| שר האוצר יאיר לפיד ספג השבוע שמכה פוליטית לא נעימה, אולי הקשה ביותר מאז כניסתו לתפקיד. הוא נכשל בהעברת חוק אפס אחוז מע"מ במושב הקיץ של הכנסת וכעת ייאלץ להמתין ל"אחרי החגים". התנהלות זו אינה מתאימה ללפיד.
בזמן שביקר ביישובי הדרום, ערך מסע קניות מתוקשר בשדרות וקרא בקבינט הביטחוני לחיסולו של מוחמד דף, עסקו יריביו בחפירת מנהרה עם פיר יציאה לאולם ועדת הכספים של הכנסת. לפיד הותקף ברגע שבו היה הכי פחות מוכן. מישהו בסביבתו נרדם בשמירה.
זה גורלו של שר אוצר משודרג שהינו גם שר השיכון בפועל העומד בראש מפלגה ובזמנו הפנוי גם חבר הקבינט הביטחוני. המארב הוכן על ידי כוחות האופוזיציה בראשות ח"כ משה גפני, שיכול ללמד את לפיד פרק או שניים בנבכי מלחמות ההתשה בפרלמנט הישראלי.
מילא האופוזיציה. נגד לפיד לחם גם יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי ממפלגת הבית היהודי, שותפתו לקואליציה ומפלגת האם של שר השיכון אורי אריאל, הנחשב לבעל זכויות היוצרים על חוק אפס אחוז מע"מ.
אריאל חייב היה להבין שללא אפס המע"מ של לפיד הוא לא יקבל את "מחיר מטרה" במכרזי נדל"ן שניסה לקדם. סלומינסקי הגיע עם סדרת דרישות וקיבל את מרביתן. אגב, חלקן אינן נוגעות לחוק אפס אחוז מע"מ אלא לדרישות לשחרור תקציבי התנחלויות.
אבל כל זה לא הספיק כי החוק היווה הזדמנות פז למפלגות החרדיות להתנקם בשר האוצר, והן נהנו מכל רגע. על הדרך חבטו גם בסלומינסקי עצמו שזכה לכינוי "חזיר". הפתעה מסוימת נרשמה מצד חברי כנסת של העבודה שנבחרו על כנפי המחאה החברתית ומחירי הדיור. הבולטת שבהם היא סתיו שפיר, שאמורה הייתה לחבק כל יוזמה שתקל על הזוגות הצעירים.
חוק אפס אחוז מע"מ יצא לדרך לפני חמישה חודשים כיוזמה של לפיד שרצה להראות הישג בכל מחיר עבור הזוגות הצעירים, במיוחד אלה ששירתו בצבא. החוק אמור היה להוות מעין "הלוואת גישור", עד שהצעדים להגדלת היצע הקרקעות, הסכמי גג, ובנייה מואצת של דירות יבשילו.
בחלוף הזמן החוק הלך והסתבך. לפיד היה צריך לטפל בחברי כנסת כמו מירי רגב (יו"ר ועדת הפנים), אורלי לוי־אבקסיס (חברת שדולת הדיור) ואחרים. בהמשך צצו בעיות משפטיות (אפליית מגזרים), בעיות מעשיות (שמאות מקרקעין) ובעיות פוליטיות.
לפיד. עקשנות אופיינית | צילום: רויטרס
שום גורם לא היה מוכן לתמוך פומבית בחוק. בשיחות פנימיות הסתייגו ממנו אפילו בהנהלת האוצר. ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי באוצר שהתפטר על רקע החוק, בנה בזכות ההתקפות נגדו קריירה נוספת. נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הפנתה ללפיד כתף קרה. מועצת הפרופסורים שיגרה מכתב התנגדות. גורמים פוליטיים כמו בנימין נתניהו ושר השיכון אריאל שתקו. לפיד נותר בודד במערכה.
למרות הכל הוא המשיך בעקשנותו האופיינית לקדמו והגיב בביטוי "הייתם מתים" בנוגע לאפשרות ביטולו. לטעמי הגיע הזמן שלפיד ירים ידיים ויוותר. בלשון בורסאית קוראים לזה "לחתוך הפסדים" (או "סטופ לוס").
דחייה נוספת ביישום החוק מעבר לתחילת ספטמבר היא בעייתית מאוד. הקבלנים מתייפחים וטוענים לירידה של 60% במכירת דירות בטווח מחירים שלעד 1.6 מיליון שקל. עצירת עסקות הנדל"ן מפחיתה כמובן גם את גביית מסי הנדל"ן. חוק אפס אחוז מע"מ עלול לגרור אובדן של 3 מיליארד שקל מהכנסות ממסים. והוא עלול לעודד את שיטת מיסוי המע"מ הדיפרנציאלי שלפיד דוחה בשתי ידיו.
האם שר האוצר עיוור לכל אלה? בוודאי שהוא מודע לנתונים, אבל הוא עדיין מתעקש ומשוכנע שבסופו של דבר יצליח. אבל אם חלילה ייכשל, אף אחד לא יישאר בסביבה כדי לנחם אותו.
מגבלת הפיצויים
ישיבת הנהלת האוצר בעניין הפיצויים לנפגעי "צוק איתן" הועתקה שלשום על הרכבה המלא לבניין היובל מול הקריה בתל אביב. שר האוצר רצה פשוט לקפוץ מיד לאחר מכן לישיבת הקבינט הביטחוני שהתקיימה בקריה.
באותו בוקר דנה ועדת הכספים בירושלים באישור תקנות הפיצויים שגיבש שר האוצר. בישיבת הוועדה השתתף מנהל רשות המסים משה אשר. מכיוון שהוא אינו מסוגל לרקוד בשתי חתונות, שר האוצר ביקש ממנו לרדת מירושלים לישיבה בתל אביב. אשר הוא גורם המפתח בטיפול במערך הפיצויים לנפגעי "צוק איתן". עד כה הוגשו כ־2,000 תביעות לנזקים ישירים. מדובר בכסף קטן – הנזקים למכוניות, לבתים וציוד אחר נאמדים ב־30־40 מיליון שקל; הכסף הגדול מונח בנזק העקיף שהיקפו נאמד בחצי מיליארד עד מיליארד שקל. מדובר בתשלום אובדן הכנסות, הוצאות אחרות ושכר לעובדים שנעדרו מהעבודה.
לפיד החליט לאמץ את תקדים "עמוד ענן" אבל לשדרג אותו. הפיצויים לנזקים עקיפים יחולו על האזורים בטווח של עד 40 ק"מ מהרצועה, כפי שהגדיר פיקוד העורף. הם ישולמו גם ליישובים בעוטף עזה בטווח של עד 7 ק"מ, שבאופן אבסורדי לא היו אמורים לקבלם בזכות המיגון.
שר האוצר החליט, וטוב שכך, שלא לפצות יישובים מעבר לטווח של 40 ק"מ. תקדים כזה עלול לגרום להתרוקנות מהירה של קרן הפיצויים בהיקף 5.5 מיליארד שקל. אם פיצוי כזה יינתן לראשון לציון, מדוע לא לחולון ובת ים, וכך הלאה?
כראש יש עתיד הוא שדרג את תשלום הפיצויים בזכות הקשר עם משרדי הבריאות והחינוך. סוגיית הפיצויים טופלה הפעם תוך כדי לחימה. לוח הזמנים הואץ, יוקמו ועדות חריגים, ועוד לפני ההתחשבנות הסופית ישולמו מקדמות. בנוסף יופעלו מסלולי פיצויים ייחודיים לבעלי אולמות אירועים, בתי מלון וחקלאים שספגו הפסדים גדולים. תועמד קרן של 25 מיליון שקל לסיוע לבעלי עסקים שגויסו בצו 8 הנמצאים מעבר לטווח 40 הק"מ. יוקצו 30 מיליון שקל כמקדמות לספקים ובעלי עסקים בדרום. ייתכן שלטעמם של אחדים מדובר במעט מדי שלא יספק את כל הדרישות. אבל מתי בפעם האחרונה שמענו על מישהו שמודה שקיבל את כל הפיצוי המגיע לו?
לנוחי אין הנחות
למרות העיסוק השוטף במבצע/מלחמת "צוק איתן", שמו של איש העסקים נוחי דנקנר, בעל השליטה לשעבר באי.די.בי, עדיין מוכר עיתונים. השבוע נחשפו פרטים על הסדר החוב האישי המתגבש איתו. המילה "מחיקה" אינה מוזכרת.
בגדול מדובר על חובות בהיקף 480 מיליון שקל המיוחסים אליו במישרין. צריך להתרחש נס כדי להסדיר חובות אישיים בהיקף כזה מבלי להזכיר את צמד המילים "פשיטת רגל". במסגרת ההסדר ישלם דנקנר בחמש השנים הקרובות 180מיליון שקל, ואת היתרה יחזיר כל ימי חייו מהכנסות שירוויח. את הבית ייאלץ למכור, אבל לא תהיה לו הזכות לשוב ולשכור אותו. אין ויכוח שמבחינת הבנקים זו החלופה המועדפת ביותר, אבל מתברר שזה לא כך תמיד.
באותו שבוע ממש פורסמו פרטי הסדר חוב אחר בחברה הציבורית שמן תעשיות. ההסדר כולל מחיקת חובות בהיקף של 130מיליון שקל לחברה שבבעלות משפחת פינק. שומו שמיים! הסדר חוב הכולל מחיקה? הרי זה לא ייתכן.
אבל זה ייתכן, שכן המילה "דנקנר" אינה חלק מההסדר. ההסדר גובש עם רשימת בנקים ובנק לאומי בתוכם. רגע, זה לא אותו הבנק שבמאי 2013 גיבש הסדר חובות עם חברת גנדן שבבעלות דנקנר? ההסדר שכמעט יצא לדרך התפוצץ בגלל לחץ התקשורת ופוליטיקאים כמו ח"כ שלי יחימוביץ' שאיימו להמליץ ללקוחות למשוך את הכסף מהבנק. לאומי נכנע לפופוליזם והתקפל בצורה מבישה.
במקום הסדר עם גנדן ואדוארדו אלשטיין (המשקיע המסתורי שהבנק הטיל ספק בקיומו) הבנק הפסיד בענק. כעת נאלץ להתמודד בהסדר ישיר עם דנקנר בתנאים נחותים. הנה הוכחה ששיקולים עסקיים אינם השיקול הבלעדי במערכת הבנקאית.
מקרתיזם כחול־לבן
מסעדת "השקד" ברחוב החשמונאים בתל אביב היא המשרד החלופי של שלמה אליהו, הבעלים של מגדל. שם הוא נפגש עם ענת לוין קודם לכניסתה לניהול מגדל אחזקות, ושם הוא פותח שולחן עם גליה מאור המנכ"לית לשעבר של בנק לאומי.
לפני כחודשיים הוא הזמין לצהריים את המפקח לשעבר על הביטוח באוצר עודד שריג. לאחר הקדמה קצרה הציע לו אליהו את תפקיד יו"ר מגדל אחזקות שאותו הוא ממלא כיום. אליהו הסביר שהוא מסיים את תפקידו במרץ 2015 ורואה בשריג מועמד ראוי.
שריג, שהופתע מההצעה, ביקש זמן לחשוב. בינתיים, עד לפגישה הבאה, עשה המפקח לשעבר שיעורי בית. ראשית רצה לוודא עם הגורמים המקצועיים באוצר ובמשרד המשפטים שאין מניעה חוקית לקבלת התפקיד. במקביל הבהיר שאין בכוונתו לקצר את תקופת הצינון המסתיימת החודש (אוגוסט). המפקח לשעבר נקט משנה זהירות כי הפנים שמדובר במינוי שעלול לעורר מחלוקת ציבורית. רק שנתיים קודם לכן העניק שריג לאליהו את הרישיון לרכישת השליטה במגדל.
יש כאלה שחושבים שאליהו קיבל הנחות ולא הגיע לו לקבל את ההיתר, אף שכבר היה חלק מגרעין השליטה בבנק אגוד והחזיק בעבר ב־25% מקבוצת הפניקס. ההיתר ניתן בסופו של דבר בעקבות התייעצויות עם רשויות הפיקוח המשפטיות, ובהן אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
כל זה לא מספיק למצקצקים בלשונם. לשריד, על פי גישת הצדקנים, אסור לקבל את התפקיד בגלל מעורבותו במתן ההיתר לאליהו. ההתקפות האישיות הן חלק מסיכול ממוקד ההופך את שריג כמו גם אחרים לקורבנות המקרתיזם הישראלי החדש שפשה באחרונה במערכת העסקית.
שריג. סיכול ממוקד | צילום: יח"צ
על פי גישה זו, רגולטור שהגיע מהמגזר העסקי ומעוניין לחזור אליו, מנוע למשך כל ימי חייו לקבל תפקיד מגורם שהיה תחת פיקוחו. זה כמו כרטיס טיסה לכיוון אחד. על פי גישה זו, לרוני חזקיהו שהגיע לפיקוח על הבנקים מבנק דיסקונט, אסור לחזור למערכת הבנקאית. לעודד שריג שהגיע מהאקדמיה ושימש דירקטור בבנק הפועלים, אסור לחזור לענף הביטוח. לדורית סלינג'ר, המפקחת הנוכחית על הביטוח שהגיעה משוק ההון, אסור יהיה לחזור לענף זה. לו אני ענת לוין הנמצאת בדרך החוצה ממגדל, הייתי נזהר מהיענות להצעה לתפקיד ציבורי כלשהו.
אם אלה יהיו כללי המשחק החדשים, השירות הציבורי יהיה משופע ב"סיביל סרבנטים" שישמשו בתפקידם כל ימי חייהם. ייתכן שזה בסדר, אבל מקבלי ההחלטות צריכים לומר זאת מפורשות. סביר ששריג מצויד באפשרויות תעסוקה נוספות במגזר הפיננסי. לו אני במקומו הייתי הולך על התפקיד במגדל עד הסוף. זה לא רק עבור עצמו, אלא למען אלה השוקלים עדיין משום מה השתלבות במגזר הציבורי.
חבילה תגיע?
בין ישיבות הקבינט הביטחוני התקיימה בתחילת השבוע בלשכת שר התקשורת גלעד ארדן ישיבה בעלת אופי אזרחי למהדרין. על סדר היום עמדה סוגיית גורל חברת הדואר.
עיתוי הישיבה לא היה מקרי. ביום ראשון הקרוב אמורה המדינה למסור את תגובתה לתביעת מחזיקי איגרות החוב של חברת הדואר, החוששים שהמדינה עומדת לעשות להם תספורת. כספי האיגרות שקנו בהיקף של 320 מיליון שקל נמצאים בסימן שאלה.
לבד מהשר השתתפו בישיבה מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר, הממונה על התקציבים באוצר אמיר לוי, ומנהל רשות החברות הממשלתיות אורי יוגב. בפני השר הונחה מצגת המתארת את מצבה הפיננסי העגום של חברת הדואר. באחד הגרפים הוצג היחס ההפוך בין מספר הדוורים שגויסו בשנים האחרונות לבין כמות דברי הדואר שטופלה. מתברר שבזמן שמספר הדוורים זינק, כמות דברי הדואר שטופלה צנחה.
הפנייה לבית המשפט תופסת את משרד התקשורת בזמן לא טוב. מצד אחד, ברשות החברות ובאוצר מנסים למנף את המשבר ולדחוף את רשות הדואר לסף פירוק, כפי שנעשה בבית החולים הדסה. במקרה זה מצב העובדים יהיה נחות בהרבה בהשוואה למצב שבו תופעל תוכנית הבראה מסודרת.
ארדן. לא לפירוק ראשות הדואר | צילום: מרק ישראל סלם
במשרד התקשורת שוללים על הסף תסריט זה. עם זאת, גם הם מודעים להזדמנות שנקרתה בדרכם כשבעלי איגרות החוב פנו לבית המשפט. באמצעות הפנייה הם יכולים להקדים את לוח הזמנים להפעלת תוכנית ההבראה. וכמו בכל חברה ממשלתית גם הפוליטיקה משחקת כאן שעות נוספות. מנהל רשות החברות וחברים בדירקטורים תומכים במנכ"ל חיים אלמוזילנו ותוקפים את יו"ר הרשות חזי צאיג.
ארדן, שמינה את צאיג, מעניק לו גיבוי בלתי מוגבל. הוא סבור שיו"ר הרשות חייב להבריא את רשות הדואר הכושלת המעניקה שירות לקוי. צאיג מנסה לקדם תוכנית פרישה ל־1,500 עובדים. כמו ברפורמה ברשות השידור גם כאן משחקת ההסתדרות בתפקיד מפתח.
בדיון בבית המשפט תוצג עמדה משותפת של משרדי התקשורת והאוצר. ארדן לא מעונין לפרק את רשות הדואר כי האחריות תיפול עליו. בעלי איגרות החוב דורשים למנות את אייל גבאי כמשקיף מטעמם.
גבאי יהיה רשאי להביע את דעתו לגבי צעדים הננקטים בדואר ובמקרה של פגיעה ביציבותה הפיננסית הוא יוכל להתנגד לכך. המדינה אינה צריכה להתנגד למינוי גבאי, כי בסופו של דבר הוא משרת גם את האינטרסים שלה.
עם זאת, מחשש ליצירת תקדים מסוכן, נראה שבפנייה לבית המשפט תוצע חלופה אחרת. כעת כבר ברור שהמצב הנוכחי ברשות הדואר אינו יכול להימשך.
|
