חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
Forbes Israel Logo

נגד הרוח: האפקט המפתיע של פרישת ארה”ב מהסכם פריז

שיהיה בריא דונלד טראמפ. כמעט בכל התחומים, אין שום קשר בין הבטחות הבחירות שפיזר לבין הביצועים מאז שנכנס לבית הלבן. מגבלות החוק או המציאות הפוליטית עצרו אותו, אם זה בבניית החומה במכסיקו, הגבלות תנועה ברוטאליות על מוסלמים או העברת השגרירות לירושלים. רק בתחום אחד נשיא הטוויטר מצליח להגשים, פחות או יותר, את תוכניותיו המופרכות: המתקפה על הסביבה.

האיש שכבר מזמן הודיע שמשבר האקלים הוא המצאה סינית שנועדה לדפוק את הכלכלה האמריקאית, התחיל את ההסתערות שתי דקות אחרי שנכנס ללשכתו החדשה. איזכורים של משבר האקלים הועפו מאתר הבית הלבן, תקציב הסוכנות להגנת הסביבה נחתך בשליש, הגבלות שהוטלו על ידי ממשל אובמה על תעשיית הנפט הוסרו ועוד כהנה וכהנה. והשיא כמובן, טראמפ הודיע על נסיגת ארצות הברית מהסכם פריז.

קצת קשה להסביר עד כמה ההתכחשות של טראמפ לאחריותו של האדם למשבר האקלים מופרכת. בציבור הרחב ובתקשורת (בעיקר האמריקאית) עדיין נדמה שהעניין שנוי במחלוקת, בעולם המדע הוויכוח הזה הסתיים מזמן. 98%־95% ממדעני האקלים משוכנעים – כפי שהאו"ם קבע בסדרה ארוכה של דו"חות – שההתחממות הגלובאלית היא תוצאה של הפעילות האנושית, והדיון כבר מזמן עוסק בשאלה מה ואיך עושים כדי למזער את הנזקים. המהלך של טראמפ משול לכך שנשיא ארצות הברית יכריז שהקשר בין עישון לסרטן ריאות, או בין אנטיביוטיקה למיגור דלקת גרון, הם פייק ניוז, וישיק מדיניות של עידוד ילדים לצרוך סיגריות. לא אתפלא אם גם זה עוד יקרה בקדנציה הזו.

מצופפים את השורות

בדיקה קצת יותר מעמיקה של ההסכמים שעליהם חתמה ארצות הברית בפריז מגלה שהם לא ניתנים להתרה באיבחה אחת. מדובר בתהליך פרישה הדרגתי, ומי יודע מה יקרה בדרך מבחינה משפטית ופוליטית. הבעיה היא, שהסכם פריז הוא בעיקר הסכם של אווירה. המרכיב החשוב ביותר בו הוא רוח האמון ההדדי ולקיחת האחריות המשותפת. הוא מוגדר היסטורי משום שזו היתה הפעם הראשונה – אחרי רבע מאה של דיבורים חסרי תכלית והחלפת האשמות – שכל השחקנים המשמעותיים בזירה (הסינים, ההודים, הרוסים, האמריקאים והאיחוד האירופי) החליטו לקחת אחריות במקום להטיל אותה זה על זה. עכשיו, כשהבחור הכי חזק בסביבה (והמזהם מס' 2 בעולם אחרי סין) החליט לצאת מתחת לאלונקה, כמה זמן האחרים יסכימו להמשיך לסחוב אותה?

אבל יש גם תסריט אופטימי, והוא קיבל רוח גבית עזה מיד אחרי שטראמפ שחרר את ההודעה בגן הוורדים. לפי התסריט הזה, אווירת שותפות הגורל הגלובאלית וההבנה שחצינו את נקודת האל־חזור, תגרום לכך שהעריקה של טראמפ לא תוביל לסדק בברית העולמית, אלא רק תחזק אותה ותמצב את נשיא ארצות הברית כמוקצה מחמת מיאוס.

לנסיגה משימוש באנרגיות ירוקות יהיה אפקט מידי – עלייה בזיהום האוויר | צילום: fotolia

ואכן, בשעות ובימים שאחרי הצהרת הפרישה, במקום אפקט דומינו של הודעות פרישה קיבלנו בדיוק את הדבר ההפוך: כל המדינות המשמעותיות הודיעו על מחויבותן ביתר שאת למימוש ההסכם; שורה של תאגידים מובילים בכלכלה האמריקאית התנערו מהקו החדש של טראמפ והכריזו על דבקותן בהתייעלות אנרגטית ואחריות סביבתית (ג'נרל אלקטריק, פייסבוק, גולדמן סאקס, אפל, פורד, מיקרוסופט, אקסון מובייל ועוד רבים נוספים); מדינות חשובות בארצות הברית, בראשן קליפורניה (הכלכלה השישית בגודלה בעולם), הודיעו שינהלו מעתה מדיניות אקלים עצמאית; ועשרות ערים מרכזיות בעולם (כולל תל אביב) הצטרפו למפגן המחאה של ביל דה בלאזיו, ראש עיריית ניו יורק, שהאיר את בניין העירייה בירוק וצייץ שהעירייה תמשיך לפעול בהתאם להסכמות פריז.

לא בשביל הדובים

לא מדובר בצעד הצהרתי בלבד: חלק לא מבוטל ממדיניות האקלים מבוצעת בפועל בתחומי הערים הגדולות (תחבורה, תעשייה, בנייה). גם בישראל פורום ה־15 (שמאגד כ־20 מהערים הגדולות) מוביל מדיניות שלא פעם מתקדמת ושאפתנית יותר מזו של הממשלה.

ואם כבר ישראל: גם החשש שבעקבות טראמפ ירושלים תמהר להתנער ממחויבויותיה (הצנועות מאוד) בהסכם פריז התבדו, בינתיים. השרים הרלוונטיים – אלקין ושטייניץ – הבהירו שישראל תמשיך במאמציה להתייעלות אנרגטית והפחתת פליטות, הצהרות מעודדות בהתחשב בכך שממשלת ישראל נגררה בשנים האחרונות למהלכים סביבתיים באי רצון בולט, ונראה כאילו היא עושה זאת רק כדי שלקהילה הבינלאומית לא תהיה עוד סיבה להקיא אותנו מתוכה. אחרי הכל, עד טראמפ רק שתי מדינות בעולם סירבו לחתום על הסכם פריז: סוריה וניקרגוואה. לשום מדינה שפויה אין סיבה להתנדב להיות חלק מהמועדון המפוקפק הזה.

בהזדמנות זו, כדאי לשוב ולתקן שגיאה נפוצה שמאפיינת את שיח האקלים והסביבה. אם טראמפ יחזיר ובגדול את תעשיית הפחם ויתקע טריז בגלגלי האנרגיות הירוקות, הוא לא רק יגביר את פליטת גזי החממה ויזרז את הידרדרות תנאי המחייה בפלנטה, הוא גם יגרום לאפקט הרבה יותר מידי: עלייה בזיהום האוויר. אנרגיה ירוקה ונקייה, תחבורה ציבורית/אופניים, התייעלות של התעשייה – כל אלה משפיעות על הכאן והעכשיו של מיליארדי אנשים (ומיליוני ישראלים), על איכות החיים וגם על החיים עצמם. בישראל, לפי ארגון הבריאות העולמי, מתים מדי שנה כ־2,500 בני אדם מתחלואה שנגזרת מזיהום אוויר. כמעט פי שמונה מאשר בתאונות דרכים, בערך פי 100 מאשר באירועים ביטחוניים.

הפחתת הזיהום, שיפור התחבורה, התייקרות משק האנרגיה, ייעול התעשייה – כל אלה הם אינטרס בריאותי מידי של כל אחד מאתנו, לא פריבילגיה של מחבקי עצים שדואגים לגורל דובי הקוטב (שהוא חשוב מאוד, למען הסר ספק). המאבק בהתחממות נועד להציל את הפלנטה; המאבק בזיהום האוויר והסביבה נועד להציל אותנו, כאן ועכשיו. למען הצלחת שני המאבקים, האנושות צריכה להציג חזית אחידה מול דונלד טראמפ

הרשמה לניוזלטר

באותו נושא

הרשמה לניוזלטר

מעוניינים להישאר מעודכנים? הרשמו לרשימת הדיוור שלנו.

דילוג לתוכן