Sans-serif

Aa

Serif

Aa

Font size

+ -

Line height

+ -
Light
Dark
Sepia

מתחת לאפס: מדוע האינפלציה השלילית במשק אינה מורגשת בחיי היום היום שלנו?

1. האין־פלציה. כשהוזמנתי השבוע לטקס חידוש פוליסת הביטוח לרכב, הייתי בטוח שיפנקו אותי בתעריף נמוך. עם אינפלציה שלילית, דף נקי מתביעות ונסיעה זהירה, הערכתי שהתעריף יירד. כששאלתי כמה זה יעלה ...
יהודה שרוני, סופהשבוע

1. האין־פלציה. כשהוזמנתי השבוע לטקס חידוש פוליסת הביטוח לרכב, הייתי בטוח שיפנקו אותי בתעריף נמוך. עם אינפלציה שלילית, דף נקי מתביעות ונסיעה זהירה, הערכתי שהתעריף יירד. כששאלתי כמה זה יעלה לי, המוקדנית נקבה במחיר גבוה בכ־ 2% לעומת 2014 . בתגובה לתמיהתי הפטירה: “נכון שהאינפלציה ירדה, אבל אצלנו העלויות גדלו”. אם תרצו, הנה בקליפת אגוז ההסבר לתחושה שיוקר המחיה בלתי נסבל, למרות האין־פלציה.

מדוע מעלים מחירים? כי אפשר. כי חלק מהעסקים מתנהגים בחזירות וכי הצרכן פראייר. מנתוני הלמ”ס שפורסמו אתמול מתברר שמדד דצמבר נותר ללא שינוי והאינפלציה ב־ 2014 הייתה שלילית, ועמדה על מינוס 0.2% . נכון שהמחירים ירדו “בממוצע”, אבל יוקר
המחיה ממוקד בעשירונים התחתונים שמחוץ לממוצע. כ־ 60% מסל ההוצאות במדד מורכב משלושה סעיפים: מחירי הדיור, התחבורה והתקשורת, והמזון. הדיור, שהוא הדומיננטי ביותר ( 25.2% מהסל), עלה ב־ 2014 ב־ 3.4% . נכון שבעלי הדירות חוגגים את השיפור בתחושת העושר, אבל מה עם אלה שפספסו את המרוץ לדירה וחיים בשכירות יקרה?

מחירי התחבורה והתקשורת, המהווים 20.6% מהמדד, נשחקו בכ־ 1% , אבל עדיין
ישנם כאלה ללא סמארטפון שיאפשר לחגוג את חיתוך המחירים. ויש כאלה הנאלצים
להתנייד בתחבורה ציבורית. מחירי הדלק ירדו ב־ 6.9% (בסוף החודש יהיה מחירו של
ליטר בנזין נמוך מ־ 6 שקלים), וזו בשורה לנהגים אבל לא לנוסעי התחבורה הציבורית.

הבשורה הגיעה השנה דווקא ממחירי המזון (כולל פירות וירקות) המהווים 16.5%
מהמדד. למרות הטענות על יוקר המחיה, המחירים נשחקו ב־ 2014 ב־ 3% . היצרנים
לא מעיזים להעלות מחירים כי צריכת המזון נמצאת ממילא בירידה. העשירונים
התחתונים, שסל הוצאותיהם במזון דומיננטי, הם המוטבים העיקריים מהירידה. מה שבכל
זאת יוצר את תחושת יוקר המחיה הוא ההשוואה לחו”ל. בשנים 2005 ־ 2013 עלו
מחירי המזון בישראל ב־ 16% לעומת 4.6% ב־ OECD .

צמצום הפערים אינו עניין של “זבנג וגמרנו”, לדברי הנגידה. לאינפלציית האפס יש יתרונות ישירים בהיבט הצרכני. המשכנתאות הצמודות למדד נשחקות וחוסכות עשרות שקלים
בחודש. הריבית הנמוכה מקילה את הנטל על האוברדרפט. אף על פי שהאינפלציה נמצאת
מתחת ליעד בנק ישראל ( 1% ־ 3% לשנה), סביר שהריבית לא תשתנה בקרוב וייתכן
שלקראת סוף השנה אפילו תעלה.


האינפלציה יורדת, המחירים לא בהכרח | צילום: thinkstockphotos

חזרה לסיפורי האישי בעניין הביטוח. אחרי שאיימתי להתנייד לחברה אחרת, בחברת
הביטוח התרצו, ביטלו את ההתייקרות והורידו לי משהו במחיר. אין מה לעשות:
המודעות הצרכנית חשובה מכל דבר אחר.

2. חכמים בדיעבד

מבקר המדינה יוסי שפירא הזמין בשבוע שעבר ללשכתו את החשבת הכללית באוצר,
מיכל עבאדי־בויאנג’ו. השניים שוחחו על נושאים שעל הפרק ועל טיפול החשבת
בשמירת האינטרס הציבורי בפרשת בנק לאומי. המדינה מחזיקה ב־ 6% ממניות הבנק,
כך שהמבקר נכנס בעובי הקורה ובודק את התנהלות בנק ישראל והרגולטורים. את
המפקח על הבנקים הוא עדיין לא פגש.

המבקר שבע רצון מרמת השקיפות ומקבלת המידע הנדרש על ידו ועל ידי אנשי צוותו.
עם פרסום פרטי ההסדר ניתן האות להתנפלות רבתי על בנק לאומי ובכיריו,
בצדק ושלא בצדק. בצדק כי עם חשיפת פרטי ההסכם התבררו ממדי התופעה המבהילים.
נחשפו טכניקות פליליות להעלמות המס וסיפורי הצבע על התעלולים הפיננסיים
בעשור שבו גליה מאור ניהלה את הבנק.

האמריקאים לא פטרו את נושאי המשרה מאחריות, והבנק הודה לראשונה באחריות
למעשים פליליים. בהמשך הוא עלול להיתבע אם יחליט קצין המבחן האמריקאי.
במקרים קודמים של חקירות פליליות בישראל נגד בנק לאומי מצד רשות ני”ע
(פרשת שיווק קרנות הנאמנות) או רשות ההגבלים (קרטל העמלות), הסכים הבנק
לשלם כופר בעשרות מיליונים אבל מבלי להודות באשמה. עם האמריקאים הוא נאלץ
לחתום על הסכם מחפיר, לאחר שהובהר שאם יתעקש הוא עלול להסתכן בשלילת רישיון
פעילותו בארה”ב ולהפסיק לסחור בדולרים.

אבל מהפרשה עולים גם ניחוחות התחסדות מצד מבקרי הבנק. עד לחתימה לפני כשלושה שבועות היקף הנזק הכספי היה ידוע. המפקח והנגידה היו ברציפות בתמונת המגעים, והבנק לא זז בלעדיהם. דודו זקן נרדם בשמירה והתעורר בשבועות שלפני החתימה על ההסדר. בינתיים הוא בודק, סופג ושותק, גם כשהטיפול הבלעדי נשלל ממנו.
בעקבות ביקורת על שתיקתה, התייחסה שלשום בלילה לפרשה גם קרנית פלוג,
בכירת הרגולטורים. “הפיקוח על הבנקים בודק את ההיבטים של ניהול בנקאי תקין
ושל אחריות אישית של המנהלים. הבדיקה מקצועית ובלתי מתפשרת”, אמרה הנגידה.

וישנו גם הסיפור הבא, הנחשף כאן לראשונה. משרד המשפטים ניסה בעבר לצרף
את עבירות המס כ”עבירות מקור” על פי חוקי איסור הלבנת הון. עבירות כאלה מחייבות
ענישה מחמירה, כולל מאסרים בפועל. כשהסוגיה עמדה על הפרק, מנהלי הבנקים
העפילו ללשכת שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, והזהירו מההשלכות של החקיקה על
יהודי העולם ופיקדונותיהם. נאמן השתכנע ומשרד המשפטים ירד מהסיפור. אבל כעת,
כאמור, כולם מתעוררים.

החשבת הכללית פנתה בשבועות האחרונים לפחות פעמיים למפקח על הבנקים בבקשה שיחקור את הפרשה. בשבוע שעבר פנתה ליו”ר הדירקטוריון דוד ברודט בדרישה שימנע השגת הסדרי הפשרה ללא אישור אסיפת בעלי המניות. השבוע התעוררה המפקחת על הביטוח דורית סלינג’ר שלקתה באקטיביזם רגולטורי. כמו בפרשת שכר הבכירים, היא פנתה לחברות הביטוח (מבעלי המניות העיקריים בלאומי) בתביעה לפקוח עין. היא דרשה את התייחסות הדירקטוריונים לאופן טיפולם.

הרגולטורים עלולים לחטוף מהמבקר, ולכן לא מופרך להניח שפעילותם הנמרצת אינה
חפה ממקריות. גופים אחרים הזכירו לכולנו את עצם קיומם. מנכ”לית איגוד בתי ההשקעות יוליה מרוז דרשה לקבל את המידע הרלוונטי בפרשה. על הפנייה אמור היה לחתום גם
היו”ר (חגי בדש מפסגות), אבל הוא העדיף להישאר מאחורי הקלעים.

פנייה מפתיעה יותר הגיעה מאוצר התיישבות היהודים. זו אחת הפעמים הנדירות שבהן החברה מתעניינת בנעשה בבנק. לאורך שנים קיבלה דיבידנד של מאות מיליוני שקלים וישבה בשקט. אוצר ההתיישבות מחזיקה ב־ 5% מלאומי בזכות “תאונת עבודה” שגרם לה סגן שר האוצר לשעבר עדי אמוראי. עד לוויסות מניות הבנקים היא החזיקה במניית שליטה
שהעניקה לה את הבעלות ואת האחריות השילוחית לקריסת הבנק בעקבות הוויסות.

תמורת “הוויתור” על מניית השליטה היא פוצתה ב־ 5% מההון, ששווה כמיליארד
שקלים. כעת היא מתעוררת ומשגרת מכתב שנועד להצדיק את עצם קיומה. בעלי
המניות באוצר ההתיישבות דורשים בימים אלה לקבל לבעלותם הישירה את מניות
לאומי (בטכניקה המכונה “דיבידנד בעין”).
כך ייחסכו הוצאות המנגנון המנופח בחברה שתכלית קיומה פוליטי.


האמריקאים כופפו. משרדי הנהלת בנק לאומי | מתוך ויקיפדיה

3. אפס ביחסי אנוש

זה אינו טור קולינרי, אבל למרות זאת אפתח בענף המסעדנות. “פסטה מיה” באבן
גבירול בתל אביב היא אחת החביבות על
אנשי האלפיון. אפשר לפגוש שם את מאיר
שמיר מבעלי תנובה, וגם איזי כהן מכלל ביטוח פוקד את המקום. מסעדת “השקד”
בחשמונאים חביבה אף היא על אנשי עסקים. מבקרים שם היועץ המשפטי לממשלה יהודה
וינשטיין, אריה מינטקביץ מאלרון וגם עו”ד בני כהן פותח שולחן. למלך הביטוח שלמה
אליהו יש שולחן קבוע.

חוץ מאיכות המנות, המשותף לשתי המסעדות הוא ענת לוין. אליהו קיבל אותה למגדל במהלך ארוחת צהריים ב”שקד”. לפני מספר שבועות הזמינה איזי כהן ל”פסטה
מיה”, שם התקבלה לעבודה בכלל ביטוח.

דרכיהם של לוין וכהן הצטלבו במספר הזדמנויות. כהן היה הבוס שלה כשניהל את
מגדל. כשמונה למנכ”ל כלל ביטוח קיבלה לוין ממנו הצעה לעבור אליו. ציון קינן,
מנכ”ל הפועלים שבו הועסקה, לא אהב את זה ופנה לנוחי דנקנר (בעל הבית של
כלל ביטוח בזמנו). דנקנר פנה לאיזי כהן והמעבר טורפד. בסוף 2013 עזבה לוין את
הפועלים בעקבות ההצעה מאליהו, שמינה אותה ליו”ר מגדל ביטוח. זמן קצר לאחר מכן
הבינה שטעתה כשלא הפנימה שאליהו הוא בעל בית דומיננטי. לפני כחצי שנה פרשה
מהחברה, וזמן קצר לאחר מכן רמזה לכהן שהיא פנויה להובלה.

בנקודה זאת רצוי להזכיר את העליהום על עודד שריג שחצה את הקווים מהאוצר ועבר
למגדל בתום תקופת הצינון. כשמנכ”לית מגדל חוצה את הכביש ועוברת מיידית
למתחרה, כלל ביטוח, הכל בסדר. לוין תשמש כמנהלת ההשקעות הראשית
במקום שוקי בורשטיין, מנכ”ל לאומי למשכנתאות לשעבר. כהן גייס את בורשטיין
לפני כשנתיים. הוא בחן אותו ביסודיות וקיבל המלצות חמות בין השאר מזאב נהרי, מנהל
הכספים לשעבר בלאומי. לימים התקשר כהן לנהרי והודה: “כל מילה בהמלצה שלך
הייתה נכונה. שוקי הוא באמת בעל תפקיד מצוין, לומד ונכנס מהר לעניינים”.

אלא שמאז שחודש הרומן (העסקי כמובן) עם לוין, מערכת היחסים עם בורשטיין עלתה
על שרטון. “כהן הפסיק לספור את שוקי ונתן לו להבין שישמח אם יקלוט את הרמזים
ויסיק את המסקנות. כהן לא התבייש לשגר רמזים בוטים בעובי של פיל”, אומר גורם
בכלל ביטוח.

בורשטיין נאלץ להסיק את המסקנות ולפרוש. הוא אינו הראשון ואינו האחרון. קדמו לו רועי יקיר (שעבר להפניקס), ניר מורוז (שעבר לפסגות), ברק בנסקי (שעבר למיטב דש) שי גרוס מנהל השקעות נוסטרו ומבקר הפנים יוסף אביטל. השבוע הצטרף לשיירה גם אמיר שוסטק, האחראי על ההשקעות בנדל”ן שעבר להפניקס.

על פי מצב העניינים בכלל ביטוח נראה שכהן הוא הבעיה ולא הפתרון. העובדים
תחתיו מתארים התנהלות כוחנית, אפס סבלנות, או בקיצור אפס ביחסי אנוש. על
פי המקורות, כהן, שמוצאו בטורקיה, מזכיר בהתנהלותו את ארדואן.

ולמה זה אפשרי? כלל ביטוח הינה בפועל רכוש נכסי נפקדים. בעלי השליטה באי.די.בי (חברת האם) מסוכסכים ואינם רשאים להתקרב לכלל ביטוח עם מקל. המניות מוחזקות באמצעות הנאמן משה טרי ללא יכולת השפעה. יו”ר הדירקטוריון דני נווה משאיר את השטח לכהן. והמפקחת על הביטוח? סלינג’ר, שהתרעמה על המעבר של שריג למגדל, אינה מתעניינת בשינויים שעלולים להשפיע על הממשל התאגידי.

מה שמעניין אותה הוא היציבות בכלל ביטוח. ואולי בעצם היא מייחלת ליום שבו מניות כלל ביטוח יפוזרו בציבור. עד אז עושה כהן באמת כל מה שהוא רוצה.

4. תובנות צרפתיות

פרופ’ נורברט אטלי ( 67) עלה מצרפת לפני שש שנים. “הגעתי ממניעי ציונות. אני אוהב את ישראל. אבא אמר כל הזמן שאנחנו שייכים לעם היהודי וללא קשר לדתיים או לחילונים”, הוא מסביר. בפריז התמחה ברפואה ובפסיכולוגיה ועבד במוסד לילדים אוטיסטים. הוא השקיע במגזינים רפואיים ועסק בארגון כנסים בנושא תרופות
לפסיכיאטריה. לקראת עלייתו מכר את העסק והעביר את הכסף רשמית לישראל.

ב־ 2008 עלה עם אשתו ושתיים מבנותיו. האחת משרתת בדובר צה”ל והאחרת מועסקת
כעורכת דין לענייני פטנטים במשרד שלמה כהן. “לפני שש שנים האנטישמיות הייתה
פחותה מהיום”, הוא אומר. “לא ראינו סכנה לקיומנו. גרתי ברובע השמיני ואז היו לי
חברים מוסלמים ונוצרים. האנטישמיות הנוכחית מגיעה מערבים מוסלמים שלא
סובלים יהודים בגלל היחס לפלסטינים. היום יש שמונה מיליון מוסלמים מתוך אוכלוסייה
של 70 מיליון. הבעיה חמורה בהרבה, ואני שומע על הרבה חברים שרוצים לעזוב”.


“אין סיכוי שנחזור לצרפת” | צילום: thinkstockphotos

איך הסתדרת בארץ מבחינה עסקית? “הגעתי בגיל 60 וכאזרח צרפתי התחלתי
לקבל פנסיה ולכן לא חשבתי לעבוד. הכרתי הרבה חברים שעלו לפני. לפני שעליתי קניתי
דירה בסביוני רמת אביב ודירות לילדים, וידעתי קצת עברית בזכות התורה. המשכתי
להחזיק דירה בצרפת ובאזרחות צרפתית למקרה שלא נסתדר ונחזור. אין סיכוי שזה
יקרה היום כי הילדות קשורות לארץ, אנחנו אוהבים את תל אביב וחיים טוב”. ואז נכנסת לעולם העסקים. מה קרה? “פגשתי את איש העסקים חיים אוחיון שמחזיק את הפועל גליל עליון, והוא הציע שנפתח מעבדה גנטית. הוא הפגיש אותי עם שני פרופסורים מבר אילן ופתחנו מעבדה פרטית בקצרין. עד אז לא הייתה כזאת והבדיקות נשלחו על ידי טבע לחו”ל”.

עם האוכל בא התיאבון. מישהו המליץ לאטלי להשקיע בגן האורנים שהיה בהליכי פשיטת רגל. הבעלים החזיקו גם בזיכיון ההפעלה של “הבית הירוק” שליד אוניברסיטת תל אביב.
“פתחנו חברה בשם גרין וילה שנשלטה בחלקים שווים על ידי ועל ידי השותפים. התחלנו עם ‘הבית הירוק’ ופתחנו במקביל את הווילה בגן אורנים. השקעתי המון כסף. לצערי הרב, השותפים לא סיפרו לי שהם בתסבוכת עסקית וחודש אחרי הפתיחה נפלו. נוצר משבר גדול. אנשים שהזמינו חתונות פחדו ורצו לבטל. חשבתי או שאני מפסיד את ה־ 12 מיליון שקל שהשקעתי או שאני קונה את השותפים. קניתי את חלקם תמורת כמה מיליונים והפכתי לבעלים היחיד”. מה אתה חושב על הישראלים? “קשה לעבוד בישראל, כי המנטליות שונה מצרפת. כל אדם שאתה פוגש יגיד לך ‘תיזהר שהישראלים לא ינצלו אותך’. שילמתי מחיר גבוה כדי ללמוד את האופי העסקי וברוך השם, עכשיו הכל בסדר”.

מה הטיפים ליהודי צרפת המתלבטים אם להגיע ארצה? “נשיא הפדרציה הישראלית־צרפתית, שהוא חבר שלי, עוזר לעולים להשתקע בישראל. אחרי צוק איתן ערכנו ערב גאלה בהשתתפות מאות צרפתים וגייסנו כספים לאלה שזקוקים לעזרה בקליטה ובלימודים. עולה חדש חייב ללמוד עברית. הרבה זוגות צעירים שהגיעו לארץ ללא האפשרויות שהיו לי מתקשים. הם מקבלים עזרה מהסוכנות ומעמותות עד שהם מסתדרים. בארץ לא מוכנים לקבל תעודת רפואה או עריכת דין ויש צורך בשנת השלמה”.

מהם מקומות הדיור המועדפים? “נהוג לומר שהמחירים עלו בגלל העולים מצרפת, וזה נכון. אלה שבאפשרותם מגיעים כמוני לתל אביב. אחרים לרעננה (בזכות מערכת החינוך), אשדוד, נתניה, באר שבע ובת ים, שהפכה למאוד פופולרית. תל אביב היא עיר נהדרת ונחשבת למודרנית על פי כל קנה מידה. אנחנו מרגישים בדיוק כמו אירופה ואפילו יותר. אנחנו הצרפתים אוהבים ים ושמש. לצעירים זאת עיר מדהימה שעדיפה בהרבה על ירושלים”, הוא מסביר. אז אם כל כך טוב, מדוע לא כולם עולים? “נכון שיש ביקוש גדול לעלייה במיוחד ב־ 2014 . יש הרבה שרוצים להגיע, אבל לא כולם יכולים בגלל בעיות לוגיסטיקה. מדברים על נתוני העלייה, אבל אין סטטיסטיקות על היורדים בגלל בעיות
פיננסיות”, עונה אטלי.