ניצול הזדמנויות: האם בריטניה תוכל להיות "הונג קונג של אירופה"?

הברקזיט כבר נתקל במגוון רחב של תגובות מכל קצוות הקשת הפוליטית. אלו התומכים בגלובליזציה התאבלו על אובדן הכלכלה החמישית בגודלה בעולם, ואילו אלו המצדדים בלאומיות ראו במהלך הן ביטוי לשאיפתו של העם לעצמאות והן מבשרו של גל תנועות עצמאות לאומיות נוספות.

כמו תמיד עם אירועים בסדר גודל כזה, ועם כמות השלכות כמו של הברקזיט, רק היסטוריונים יוכלו בעתיד ליידע אותנו מה היו הכוחות האמתיים שעמדו מאחורי המהלך וכיצד הוא השפיע על הכלכלה העולמית. אין לי כוונה לקפוץ לקראת הניתוח ההיסטורי הבלתי נמנע הזה על ידי הוספת נקודת המבט שלי לתמהיל הדעות. במקום זאת, אני מעוניין להצביע על הזדמנויות שהוחמצו והזדמנויות שהורווחו, בזמן שהעולם ממשיך להסתובב על צירו.

תחת השליטה של הקולוניאליזם הבריטי, הונג קונג הייתה למבצרם של השווקים החופשיים ושל היזמות במשך דורות. עיר המדינה הקטנה הייתה מנוע כלכלי דינמי שהוביל לצמיחה, שינוי וחדשנות. כשהיא זוכה למקלט מצד הקולוניאליזם מפני השכנה הקומוניסטית מצפון, ובחסות הים רחב הידיים שמנע מבריטניה להתערב יתר על המידה בכלכלה שלה, הונג קונג הפכה לניסוי חברתי ייחודי. מנקודות מבט שמתמקדת בתפוקה כלכלית ובגידול שנתי, הניסוי היה גם להצלחה גדולה.

Fotolia :האם בריטניה תוכל לשחזר את ימי הזהר של מי שהייתה קלוניה שלה | צילום

אבל, כמו כל הדברים הטובים, גם על הניסוי הכלכלי של הונג-קונג הבריטית נגזר להגיע אל קצו. ב-1997, כשהיא נכנעת לכוחות המתחזקים והולכים של הגלובליזציה, בריטניה ויתרה על השליטה באזור לטובת הרפובליקה העממית של סין, הקשורה אליו יותר מבחינה אתנית וסמוכה אליו גיאוגרפית. המסירה הזו התקיימה על בסיס ההבנה כי תהיה לאחריה "מדינה אחת, עם שתי שיטות" שיפרידו בין המסורות הכלכליות ההיסטוריות של הונג קונג ובין המסורות השונות לחלוטין של מדינת האם. אולם, הזמן וההכרח הגיאופוליטי התחילו לשנות את המסורות הכלכליות של הונג קונג וגם, על דרך מקרה, את מעמדה הכלכלי בעולם. היסטוריונים יוכלו כנראה יום אחד להגדיר את הנבילה הכלכלית של הניסוי הזה כפספוס הזדמנות.

כעת משבחרה בריטניה להפריד את עצמה מהאיחוד האירופי המונוליטי, תקוותי היא כי יום אחד היסטוריונים יוכלו לראות את הברקזיט כהזדמנות בת זמננו שהורווחה. כמובן שהדבר תלוי במידה רבה בהנהגה שתנחה את מדינת האי בשנים הקרובות. לעם הבריטי עומדת כעת ההזדמנות לספק לעולם דוגמא מוחשית מאוד, ובהחלט דרושה, לעוצמתם הכלכלית של החירות האישית ושלטון החוק.

הכלכלן האוסטרי, פרידריך האייק, כתב ארוכות ובתבונה אודות "היהירות הקטלנית" ששוכנת בבסיס ניסיונות להפוך את החברה האנושית למושלמת. הוא ניתח את המסורות והמבנים של חברות אנושיות בתור תוצאה של "פעילות אנושית", אבל לא תמיד כתוצאה של "תכנון אנושי". רוצה לומר, שרבים מבין הדברים הטובים שמהם נהנים אנשים בחייהם, הם תולדה של מקריות – תוצרי לוואי של החלטות אינדיבידואליות שמקבלים אנשים על בסיס תנאים מקומיים-צרים וצרכים ורצונות אישיים בלבד. כך, הגידול הכלכלי המסתלסל כלפי מעלה שאפיין את תקופת המהפכה התעשייתית, היה תוצאה הן של פעילות יזמית שהגדירה את רצונות השוק וענתה עליהם, והן של צרכנים פרטיים שבחרו את היזמים שענו על הרצונות הללו בצורה הטובה ביותר. לא היזמים ולא הצרכנים כיוונו לקראת יצירת חברה מושלמת. הם הונעו על ידי טובה עצמית והונחו על ידי תורת המחירים ודינמיקות שוק לוקאליות אחרות..

פרידריך האייק | צילום: ויקיפדיה

חברות, כך האייק כתב, הן "סדר ספונטני", כזה שלא תוכנן על ידי אף פרט או ישות ממשלתית, ושגם לא יכול היה להיות מתוכנן על ידם. "היהירות הקטלנית" שנגדה הוא יצא היא הרעיון שישות כזו היא אפשרית, או בכלל רצויה. האיחוד האירופי נוסד על בסיס עקרונות נעלים, אין ספק, אבל לאחרונה הוא מוטרד על ידי מספר השלכות שאליהן איש לא כיוון. ההשלכה הלא מתוכננת שהובילה אל הברקזיט היא הדופק החזק של האינסטינקט הפוליטי הבלתי נמנע לנסות ולהפוך למושלם את מה שפשוט לא ניתן להפוך למושלם – החברה האנושית.

כעת, לאומה שבאופן אמיץ אשררה את המגנה קרתה – הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה עם ניאות לשלוט על עצמו – יש הזדמנות פעם נוספת לשבש את קצב התקדמות ההיסטוריה. בין אם האיחוד האירופי הוא ניסוי מדיניות של הפיכת הכלכלה הבינלאומית להומוגנית, בריטניה יכולה להיות ניסוי במדיניות מגוונת. אם האיחוד האירופי הוא מתמקד בחלוקה מחדש ותוצאות שוות לכל, בריטניה יכולה להתמקד מחדש בחיוניותה של היזמות ושוויון בפני החוק. בכל אשר האיחוד האירופי נוטה לקבוע מדיניות שמתבססת על חזונות אוטופיים של שלמות החברה האנושית ופריסת רשתות בטחון סוציאליות לאדם מלידתו ועד מותו, בריטניה יכולה כעת לקבוע מדיניות שמתבססת על החזון שהסדר הספונטני שיוצרים השוק החופשי והאנשים החופשיים רק יוביל לעושר ושגשוג רבים יותר לכולם. רק ההיסטוריוניים, ביום מן הימים, יוכלו להגיד לנו מי מבין שני הניסויים הללו היה הטוב יותר.