ראש הממשלה נתניהו מרבה לבקר בתקופה האחרונה בקרמלין ולדון עם נשיא רוסיה על האינטרסים הישראליים בסוריה. יש האומרים, כי השניים פיתחו מערכת יחסים קרובה למדי, וכי פוטין מבין היטב את הקווים האדומים של ישראל ודואג לתחזק את התיאום בין המדינות בסוריה. לאוניד נבזלין (57), הפילנתרופ ואחד האנשים העשירים בישראל, שמכיר מקרוב את כוחו ואופיו של נשיא רוסיה, רואה את הדברים קצת אחרת. "פוטין מסוכן לישראל", הוא קובע. "הוא שותף של אסד, חיזבאללה ואיראן. הוא זה שהביא את איראן לגבול הצפוני שלנו. איראן מקימה בסיסים בסוריה, והם הולכים להישאר שם לאורך זמן. אי אפשר לבטוח במדינות דיקטטוריות, כמו איראן, סוריה ורוסיה", הוא אומר.
"אסור לבטוח בדיקטטורים. נתניהו ואחרים שוגים כשהם חושבים שאפשר לקיים יחסים טובים עם דיקטטורים ולחתום איתם על הסכמים, אבל הם צריכים להבין – דיקטטור לא מחויב להסכמים. הוא יכול לחתום על כל הסכם שהוא רוצה, אבל אם הוא ישנה את דעתו או שהמצב ישתנה, הוא ישכח מכל מה שהבטיח, כי הוא לא מחויב בקיום הבטחות מול הציבור", אומר נבזלין נחרצות ומזהיר לסיכום כי "פוטין יכול לחתום על הסכם עם ביבי, אבל אם הוא יזדקק יותר לאיראן או לחיזבאללה, הוא יפר אותו".
ברית המועצות שמרה יותר ממדינות דמוקרטיות על אמנות בינלאומיות.
"ברית המועצות כיבדה אמנות, אבל רוסיה אינה ברית המועצות. היא שינתה את החוקה שלה ואת כללי התנהגותה. העובדה שמצרים וירדן שומרות על הסכמי השלום היא מפני שזהו האינטרס הפנימי שלהן. השלום מבוסס על מאזן כוחות. איזה מאזן כוחות יש לך עם רוסיה?".
הכתבה המלאה מופיעה בגיליון ספטמבר של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון או מנוי למגזין פורבס ישראל חייגו 077-4304645 או לחצו
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
לדירוג המלא: 100 עשירי ישראל 2017
נבזלין מאמין שפוטין הוא בבחינת סכנה, לא רק בזירה הסורית, אלא גם, במידה מסוימת, ממש בתוך הבית. הוא מפנה זרקור למדיניות גלובלית של רוסיה: "הם מנסים לראות בכל אזרח רוסי לשעבר כאיש שלהם, זה כך בארצות הברית, בגרמניה וגם בישראל. לפוטין יש מיזם מיוחד – להחזיר את האנשים לרוסיה, אם לא פיזית אז לפחות ברוחם. המטרה היא להשתמש בהם כמכשיר להשפעה בינלאומית, מעין לובי רוסי בכל מדינה מערבית. הם לא בהכרח מגייסים תמיכה אישית בפוטין, אבל הם רוצים שיזדהו עם רוסיה כפי שהיא היום. בישראל יש דוברי רוסית רבים. עכשיו תאר לעצמך שרבים מהם יזדהו עם פוטין. זו יכולה להיות בעיה רצינית. התעמולה הרוסית עושה את העבודה. התוצאות עדיין לא דרמטיות, אבל זה מתפשט. הסיבה להצלחה היא שהרוסים עובדים, ואין באמת מי שעובד נגדם".
איך הם עושים את זה? לפי נבזלין מדובר במנגנון מפחיד למדי: "יש להם קשרים עם גורמים עברייניים, שאני לא רוצה להרחיב את הדיבור עליהם. הם משלמים כסף לסוכני השפעה, שהם מקור עצום להשפעה".
בישראל?
"כמובן. הם משלמים כסף לאנשי ציבור שכל אחד מכיר. אנשים שמשתתפים בהפגנות תעמולה של רוסיה, מגנים את ארצות הברית ואוקראינה ומשמיעים בפומבי תמיכה בפוטין וברוסיה. זה לא מוסתר מהעין. אני מדבר על דמויות ציבוריות מוכרות. אלה לאו דווקא פוליטיקאים, אבל הם משפיעים על פוליטיקאים, ואלה לפעמים עושים טעויות, כמו האימוץ בכנסת של יום 9במאי כיום הניצחון על גרמניה הנאצית. במערב מצוין 8 במאי כיום סיום המלחמה. אתה צריך להכיר את מערכת החינוך הרוסית כדי להבין מה הם מלמדים ביום הזה: זה יום שבו הם מזכירים איך רוסיה ניצחה את הנאצים ללא עזרת המערב, שלא סייע ואולי אפילו קיווה שהנאצים ינצחו. הם לא מזכירים את העזרה הגדולה שקיבלו מארצות הברית ומאנגליה.
"לעומת זאת, כאשר הייתי ברוסיה ופעלתי במסגרת הקונגרס הציוני, לא הצלחתי לשכנע את השלטונות לציין את יום השואה הבינלאומי ברוסיה. הם בכלל לא מכירים בעובדה שהשואה התרחשה גם ברוסיה, אף על פי שמיליון וחצי יהודים רוסים נרצחו על ידי הגרמנים".
שחיתות סבירה
"ישראל לא דומה בכלל לרוסיה", קובע נבזלין, כאשר הוא מתבקש להשוות את תרבות השחיתות בשתי המדינות, על רקע ים הפרשות שצצות כאן מדי יום. רוסיה, לדבריו, מושחתת כמעט במאה אחוז. "קשה למצוא שם אדם או זרוע ממשלתית שאינה מושחתת. השחיתות בישראל היא עדיין סבירה, כמו בכל מדינה שיש בה מערכת פוליטית. אבל אנחנו מדינה חופשית עם תקשורת חופשית ומערכת משפט עצמאית ולא מושחתת. אי אפשר לומר שאי אפשר לעשות עסקים בישראל בלי לשחד מישהו. ברוסיה זה כך, ויש שם אנשי ממשל ואפילו פרופסורים מכובדים באוניברסיטה שטוענים שאסור להילחם בשחיתות, כי זה יקשה על העסקים".
ואם כבר מדברים על עסקים, נבזלין מתעקש שלא להגדיר את עצמו כאיש עסקים. אמנם הוא עשיר מאוד – "יש לי בערך מיליארד דולר", הוא מספר בפתיחות, אך לדבריו, זה בערך מה שהיה לו כאשר הגיע לישראל. "הרווחתי מאז כסף, אבל הוצאתי אותו למחיה ולפעילות הפילנתרופית שלי. בנוסף לזה יש סכומים שנפסקו לטובת חברת הנפט יוקוס, שבה הייתי שותף, אבל אלה סכומים תאורטיים שממשלת רוסיה אינה משלמת בינתיים".
הוא גם מקפיד לברוח מההגדרה "אוליגרך", שלדבריו, היא מילת גנאי שמגלמת בתוכה שימוש בכוח פוליטי לצבירת הון. "בתקופת בוריס ילצין היו שבע קבוצות של אנשי עסקים שתמכו בו בתקופה הקשה שלו. לאחר שילצין נבחר, הם שמרו על הכוח וההשפעה שלהם בממשלה. סגן ראש הממשלה, בוריס נמצוב, ביקש לסלק את השפעתם וכינה אותם אוליגרכים. מאז דבק הכינוי הזה באנשים שמנצלים את הונם להשפעה על השלטון, ואת השפעתם על השלטון כדי להתעשר", הוא מסביר. "אני מעולם לא הייתי חלק מקבוצת אוליגרכים. נכון שהייתי ביוקוס, ויוקוס תמכה בילצין, אבל מעולם לא התערבנו במהלכים בקרמלין או בממשלה. כשרציתי לעסוק בפוליטיקה, מיכאיל חודרוקובסקי אמר לי 'בבקשה, בתנאי שתעזוב את יוקוס'. וכך עשיתי".
חודרוקובסקי הוא ידידו הקרוב של נבזלין ואויבו המושבע של פוטין. הוא עמד בראש ענקית הנפט הרוסית יוקוס, שהיתה בעבר החברה הגדולה במדינה. באותן השנים עשה נבזלין את הונו, כאשר כיהן כמנהל בכיר בחברה ונהנה מדיבידנדים נאים, לפני שפרש לפעילות ציבורית. הוא נבחר לנשיא הקונגרס הציוני, לסנטור בבית הנבחרים ושימש בתפקיד בכיר בסוכנות הידיעות טאס.
אך ב־2003 קרסה יוקוס במפתיע. ממשלת רוסיה בראשות פוטין השתלטה על נכסיה ופירקה אותה. חודרוקובסקי הואשם בעבירות שחיתות ונשפט למאסר ממושך, שממנו השתחרר רק לפני כארבע שנים. נבזלין הואשם בפשע חמור של רצח, נמלט מרוסיה לישראל וב־2008 נדון למאסר שלא בפניו.
נבזלין טוען שמדובר בהאשמות שווא ובמשפט ראווה שנוהל מסיבות פוליטיות. בית המשפט העליון בישראל ובית הדין הבינלאומי בהאג קבעו כי נבזלין הוא נרדף פוליטי ולכן הוא יכול להיכנס לכל מדינה בעולם. בתי משפט בישראל ובאירופה דחו בקשות הסגרה שהגישה רוסיה בעקבות ההרשעה. מנגד, רוסיה מתעלמת מהחלטות בית המשפט בהאג, שקיבלו את טענת ראשי יוקוס כי רוסיה השתלטה שלא כדין על נכסי החברה ועליה לשלם לבעלי המניות והמנהלים בתאגיד פיצוי עתק בשווי של 50 מיליארד דולר.
"מעוניין בהשפעה"
נאמן להצהרתו שאינו איש עסקים, ביצע נבזלין בישראל רק שתי השקעות בעלות אופי עסקי למחצה, שמטרתן העיקרית היתה השפעה חברתית, אם כי לא בהכרח פוליטית: ב־2011 הוא השקיע 140 מיליון שקל ברכישת 20% ממניות עיתון הארץוב־2014 הקים את הירחון הפוליטי ליברל. ליברל, אומר נבזלין, הוא עיתון שהגיע לאיזון ואינו מכניס לו כסף. עיתון הארץ משלם דיבידנדים בשנים טובות, אבל לא בסכומים המצדיקים כלכלית את ההשקעה היקרה של נבזלין. בכל זאת, הוא מעיד על עצמו שהוא מרוצה משתי ההשקעות.
"לא הפסדתי כסף מההשקעה שלי בעיתונות מודפסת. אני שמח על ההשקעה שלי בהארץ, בינתיים. זה העיתון הטוב ביותר עם הכותבים הטובים ביותר. הוא עיתון בעל השפעה גדולה, ואני מעוניין בהשפעה. מאותן סיבות אני מרוצה גם מליברל.
הארץ נוטה להרגיז מדי פעם חלק מהקוראים שלו. זה לא נוגד את האינטרסים העסקיים שלך?
"זו שאלה הגיונית, אבל אתה רואה רק חלק מהתמונה. לפעמים מתפרסמים בו מאמרים מרגיזים, וגם אני לא תמיד מסכים עם מה שאני קורא, אבל אני אוהב את המבט של העיתון הזה ולא אוהב את החומרים הצהובים שיש בעיתונים אחרים. אז יש מנויים שמפסיקים את המנוי, אבל תמיד מצטרפים אחר כך מנויים אחרים, כי בהארץ יש חומרי קריאה שאי אפשר לקרוא במקומות אחרים".
כשמדברים על השפעה באמצעות התקשורת, מתכוונים בדרך כלל לטלוויזיה.
"מבחינה כספית השקעה בטלוויזיה היום היא הפסד כמעט ודאי, ואני לא מוכן להפסיד כסף. אפשר להגיד שבמידה מסוימת גם הארץ הוא תקשורת אלקטרונית מפני שהוא מתפרסם גם באינטרנט. ברור שהעתיד של העיתונות הוא באינטרנט, וגם הארץ צומח יפה בכיוון הזה. הבעיה היא שההכנסות למנוי באינטרנט נמוכות יותר, ולכן הצמיחה ברשת לא כל כך עוזרת. אבל אנשים אוהבים לקרוא גם מגזינים בסוף השבוע, וזהו עדיין מקור ההכנסות העיקרי של העיתון – מהדורת סוף השבוע".
אתה מרגיש שליברל הוא עיתון בעל השפעה והשקעה טובה?
"ליברל התאזן בזמן האחרון, ואני לא מפסיד עליו כסף, אבל ברור שזה לא עסק רווחי. אני לא יכול לתת לך מספרים, אבל אני מרגיש שיש הרבה אנשים שקוראים אותו ומדברים איתי על מה שנכתב בו. אין כמעט יום שבו אין מישהו שמדבר איתי על משהו שהוא קרא בליברל".
נראה שליברל מתעניין מאוד בנושאים רוסיים.
"זה לא נכון. האמת היא שלפעמים הייתי רוצה לקרוא יותר בעיתונות על רוסיה. ליברל הוא ירחון שעוסק בנושאים שהוא בוחר לעסוק בהם. לפעמים אני מסב את תשומת ליבם של העורכים לנושאים שמעניינים אותי, כמו למשל העולים שמגיעים לישראל מאז שפוטין עלה לשלטון. זה סוג אחר של עולים שמגיעים מרוסיה, לא תמיד המטרה שלהם היא לעלות לישראל. חשבתי שזה נושא חשוב גם לישראלים, ועשינו ראיון עם נציג של העלייה הזו".
חשוב לך להגיע גם לעולים מרוסיה?
"כמובן, חשוב לי להגיע אליהם ולחלוק איתם את הדעות שלי והרעיונות שלי. אני אפילו מרגיש סוג של אחריות כלפיהם, כי חלק מהם אינם עוקבים אחרי העיתונות ולא יודעים מה קורה בדיוק בישראל, בעולם וברוסיה, ואני חש אחריות להסביר להם".
הרושם הוא שמרבית יוצאי ברית המועצות אינם חולקים את ההשקפות הליברליות שלך ונוטים יותר לתפיסות לאומניות.
"אני מתנגד בתוקף להכללה הזו של קבוצות חברתיות. ייתכן שיש מאפיינים משותפים לאנשים שנולדו ברוסיה, אבל יש כבר הרבה מאוד שנולדו בישראל והם שונים. הנתונים מראים שבאופן כללי, יש בציבור הישראלי תמיכה רחבה יותר בליכוד מאשר במפלגת העבודה, וזה לא אופייני רק לקבוצה אחת. אני באופן אישי לא תומך במאה אחוז באף מפלגה".
הכתבה המלאה מופיעה בגיליון ספטמבר של פורבס ישראל
לרכישת הגיליון או מנוי למגזין פורבס ישראל חייגו 077-4304645 או לחצו
לכל העדכונים, הכתבות והדירוגים: עשו לנו לייק בפייסבוק
