מתלמיד בסמינר שיעי ועד לאיש השנה של פורבס ישראל: מי אתה חסן רוחאני?

חסן רוחאני נולד ב־12 בנובמבר 1948 כחסן פרידון (fereydoun) בסורקחה, עיירה בצפון איראן, מזרחית לעיר הבירה טהרן. 65 שנה לאחר מכן, רוחאני יושב בלשכתו כנשיא איראן, ומביט בסיפוק על דרכה של איראון החוצה מן הבידוד המדיני בו הייתה שרויה – הודות להסכם ההיסטורי אשר חתם עם המעצמות, ובמיוחד בזכות "מדיניות החיוכים" אשר הנהיג מיום היבחרו לנשיא. איזה מסלול עבר הנער מסורקחה עד שהגיע לכס הנשיא, והחל מהבוקר – גם לאיש השנה של פורבס ישראל?

משפחתו של רוחאני הילד התנגדה נחרצות לשלטונו העריץ והחילוני של השאה, ובגיל צעיר נשלח חסאן ללמוד במסגרות דתיות־שיעיות. בגיל 13 כבר נשלח לסמינר בעיר קום המקודשת לשיעים באיראן. בשנים 1969־1972 למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת טהרן. רוחאני נאלץ לממן את לימודיו בכוחות עצמו, דבר שהשפיע רבות על עיצוב אופיו, כפי שהעיד על עצמו שנים מאוחר יותר. את התואר השני והדוקטורט השלים יותר מ־20 שנה לאחר מכן בגלזגו, סקוטלנד, כבר בתור בכיר במוסדות השלטון האיראניים. הנושא של עבודת הדוקטורט שלו היה "הגמישות של השריעה (ההלכה האסלאמית) בהקשר לניסיון האיראני".

איש השנה 2013 | צילום: רויטרס

לאחר לימודי התואר הראשון החל לעסוק בפעילות פוליטית אינטנסיבית שכללה מסעות ברחבי איראן תוך הטפה נגד שלטון השאה ובעד מורו האייתוללה ח'ומייני. פעילות זו אילצה אותו להימלט מאיראן לצרפת עם ח'ומייני ב־1977, מאימת הסאוואכ, המשטרה החשאית השנואה של השאה.

ב־1979, בעקבות המהפכה נגד השאה, חזר רוחאני לאיראן כחלק מהפמליה של ח'ומייני, ומיד מונה לתפקידים בכירים במשטר והוא בן 31. בין התפקידים שמילא היה: מזכיר המועצה העליונה להגנה בזמן המלחמה עם עיראק; מפקד ההגנה האווירית של איראן בשנים 1985־1991; סגן מפקד הכוחות המזוינים של איראן ב־1988־1989; יועץ לביטחון לאומי של הנשיא אכבר האשמי רפסנג'אני; סגן יו"ר הפרלמנט ב־2000-1996; ומזכיר המועצה לביטחון לאומי במשך 16 שנה, עד שנת 2005, כנציגו האישי של המנהיג העליון ח'אמנאי.

גולת הכותרת של כהונתו כמזכיר המועצה לביטחון לאומי היתה מינויו לאחראי על המו"מ עם המערב בסוגיית הגרעין האיראני בשנים 2005-2003. בתקופת מערכת הבחירות הוקלט רוחאני כשהוא מתרברב על כך שהצליח להערים על נציגי בריטניה, גרמניה וצרפת באותו מו"מ. רוחאני אמר שמדינות אלה התחייבו להעניק מטרייה דיפלומטית מול ארה"ב תמורת הבטחותיו להפסיק את המרוץ לגרעין ולאפשר פיקוח חמור יותר במתקנים השונים.

"בתקופתי זינקה כמות הצנטריפוגות באיראן מ־150 ל־1,700", נשמע רוחאני בהקלטה. בהזדמנות אחרת במהלך מערכת הבחירות הטיח בו מראיין טלוויזיה איראני כי הביא להפסקת פרויקט הגרעין האיראני באותן שנים. התשובה של רוחאני היתה ניצחת: "אני הפסקתי את התוכנית? אני השלמתי אותה".

רוחאני עזב את תפקידו זה עם כניסתו של אחמדינג'אד לתפקיד הנשיא, בשל חילוקי דעות בין השניים. הבדלי הגישה בין שני הנשיאים האיראנים עומדים כיום במרכז המהלך הדיפלומטי המחודש בין ארה"ב לאיראן – בעוד שאחמדינג'אד התאפיין בסגנון מתריס כלפי המערב, שכלל הכחשת שואה ונאומי שטנה נגד ישראל כמו גם הכרזות פומביות על זכותה של איראן להעשיר אורניום, מוביל רוחאני קו שזיכה אותו עוד בימיו כמזכיר המועצה לביטחון לאומי בתואר "השיח' הדיפלומט". רוחאני מאמין בהנמכת הלהבות עם המערב כדרך להשגת המטרות האיראניות המיידיות – הסרת הסנקציות שחונקות את הכלכלה האיראנית והסדרת היחסים עם המערב בסוגיית הגרעין. אין זה אומר שרוחאני מוביל דרך הפוכה לזו של אחמדינג'אד בכל הנוגע לפרויקט הגרעין – למעשה, פרויקט זה אינו מצוי בסמכות הנשיא אלא בידיו של המנהיג הרוחני האייתוללה ח'אמנאי – אולם רוחאני בוחר בעיקר בטון שונה במו"מ עם המערב, ובייחוד עם ארה"ב ובריטניה, שנתפסות כיום כחוליה החלשה במאמץ הבינלאומי להביא להפסקת המרוץ האיראני ליכולת גרעינית־צבאית.

היה ממתנגדיו הבולטים. אחמדיניג'אד | צילום: רויטרס

לאחר שהתפטר הפך רוחאני למבקר קולני של התנהלותו של אחמדינג'אד כנשיא. בשנת 2006 כתב למגזין טיים כי "איראן גרעינית תערער את הביטחון באזור, תוביל למרוץ חימוש ותוביל לבזבוז עצום של משאבים". אחמדינג'אד מצדו האשים את רוחאני שהוא מרגל עבור האירופים.

ההבדלים בין שני הנשיאים אינם מסתיימים כאן; בשונה מאחמדינג'אד, שנתפס כעממי, רוחאני הוא אינטלקטואל שפרסם יותר מ־20 ספרים, רובם בתחום הדת והמשפט. הוא שולט בפרסית, ערבית ואנגלית ובעל שליטה מסוימת בצרפתית, גרמנית ורוסית, ואף כתב מאמרים אקדמיים רבים בפרסית, בערבית ובאנגלית. בחייו האישיים הוא נשוי ואב לחמישה ילדים, אחד מהם מת בנסיבות מסתוריות, יש הסבורים שנרצח ואחרים טוענים שהתאבד.