר זה הופך את סין למדינה הנוצרית הגדולה בעולם, אחרי ארה"ב, ברזיל ורוסיה. זוג סיני בשנות ה-30 לחייו, אמר כי אמנם המפלגה הסינית שולטת, אך היא לא יכולה לתת לו את המשמעות לחייו.

המשפט הזה יכול לבשר את מה שהעתיד טומן בחובו, אם או כאשר המפלגה הקומוניסטית לא תוכל יותר להבטיח את הצד שלה בעסקה. הוא גם מסביר בחלקו את האובססיה (או פרנויה לפי מה שאומרים), שמנהיגי המפלגה הציגו לאחרונה כנגד ההשפעות האידיאולוגיות הזדוניות הפוטנציאליות של "הערכים המערביים". ככל הנראה, הפחד הוא מהחדרת רעיונות של חופש, דמוקרטיה, שלטון החוק וכו', שאולי יערערו על הלגיטימציה של המפלגה, שהולכת ונחלשת באופן בלתי נמנע.

בהסתכלות לעתיד, אפשר לקוות כי האובססיה הפרנואידית העכשווית לגבי "הערכים המערביים" תעבור וכי הפרגמטיזם יחזור וינצח. הפרגמטיזם הוא זה שסיפק את הדלק האידיאולוגי עבור נרטיב הצמיחה האדירה של סין, שעומד בניגוד גמור לשנים המשוגעות של שלטון מאו. מצד אחד, המפלגה הקומוניסטית מבקשת להפחית את החדירה של ערכים מערביים בתכניות הלימודים בבתי הספר ובאוניברסיטאות. מצד שני, סטודנטים סינים רבים נוסעים ללמוד במערב, בעיקר בארה"ב, גם כאלו שנולדו למשפחות המפלגה הקומוניסטית כמו בתו של נשיא המפלגה. ב-2014 המספר עמד על 500 אלף, לעומת 20 אלף סטודנטים סינים שלמדו בחו"ל בשנת 2000.

אפשר גם להדגים זאת דרך תהליך צמיחה של מנהיגים סינים ביחסים הבינלאומיים. ראש בנק AIIB (הבנק להשקעות תשתית באסיה) מחזיק בתואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת בייג'ין, והשתתף בתכנית באוניברסיטת בוסטון.

בניגוד לקריאה הקפיטליסטית והאינדיבידואליסטית הפתוחה "להיות עשירים זה נהדר", לימודים סיניים בארה"ב משקפים אולי את המילים הפטריוטיות המפורסמות של ג'ון אפ. קנדי מ-1961: "אל תשאלו מה המדינה יכולה לעשות בשבילכם, תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל המדינה". למרות שיש ספק האם המילים האלו עדיין משקפות את הערכים האמריקאים, אין ספק כי הן מהוות השראה אוניברסלית שאולי אף אומצה בסין. ראייה לכך ניתן למצוא במילים שנאמרו בטקס הסיום של מכללה טכנולוגית שנחשבת ל-MIT של סין: "מעשים מדברים חזק יותר מאשר מילים, פלסו את דרככם באופן אחראי, היו חדשניים, הועילו לאנשים!".

נקודה נוספת למחשבה היא כי הוויכוח על ערכים, בין אם הם אסייתיים או מערביים, הוא מלאכותי, לוקה בחסר, מטעה ויכול להוביל בקלות ללאומיות קיצונית. חברות מצליחות הן כאלו שמטפחות את הרעיונות שלהן בעצמן, תוך כדי פתיחות לרעיונות מבחוץ, ולאחר מכן הן מתקדמות ומשלבות את הרעיונות בתהליך דינמי של הפריה, תסיסה והעשרה תרבותיות, בשני הכיוונים.