מתנתקים: כך בונה איראן רשת מקוונת פרטית

המהומות של יוני 2009, והתפקיד שמילאו האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט ביצירתם ובדיווח עליהן, רק הדגישו ביתר שאת את הצורך של הממשל האיראני במימושו. נוסף לעיכוב בלוחות הזמנים, מצריך הפרויקט גם השקעה כספית לא מבוטלת. ב־2009 נאלץ הממשל לממנו בעלות של יותר מחצי מיליארד דולר, שחרגו מהתקציב של אותה השנה.

למעשה, פועלת איראן משחר ימי האינטרנט להצרת יכולות הגלישה והגבלת המשתמשים בו, במיוחד בכל הנוגע לאירועי בחירות במדינה. בכל סבב בחירות – החל מהרמה המקומית וכלה במשרת הנשיא – נרשם גל של הגבלות שלטוניות על רשת האינטרנט. הרשת הפנימית אמורה לספק פתרונות למשטר המקומי, אשר בבסיסם עומדת היכולת לשלוט בצורה הדוקה יותר על ערוץ המידע האולטימטיבי הזה.

צילום: רויטרס

להבדיל מאמצעי תקשורת "מסורתיים״, כמו הרדיו והעיתונים המודפסים, עוצמתו של האינטרנט נעוצה בהיותו אמצעי ליצירת ולהעברת מידע. לפיכך, שליטה בו תאפשר שליטה בזרימת המידע בתוך המדינה, וגם מחוצה לה. יצירת רשת אינטרנט משלה, לא רק תנתק את משתמשי האינטרנט המקומיים ממידע שמגיע מרחבי העולם, אלא גם תמנע העברת מידע החוצה. סביר להניח, ששליטה מסוג זה תאפשר ניטור הדוק יותר אחר הגולשים, ותאפשר הגבלות חמורות עוד יותר על חופש השימוש והביטחון האישי של תושבי איראן.

הציוץ האיראני

יתרון נוסף של רשת אינטרנט פנימית קשור בהתגוננות מפני חדירות למערכות המחשב, דוגמת תולעת המחשבים Stuxnet, שגרמה נזק רב לכור הגרעיני האיראני. באוגוסט האחרון טען שר התקשורת האיראני, רזא תקי־פור, כי מטרת המהלך היא למנוע מקרים, כמו אלו שהתרחשו בעבר, בהם זלג מידע מודיעיני רגיש לאינטרנט, אשר מנוהל, כלשונו, על ידי "מדינה או שתיים״ העוינות את איראן.

כבר ב־2006 טען אחד מהוגי הפרויקט, כי מרבית השרתים מצויים בארה״ב, דבר המאפשר לזרים גישה למידע ואפשרות לנתחו. הוא קבע כי על איראן למנוע מצב בו היה האינטרנט נתון למונופול אמריקאי או שמדינות אחרות יחליטו "לסגור את האינטרנט של איראן״.

בתחילת ספטמבר חוברו מרבית המחוזות האיראניים (28 מתוך 30) לרשת פנימית. לדברי שר התקשורת, עד אמצע 2013 צפוי הפרויקט להחליף את האינטרנט ברשת אינטרא־נט פנימית באופן מלא. בהמשך הכוונה היא לנתק גם את משרדי הממשלה וגופים רשמיים נוספים.
לא מן הנמנע כי שליטה שכזו באינטרנט תאפשר לממשל העברת מסרים ושליטה בתכנים המופצים מטעמו, וזאת בשל הכפפת האינטרנט, כיתר אמצעי התקשורת במדינה, לשליטת המשטר. אולם התוצר הסופי יהיה לבטח שילוב של המודל הקוריאני והמודל הסיני. בדומה למודל הקוריאני, צפויה לקום באיראן רשת אינטרנט פנימית המנותקת כליל מהאינטרנט המוכר לנו כיום. באופן גורף לא תתאפשר גישה לרשת, למעט מספר גופי ממשל העשויים לזכות בנגישות, אבל גם זאת תחת פיקוח הדוק.

צילום: רויטרס

מצד שני, בדומה למודל הסיני – המאפשר לאזרחים גישה מוגבלת לאינטרנט החיצוני, אך מייצר במקביל חלופה לתכנים (שכפולים לאתרים כמו גוגל, טוויטר ועוד) – גם באיראן מקווים ליצור תכנים מקומיים חלופיים.

נקודה מעניינת נוגעת למדיה החברתית: בדומה למצב בסין כיום, פועלת איראן למלא את החלל הזה בעצמה באמצעות יצירת רשתות חברתיות משלה ומנועי חיפוש ייעודים פנימיים. לפני חודשים אחדים דיווחה איראן כי חסמה את הגישה לשירותי גוגל וג׳ימייל, אך הגבלה זאת הוסרה בינתיים. בהתבסס על דיווחי איראן, האתרים נחסמו בטעות, בעת ניסיון לחסום את יוטיוב, בתגובה לסרטון האנטי־איסלמי שלעג לנביא מוחמד ועורר סערה. אגב, אתר הסרטונים מצונזר מאז הבחירות לנשיאות במדינה לפני שלוש שנים.

עם זאת, עד כה לא צלח ניסיונה של איראן ליצור רשת חברתית מקומית דוגמת יוטיוב. בין היתר, משום שבכירי המשטר עצמם מבינים את כוחן של הרשתות החברתיות המקובלות כיום, עושים בהן שימוש ופותחים פרופילים. בכלל זה אפשר לציין את פעילותו של מנהיגה הרוחני של איראן, עלי ח׳מנאי, בטוויטר ובאינסטגרם. נוספת על כך העובדה, כי לא מספיק לבנות תשתית טכנית חדשה שתחליף אותן – על תשתית זו גם להכיל אתרים, תכנים וכלים.

מה שכן, אם תצליח איראן במשימת הקמת רשת אינטרנט סגורה משל עצמה, הדבר ללא ספק יהווה מדרגה חדשה בהגבלות שלטוניות על הרשת ועל חופש הביטוי בעידן המודרני, ויחזיר את המדינה שנים רבות אחורה.

הכותב הוא מומחה לאינטרנט במזרח התיכון