סדר עולמי חדש: על המרוץ להתחמשות בחלל של המעצמות

בתוך שנים ספורות בלבד, ממשלת ארה"ב הפכה לממשלה הפתוחה ביותר לגבי המטרות שלה והכיוונים בהם היא צועדת, בוודאי כי היא זו שעשויה לחוות את ההפסד הקשה ביותר. הקונגרס האמריקאי השתמש בחוק אישור ההגנה הלאומית (NDAA), כדי לגלות האם היכולות של מדינות אחרות בתחום מהוות איום לביטחון הלאומי או למערכות חלל מסחריות. הקונגרס ביטא את הדאגה במונחים נחרצים יותר ב-NDAA ב-2014, בעודו מאותת על ההתעניינות שלו בזיהוי "מערכות שליטה, מדיניות של ממשלות, אפשרויות טכניות של מערכות – לתקיפה או הגנה בחלל".

ב-NDAA השנה, הקונגרס אמר כי מערכות הלאומיות של ארה"ב להגנה בחלל התמודדו למעשה עם איום זר הולך וגדל. "הדבר חייב מחקר כדי לדעת מה ארה"ב יכולה לעשות כדי להתגונן ולהרתיע את יכולות ההתנגדות בחלל, הקיימות והצפויות, של מדינות כמו רוסיה וסין. ממה שידוע, סין וגם רוסיה בחנו יכולות התנגדות בחלל".

ב-2009, מפקד חיל האוויר של סין קודם לתפקיד סגן יו"ר הוועדה הצבאית המרכזית, ומשך תשומת לב רבה בשל דבריו כי התחרות הצבאית בחלל היא בלתי נמנעת היסטורית. למרות שלסין אולי לא תהיה משמעות מתאימה אחת ל"התנגדות בחלל", יש לה בהחלט כוונה לשלוט ולהיות מובילה בחלל. אבל מה שחשוב יותר – הוא מה סין עושה בפועל.

הסאגה של הניסוי בטיל נגד לוויינים של סין ב-2007, כמו גם הפגיעה בלוויין ישן בעקבות כך, ידועה לכל. מאז 2010, סין המשיכה לבחון בכמה דרכים את המערכות נגד טילים שהיא פיתחה, תוך כדי שקראה לניסויים 'הגנת טילים'. ניסויים חדשים יותר מציעים כי היכולת של הטילים התקדמה ממקום נמוך יחסית בשמים הקרוב לכדור הארץ, אל הגובה בו לוויינים נמצאים. סין אף ממשיכה לחדש דרך מערכות כלי נשק נגד לוויינים מתקדמות יותר. צירוף של שני לוויינים חדשניים סיניים ב-2010, אותת על כוונת המדינה לרכוש יכולות נרחבות יותר למשימות בחלל. ניסויים נוספים ב-2013, עם לוויינים המצוידים בחימוש רובוטי, מראים גם הם על המשך ההתעניינות הסינית בכיוונים האלו.

המדינות השונות רוצות לשכלל את יכולות ההגנה והתקיפה שלהן בחלל | צילום: fotolia

רוסיה מתחילה לרכוש מוניטין עבור מעורבותה במפגשים מהסוג הלא ידידותי בחלל, תוך כדי שהיא מזהירה שחקנים צבאיים ומסחריים דומים לה. החל מ-2013, הפעלת הלוויינים הקטנים שלה משכה תשומת לב רבה. כמה מהלוויינים הרוסים הנמיכו את פעילותם למסלול הקרוב לכדור הארץ, שם הם מבצעים משימות שכוללות תרגולים והתנגשויות עם טילים רוסים. לוויינים רוסים אחרים פועלים רחוק יותר בחלל, ונעים בין לוויינים פעילים אחרים באותו המסלול, כולל שני לווייני תקשורת מסחריים של חברת Intelsat.

לאזהרה של רוסיה היו השלכות קונקרטיות. בדוח NDAA לשנת 2016, ועד בית הנבחרים הביע דאגה לאחר שגילה כי ארה"ב לא הייתה מוכנה לקונפליקט שהתרחב לחלל. הוא העריך את זה כ"מצב לקוי". לכן, ה-NDAA לשנת 2016 מבקש להקים כוח מרכזי מאוחד, כדי לממש תכניות להגנה לאומית בחלל, ובכך יוצר סדר עדיפויות חדש למשרד ההגנה האמריקאי.

כוחות אחרים בחלל נלהבים גם הם בכל הקשור לשכלול יכולות ההתקפה שלהם, בין אם דרך טילים או דרך לוויינים. חלקם אף עושים זאת בגלוי. ב-2011, מנהל ארגון המחקר והפיתוח בתחום ההגנה של הודו (DRDO), הכריז על משימת יירוט טיל כ"הצלחה פנטסטית". אבל לא רק בגלל הורדת הטיל הבליסטי של ה"אויב". המנהל הוסיף שכעת להודו יש את "כל הטכנולוגיות ואבני הבניין" למשימות של כלי נשק נגד לוויינים, אשר יוכלו באופן פוטנציאלי לנטרל לוויינים של יריבים פוליטיים במסלולים הקרובים לכדור הארץ ואף גבוה מכך.

מדינות מסוימות הן שקטות יותר, אבל לא פחות נחושות להצליח. יפן למשל, היא אולי מדינה בעלת כוחות חלל צבאיים אשר זוכים להערכה מעטה מדי. היא הייתה חלוצה בקידום יכולות התנגדות בחלל, לשימושי התקפה והגנה כאחד. בנוסף, בשיתוף פעולה עם ארה"ב, היא ממשיכה לפתח את הגנת הטילים הבליסטיים שלה, אשר יש לה השלכה גם על יכולות של כלי נשק נגד לוויינים. סביר להניח ששתי החזיתות האלו יקבלו דחיפה מצד פיתוח מרחב החלל בהקשר של הברית היפנית-אמריקאית. הן גם בוודאי יקודמו תחת מטרות הביטחון הלאומיות החדשות ביפן. כבר ב-2009, שר ההגנה היפני הצהיר שהוא לוקח את כל העסק של הגנת הלוויינים של המדינה שלו ברצינות.

בין אם ההכרה המפורשת של המרוץ לחימוש החלל על ידי כל הממשלות תהפוך את הדבר לאפשרי עבורן או לא, עבור כל כוח שמעורב בחלל – המרוץ הזה רציני, גדל עם הזמן ומהווה איום. וכך גם ההזדמנות ליצור סדר עולמי חדש בשמיים.