משפחה חורגת: כך מעודדת סינגפור את התושבים להביא ילדים

במדינות המפותחות רוכשות כיום נשים רבות השכלה גבוהה ומרוויחות משכורות אשר עומדות בשורה אחת עם אלו של הגברים. העובדה שנשים כבר לא תלויות בגברים מבחינה חברתית וכלכלית שינתה באופן קיצוני את אורח חיים של אנשים צעירים: אישה יכולה כעת לבחור להישאר רווקה, להתחתן רק עם הגבר שהיא רוצה ולהביא לעולם ילדים כרצונה.

כל זה יוצר שינויים גדולים ברחבי העולם המפותח. שיעור הפריון הדרוש לשמור על כמות יציבה של אוכלוסייה במדינות המפותחות עומד על 2.1, ועדיין כמעט ממחצית אוכלוסיית העולם עומדת על שיעורי ילודה נמוכים יותר. בארה"ב יש שיעור פריון כולל (TFR) של 2.0 – כשהמהגרים ההיספאנים מובילים בשיעורי הילודה.

לקבלת כל העדכונים, הדירוגים והניתוחים – עשו לנו לייק בפייסבוק

ארה"ב אמנם מזדקנת, אולם לא מהר כמו מדינות רבות אחרות: מפקד 2010 הראה כי 31,400,000 אמריקאים חיים לבדם – 27% מכלל משקי הבית (ובשווה לאחוז הזוגות ללא ילדים). לחיות לבד מאפשרים לאנשים לשמור על חופש, שליטה והגשמה עצמית, אבל לאנשים האלה יש פחות ילדים.

במדינות מערב אירופה ישנם שיעורי פריון נמוכים, אפילו מתחת לשיעור התחלופה של 2.1. בגרמניה עומד השיעור על 1.4 (אוכלוסייתה מונה 82 מיליון איש, מתוכם 8.2% הם זרים) בהולנד 1.8 (16.5 מיליון, 4.4% זרים), בבלגיה 1.8 (10.8 מיליון, 9.8% זרים), בספרד 1.4 (46.1 מיליון, 12.4% זרים), ובאיטליה 1.4 (60.2 מיליון, 7.1% זרים).

תמיכת ממשלת שוודיה מביאה לשיעור פיריון גבוה יחסית | צילום: ingimage/A.S.A.P

בשוודיה, המספקת תמיכה נרחבת להורים טריים, ישנו שיעור פריון כולל גבוה של 1.9 (9.4 מיליון, 6.4% זרים), אולם עדיין מתחת לשיעור התחלופה. באירלנד ובבריטניה ישנם גם שיעורי פריון כוללים גבוהים, 2.1 ו-1.9 בהתאמה, אך שיעורים אלה נגזרים מהורי מהגרים שאינם אירופיים.

המצב בסינגפור אינו שונה מזה של מדינות אלו כששיעורי הילודה נמצאים בירידה קבועה. שיעור הפריון של המגזר הסיני הוא 1.08, מהנמוכים ביותר, לפני ההודים (1.09) והמאלאים (1.64). במילים אחרות, גודלו של כל דור סינגפורי-סיני יקטן בחצי במהלך 18-20 השנים הבאות. זאת בעוד שיעור הילודה ברוב מדינות אפריקה עומד על מעל חמישה.

ללדת היא כמובן החלטה אישית, אולם עבור אוכלוסייה של אומה ישנן לכך השלכות ניכרות. השכלתן של הנשים ויכולתן להרוויח משכורות גבוהות שינו את ההתנהגות החברתית והובילו לנישואים בשלב מאוחר יותר בחיים; אולם כאשר נשים דוחות את הבאת הילדים עד אמצע השעור הרביעי לחייהן, יש להן פחות ילדים. כבר בשנת 2011 עמד היחס בסינגפור על שבעה בוגרים מול גמלאי אחד. בשנת 2030, צפוי היחס לעמוד על 2.3 בוגרים על כל גמלאי.

נשים רבות מחליטות לדחות את מועד החתונה או להישאר רווקות. שיעורי הנישואים מתחת לגיל 30 ירדו בשנת 2011 עם ירידה גדולה במיוחד בטווח שבין 25 שנים ל-29. לפיכך, מספר הילדים שנולדו ירד באופן דרסטי.

בשנת 1959, נולדו בסינגפור יותר מ-62 אלף תינוקות, והאוכלוסייה עמדה על חצי מזו של היום. הפוריות הנמוכה והזדקנות האוכלוסייה הן שתיים מהדאגות הגדולות ביותר של המדינה. בעתיד תצטרך סינגפור לסמוך על מהגרים, משום שבלעדיהם תעמוד בפני אפשרות של כוח עבודה מתכווץ וכלכלה מדשדשת. המשמעות של פחות אנשים צעירים תהיה פחות מכוניות חדשות, מערכות סטריאו, מחשבים, מכשירי אייפד ואייפון ובגדים שיימכרו.

כדי לעודד נישואים והורות, הנהיגה ממשלת סינגפור מגוון רחב של אמצעים: נגישות משופרת לטיפול בילדים באיכות, הקניית זכאויות שונות לאמהות והורים צעירים לילדים, ותמריצים כספיים כדי לעזור בתשלום עלויות גידול הילדים. הממשלה יצרה חשבון מיוחד לכל ילד בו תשקיע דולר אחד עבור כל דולר שישקיע ההורה, בסכומים שנעים בין 6,000 ל-18 אלף דולר (בהתאם לסדר הילדים). זה נעשה על מנת לעודד את ההורים להוליד ארבעה ילדים או יותר.